- בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר העיקרים
מאמר ב - ספר העיקרים
כתבות בנושא מאמר ב - ספר העיקרים
מתחדשים באמונה!
בלימוד היומי באמונה מתחילים ללמוד "תפארת ישראל" למהר"ל. זה הזמן להצטרף!
יהיו משחקי מחשב בעולם הבא?
חבר שלי מאוד אוהב לשחק במחשב ואני מנסה לשכנע אותו שגם בעולם הבא יהיה לו מחשב לשחק, אני צודק?
מה לומדים מהשמש?
מה אנחנו יכולים ומה איננו יכולים להבין? מה הקשר לשמש? עלינו להבין שדווקא הצמצום וההגבלה של האלוקות בעולם מאפשרים לנו לקבל ולהשיג אותו. צפו ברב זלמן ברוך מלמד בשיעור קצר על התפילה.
איך אני אדע מה הייעוד שלי בחיים?
איך אני יודע שאני בדרך הנכונה בשבילי? אולי אני אעבור את כל החיים ולא אמלא את הייעוד שלי? הרב יעקב כהן מרגיע.
סדרות בנושא מאמר ב - ספר העיקרים
סדרה בנושא מאמר ב - ספר העיקרים
על 'מעשה מרכבה' ושלימות השגת ה' לבעל העיקרים
פרק ל"א והשלמת מאמר ב' וסיכומו - שיעור מס' 31
המחבר מלמד על השגת ה' השלמה כמנהיג כל שלושת חלקי העולם, כבאדם שנפשו ושיכלו מנהיגים את גופו עם כל כוחותיו, ומסביר בהתאם לזה את המראה הגדול שראה אליהו בהר חורב. בשולי המאמר ביארנו את כל מבנהו ועמדנו בכמה מילים על דרכו של המחבר בדרך להשגת ה' ועל תועלתה וחשיבותה.
הדרגות השונות בהשגת ה' לדרך הרמב"ם ולבעל העיקרים
מאמר שני, פרק ל' - שיעור מס' 30
בתחילת פרקנו למדנו כי לפי דרך המחבר בעניין ייחוס התארים החיוביים לה' שהתבארה בפרק כא – מובן כיצד קיימות מדרגות שונות בהשגת ה', ועוד העמיק המחבר לבאר כיצד גם לפי דרך הרמב"ם בתארים – שלא ניתן לייחס כל תואר חיובי לבורא עצמו – עדיין שייכות אינספור דרגות בהשגת ה'. [ולמדנו שהדבר אפשרי בשל העובדה שיש הבדל אף להרמב"ם בין שלילת החיסרון שהינה מוחלטת לבין שלילת השלמויות שבהם אין לשלול אלא את צד החיסרון שבהם, ואת המחשבה שהם אצל ה' כפי שהם מושגות לנו, ודבר זה דורש חכמה גדולה ועומק רב שבזה מובחנות דרגות השגת ה']. בסיום הפרק דיבר המחבר אף על הערבות האין סופית הקיימת בהשגת ה' הזו שהיא ההצלחה הנצחית של האדם אף כאשר הוא משיג רק מעט ממנה, ואף שלעולם תישאר הבחנה בין השגתנו את ה' לבין מציאותו כפי שהיא באמת וכפי שהוא משיגה.
משמעות השגת אור ה' הנראה והנסתר
מאמר שני, פרק כ"ט - שיעור מס' 29
המחבר מלמדנו בפרק זה על משמעויותיו השונות של המושג 'אור' בכתבי הקודש [10 משמעויות: קרני האור המוחש, הדרכה אנושית, תענוג הנפש, תענוג הגוף, רצון, הנפש, הבנת חכמה, ה', האור הנראה, עולם המלאכים], ומאריך לבאר על משמעות תאור ה' בו בשל הדמיון החזק שיש בין תכונותיו (מציאותו אינה ניתנת להכחשה, הוצאת ראות כל הדברים מהכח אל הפועל, תענוג הנפש בהשגתו, ויכולתה המוגבלת של הנפש להשיג רק מקצתו) לתארי ה' בשונה משאר הגשמים, ועם זה ודאי שהדמיון אינו אלא לקרב אל ההשגה את מציאות ה' ואין הדמיון נכון כפשוטו חלילה. כמו כן ביארנו את מהלכם של חמשת הפרקים האחרונים של המאמר השני.
שם הוי"ה בספר העיקרים לעומת משמעותו בכוזרי
מאמר שני, פרק כ"ח חלק ב' - שיעור מס' 28
עמדנו על השווה והשונה בפירושיהם של העקרים והכוזרי בעניין משמעותו של שם ה' והשאלותיו הנמצאות בכתובים, והשלמנו את לימוד הפרק – על העובדה שהמלאכים מדברים בשם ה' והטעם לכך, על המצבים בהם המשתחווה למלאך הרי הוא מקצץ בנטיעות והמצבים בהם זהו כבוד המלך, ועל איסור הזכרת שמות המלאכים בתפילה והסכנה שישנה בלימוד הקבלה בלא רב.
על משמעותו של שם הוי"ה ועל השאלותיו בכתבי הקודש
מאמר שני, פרק כ"ח חלק א' - שיעור מס' 27
למדנו כי שם הויה נקרא 'שם המפורש' במשמעות נבדלות ופרישה, מפני שהוא נאמר על חיוב המציאות שבזה ה' נבדל מכל הנמצאים שהינם אפשרי המציאות. ועוד למדנו על הטעם שאעפ"כ הושאל שם זה בכתבי הקודש על אור 'הכבוד הנראה' ועל המלאכים ושאר השלוחים והכלים שנקראים בשם בעל הכלי היוצרם והשולחם. וכן הנביאים הרשו לעצמם 'לדמות את הצורה ולקוראה בשם יוצרה' מאותו הטעם.
"וה' אלוקים אמת" - הוא לבדו אמת ואין לאחר אמת כאמיתו
מאמר שני, פרק כ"ז - שיעור מס' 26
המחבר באר את משמעות המונח 'אמת' (הנאמר כאשר המציאות תואמת את הנאמר בפה והנמצא בלב), בשונה מהמונחים 'שקר' (שבו המציאות שונה מהנאמר), וה'כזב' (בו הנמצא בלב שונה מהנאמר). ולאור הדברים הוא עמד על כך שהמושג 'אמת' אינו נכון באופן מוחלט על שום דבר נברא אלא על הבורא לבדו שהינו מחויב המציאות מעצמו. בהקשר זה המחבר באר את משמעות השם "א-היה אשר א-היה" כמחויב המציאות מעצמו, ואת הקשרם של הדברים במעמד הסנה. לבסוף באר המחבר מדוע היות ה' אמת לא נמנה כשורש חמישי עצמאי לעיקר מציאות ה' – שהוא מפני שמשמעותה של אמיתו של ה' אינה אלא 'ביאור השם' של חיוב מציאותו במילים אחרות.
משמעותו הנעלה של התואר 'ברוך' בו אנו משבחים את הקב"ה
מאמר שני, פרק כ"ו - שיעור מס' 25
פתחנו בהבנת מיקומנו במהלכו של המאמר השני, והבנת הקשרו של הפרק [והבנו שהמחבר השלים כעת את 'ענפי' השורשים המסתעפים מעיקר מציאות ה', וכפי שיעד בסוף פרק ז, ועתה הוא עובר להשלים עוד כמה נקודות חשובות ויסודיות בעיקר מציאות ה' עצמו]. במהלך הפרק עצמו למדנו על משמעות הברכה כריבוי טובה בכל התחומים, ועל שתי המשמעויות של המילה 'ברוך' – או כתואר למקבל שפע מאחר והינו פעול, או כתואר לנותן השפע (כמו שגם נותן החנינה נקרא 'חנון', ולא רק מקבלה) – ושביחס לה' יש להבינה במשמעותה השנייה, שמשמעה שה' הוא חי, חכם, יכול ורוצה שממנו נובעות שפע השלמויות כולן, וכולן כלולות בו בלא הרכבה או שינוי ובלא חסרון. בהקשר זה באר המחבר על עיקר עניינו של מזמור 'תהילה לדוד' אותו אנו רגילים לאומרו כל יום כמה פעמים ב'אשרי יושבי ביתך...'.
תארי ה' האין סופיים בכמות, באיכות ובזמן
מאמר שני, פרק כ"ה - שיעור מס' 24
המחבר באר מדוע יש להבין כל תואר של ה' כאין סופי באיכות ובזמן, וכן מדוע הכרחי לייחס לו את כל תארי השלמויות האינסופיים שניתן לדמות. לאחר מכן, הוא הראה כיצד התייחס לכך דוד במזמור "ה' חקרתני ותדע" ושיבח את ה' בכל התארים בשיא מעלתם, וזמנם האינסופי, ויחד עם אינסופיותם הוא באר שאינם פוגמים באחדותו של ה'. ולבסוף טען המחבר שזוהי כוונת חכמי הקבלה שכינו את ה' בשם 'אין סוף' ברוך הוא.
הבנת התארים שנאמרו על ה' הן מצד עצמו והן מצד פעולותיו
מאמר שני, פרק כ"ד - שיעור מס' 23
ישנם תארים שקשה להכריע האם הם נאמרו בכדי לתאר את ה' מצד עצמו או לתארו מצד פעולותיו. כן הוא במקומות שונים בתארים: טוב, חי, חכם, יכול ורוצה, והמחבר מבאר כיצד יש להבינם בצורה נכונה הן על הצד שנאמרו מצד הפעולות, והן על הצד שבאו לתאר את ה' עצמו – שאז יש להבינם כשוללים את הפכם. עם סיום הפרק השלים המחבר את ביאור דרכו של הרמב"ם בתארים, ובאר כיצד הגדרת השורש "שה' יתברך מסולק מהחסרונות" הינה הגדרה קולעת הן לפי דרכו בתארים והן לדרך הרמב"ם.
"לך דומיה תהילה" – דרכו של הרמב"ם בתארי ה'
מאמר שני, פרק כ"ג - שיעור מס' 22
המחבר ביאר שאת אותם תארי ה' שהכרחי להבין כלפי עצמו – הכרחי להבין דווקא באופן שוללי לפי דרכו של הרמב"ם, וממילא אין לדבר בהם באופן חיובי ובטח שלא להאריך בהם, לעומת תארי פעולות ה' שבהם ראוי להאריך. המחבר הראה כיצד משה רבינו ודוד הלכו בדרך זו בשירת הים ובתהילים קג. בשולי הדברים ביארנו מדוע מאריך המחבר בביאור דעתו של הרמב"ם בתארים, בעוד שהוא חלוק עליה לכאורה, שהוא גם בכדי להגדיר את השורש באופן הכולל את שתי השיטות, וגם מפני ששיטת הרמב"ם נכונה אף היא ושתי השיטות הן קרובות מאוד והן אף משלימות זו את זו.
דעת הרמב"ם שכל תארי ה' אינם אלא שוללים או תארי פעולות
מאמר שני, פרק כ"ב - שיעור מס' 21
לאחר טענת המחבר המחודשת בפרק הקודם שניתן לייחס לה' תארים חיוביים כשמייחסים לו את צד השלמות שבהם בלבד, מציג המחבר את הדעה האלטרנטיבית של סיעת הרמב"ם שלא ניתן לייחס לה' עצמו תארים חיוביים אלא או שוללים או תארי פעולות. המחבר מדגים בכמה דוגמאות את הבנת תארי ה' כתוארי פעולות על פי דרך הרמב"ם, ומבאר שזהו יסודה של שאלת משה "הודיעני נא את דרכך ואדעך" שהייתה תשובת ה' לו שלימדו את י"ג מידותיו, ושניתן לכנותו ולהתפלל אליו דווקא תוך הבנה שאלו תארי פעולותיו ולא תארי עצמותו. ובהמשך לזה הוא טוען שזו הייתה הסיבה שנמנעו תחילה מלומר בתפילה "הא-ל הגדול הגיבור והנורא" מחשש הבנת התארים הללו כתארים עצמיים, עד שבאו אנשי כנה"ג ולימדו שאף אלו הינם תארי פעולותיו ולפיכך ניתן לאומרם.
האפשרות לייחס לה' תארים חיוביים לפי צד השלמות שבהם
מאמר שני, פרק כ"א - שיעור מס' 20
בפרק זה המחבר מלמדנו יסוד גדול. הוא פותח בטענה שמחד לא ניתן לייחס לה' עצמו תארים שונים שיחייבו ריבוי ושינוי ומאידך בכל שלילת חסרון שאנו שוללים מאיתו אנו בעצם מייחסים לו את השלמות ההפכית לאותו החיסרון ונמצא שאנו מייחסים לו תארים רבים! ובפיתרון העניין טוען המחבר שאין אנו מייחסים את השלמויות הרבות אליו כפי שהן אצלנו, אלא רק את צד השלמות שבהן שהוא גם בלא צד הריבוי והשינוי המתחייב בהם דווקא באופן שאנו מכירים אותם אצלנו. בלימוד הפרק הבהרנו שעיקרון זה הוא עיקרון יסודי במשנת המחבר והוא היסוד למה שהוא כבר למדנו לעיל בעניין הרצון (פרקים ב-ג), האחדות (פרקים ט-י) ומדרגות השגת ה' השונות עליהם דיבר המחבר (הוזכרו בפרקים יב, טו ועוד יוזכרו ביתר ביאור להלן בפ"ל). וציינו שהוא בא לחדש כאן הגדרה לעומת הגדרותיהם של הרמב"ם וראשונים נוספים בעניין, ושעוד נעמוד על השווה והשונה ביניהם בפרקים הבאים.
הנצחיות המוחלטת קיימת לה' בלבד, ומשמעות המילה 'כל'
מאמר שני, פרקים י"ט- כ' - שיעור מס' 19
בפרק יט למדנו שלא ניתן לייחס לה' תארים שאינם נצחיים, ושכל הנבראים כולם - כולל השכלים הנבדלים - תלויים בזמן, ואין מי שאינו תלוי בזמן ואין בו כל שינוי אלא ה' לבדו. בזה השלמנו את דברי המחבר בעניין השורש השלישי שה' אינו תלוי בזמן, ובפרק כ למדנו על ששת המשמעויות שניתן למצוא למילה 'כל' בתנ"ך, והבנו כי משמעותה בפס' "אספרה כל תהילותך" היא רק על מקצת מכל תהילותיו, כיון שאת כל תהילותיו לא ניתן לספר (וכמו שמצינו את המשמעות הזו למילה 'כל' גם במקומות אחרים). וביארנו שהדברים הובאו כאן כהקדמה לביאור השורש הרביעי שבו נעסוק בפרקים הבאים.
אין לה' היתלות בזמן
מאמר שני, פרק י"ח - שיעור מס' 18
בפרק זה מבאר את ההגדרה הקולעת של השורש 'שאין לו היתלות בזמן' השוללת העדר או כל דבר קודם או מתאחר לה', תוך התחשבות בשתי הדעות בעניין מהות הזמן. והוא מבאר שלפי אריסטו הזמן אינו אלא מעקב אחרי רצף התנועה הקיים רק יחד עם קיום העולם, ומדברי חז"ל הוא מדייק שמלבד הזמן הזה המכונה 'סדר זמנים' ישנו גם זמן שהינו 'משך מדומה' שניתן לחשוב עליו גם בלא תנועה, וזמן מסוג זה היה עוד לפני העולם ויהיה אף אחריו. המחבר פותר שתי קושיות בעניין הזמן לאור הבנת חילוק שני הזמינים הללו, ומבאר כיצד הגדרתו השוללת היתלות בזמן מה'– שוללת קדימת או התאחרות זמן לה' אפילו של סוג הזמן השני.
ייחוס שחוק ומקום לה' והגדרת המקום
מאמר שני, פרקים ט"ז - י"ז- שיעור מס' 17
בפרק טז למדנו על משמעותו של השחוק וכיצד יוחס לה', ובפרק יז על הגדרת המקום ובאלו אופנים ניתן לייחסו לה' שאינו נמצא במקום או בצד מסוים. [בעניין הגדרת המקום דחה המחבר את דעת אריסטו בזה, וקבע כי גדר המקום הוא הממדים של החלל שאותו ממלא הגשם. המשמעויות האפשריות של ה'מקום' אצל ה' הן: א. מקום האור הגשמי שבאמצעותו מתגלה כבוד ה' (אך הכבוד עצמו מרומם ממקום). ב. מעמיד ומקיים העולם. ג. עצמותו יתברך, (כן פשר המקום ב"ברוך כבוד ה' ממקומו" – שהכבוד נמשך ונראה לנביאים מה' בעצמו). ובעניין ייחוס צד מסוים לה' - הסיק המחבר שלפי האמת לא ניתן לייחס לו אלא בלשון בני אדם].
השמחה האינסופית בהשגת ה'
מאמר שני, פרק ט"ו - שיעור מס' 16
מגמת הפרק היא ללמד כמה רמות עומק בייחוס השמחה לה', וחסדו לחנון אף את האדם במשהו ממנה. תחילה מבאר המחבר את השמחה אצל ה' כתיאור שלימות הפעולים ממנו, ולאחר מכן הוא מפרשה על שמחתו הבלתי גבולית בשלמותו האין סופית, ומלמדנו מדוע שמחה זו אינה שייכת באדם, ושאף על פי כן ה' בחסדו חונן אותנו במשהו ממנה. את הרעיון הזה הוא מלמד מתוך פסוקים ח-יא שבתהילים לו.
בעניין תארי ה' בכתבי הקודש - דברה תורה כלשון בני אדם
מאמר שני, פרק י"ד - שיעור מס' 15
המחבר עבר לבאר עניינים השייכים לשורש השני שה' אינו גוף. והחל לבאר את טעם לכך שהתורה והנביאים ייחסו לה' איברים ומידות אנושיות ואפילו כאלו שהינן פחותות. ומבאר שרוב המקרים הללו מדובר בתיאור פעולות ה' הנעשים בסיבתו ולא בתיאור עצמו ותכונותיו, והסיבה לתיאורן באופן זה היא שזהו האופן המועיל בהדרכת האדם, כיון שבכך כלל ההמון יכול להבין במה מדובר ולכן 'דברה תורה בלשון בני אדם'. עוד באר המחבר בהקשר זה מדוע ניתן לייחס לה' גאווה, אף שאצל האדם היא פחיתות שמתפאר במה שאינו שלו, כיון שאצל ה' אין פחיתות בתיאור מעלתו מעל הכל מפני שהוא באמת 'מלך הכבוד' ומקור כל השלמויות שכולן הם בו מעצמו ולא מזולתו.
כל המציאות היא כלל אחד שיוצא מן האחד יתברך
מאמר שני, פרק י"ג - שיעור מס' 14
המחבר הקשה על הסברם של הפילוסופים והרמב"ם על יציאת הריבוי מן האחד, ושלל את דעת השניות של המינים מכח הבנה שכל המציאות כולה הינה כלל אחד בעל תכלית אחת – מה שמלמד ממילא על יוצר אחד שפעל הכל ברצון בלא הכרח, הן את הטוב והן את הרע, הן את הסידור הכולל והן את כל חלקיו ואת כל פרטיו הרבים עם תפקידיהם השונים. ובזה השלים המחבר את דבריו בעניין שורש האחדות.
מהות המלאכים ומספרם
מאמר שני, פרק י"ב - שיעור מס' 13
המחבר הציג בפרק זה את מחלוקת 'הפילוסופים' והנמשכים אחריהם, לעומת 'דעת התורה' במציאות המלאכים. שהראשונים אמרו שהם 'השכלים הנבדלים' המסובבים את הגלגלים עליהם למדנו בפרק הקודם, ולדעתם לא תתכן מציאות של מלאכים רבים יותר מספר הגלגלים, וגם לא ייתכן לדעתם שליחות מלאך לאדם. ולעומתם 'דעת התורה' היא שישנם הרבה יותר מלאכים מאשר גלגלים, והבדלם נובע מרמות ההשגה השונות שהם משיגים את ה' ומכוחם השונה שניתן להם מה', וממילא בכח זה הם יכולים גם לעשות את שליחויותיהם, כפי שמתואר במקורותינו. כרקע לדברים הסברנו גם את מחלוקתם הגדולה של הרמב"ם והרמב"ן בעניין מהותם של המלאכים.
'כנסת ישראל תהא בן זוגך'
מאמר שני, פרק י"א חלק ב' - שיעור מס' 12
המחבר מפרש כמה מאמרי חז"ל, לפי פירושם של כמה מ'חכמי הקבלה' שסברו שעשר 'הספירות' הם עשרת השכלים נבדלים שדברו עליהם הפילוסופים. והוא מראה איך גם חז"ל במאמריהם הללו סברו אף הם שהריבוי יצא מהאחד יתברך באופן שבאר הרמב"ם, ולכן הם דנו בסוף השתלשלות השכלים דהיינו בשכל העשירי שהוא ספירת מלכות והוא 'שבת', שהוא המציאות הניצחית האחרונה שאין לה בין זוג נצחי אחריה, מלבד כנסת ישראל שיכולים אף הם לקנות את הניצחיות ע"י התורה ולהוות בן זוגה. וזוהי הברית בין ה' ובינינו הקיימת בשבת.
הבנת אופן יציאת הריבוי מהאחדות לדעת הפילוסופים והרמב"ם
מאמר שני, פרק י"א חלק א' - שיעור מס' 11
למדנו בפרק זה על תפיסת העולם לפי המדע האריסטוטלי של ימי הביניים וביארנו כיצד הם הבינו אז את יציאת ריבוי הנמצאות (כפי שהם הכירום) מתוך הפועל האחד הראשון. [מקוצר הזמן דילגנו על הביאור של רבינו בדברי חז"ל וחכמי הקבלה בעניין, והתמקדנו בהבנת תאור ההשתלשלות של המציאות המרובה מתוך הפועל האחד לפי דרכם של הפילוסופים והרמב"ם].
שלילת האפשרות לייחס תארים לה' והבנת גדר ה'אחדות' המיוחסת לו בכל זאת
מאמר שני, פרק ט'-י' - שיעור מס' 10
בפרק ט למדנו שלא ניתן לייחס לה' אף תואר עצמי או מקרי, מלבד 'ביאור השם' בלבד – דהיינו לבאר את חיוב מציאותו, והתקשינו לפי זה באיזה אופן אנו יכולים לייחס לה' את ה'אחדות' אותה הוכחנו שיש בו בהכרח יחד עם חיוב מציאותו, בלא שבדבר יחייב הרכבה. ובפרק י למדנו מהי אחדות אמיתית, פרטנו את מדרגות האחדות הנמצאות במציאות והבנו שהאחד האמיתי הקיים בפועל שאין שני דומה לו ומשתתף עימו באף דבר אינו אלא ה' מחויב המציאות לבדו ושאין בעיה לייחס לו את התואר הזה כיון שמשמעותו אינה חיובית אלא שלילת דמיון של דבר אליו ולכן הוא אינו מחייב הרכבה.
תארי ה' הרבים אינם מחייבים ריבוי או שינוי בו יתברך
מאמר שני, פרק ח' - שיעור מס' 9
המחבר באר את שלושת סוגי התארים הרבים שניתן לייחס לה' בלא שהדבר יחייב ריבוי או שינוי בו יתברך. תארי הפעולות – למדנו שיכולות פעולות רבות לצאת מדבר אחד בלא שבדבר יחייב בו הרכבה או ריבוי תכונות בו [וזה הן כאשר הוא פועל פעולה אחת והשינוי בתוצאות בא מצד חומרם השונה ותכונותיהם של המקבלים בלבד, והן שהוא עצמו פועל פעולות שונות בלא שהדבר יחייב בו שינוי, וכמו שמצינו אצל שכל האדם ונפשו]. תארי היחס – שאינם מתארים את הרכבתו של הבורא אלא את יחסיהם של הנבראים השונים אליו בלא שינוי אצלו. והתארים השוללים – שנאמרים על ה' בכדי לשללו את הפכם ולא מתארים אותו באופן חיובי בכדי שהדבר יחייב בו ריבוי [כגון חכם, יכול, רוצה יודע שאי אפשר לשלול מפועל הנמצאים השלמים והמתוחכמים המוכרים לנו, אך גם לא ניתן לייחסם באופן חיובי שיחייב בו ריבוי, (ייחוסם הנכון של התארים הללו לה' לדעת המחבר יתבאר להלן בפרקים יט-כה)].
הענפים המסתעפים מד' השורשים של עיקר מציאות ה', והבנה מדוע לא נמנו בפני עצמם
מאמר שני, פרק ז' - שיעור מס' 8
בפרק זה למדנו על העניינים הנוספים (=הענפים) המתחייבים מד' השורשים של עיקר מציאות ה', ועל הסיבה שלא נמנו בפני עצמם שהיא מאחר שהם כבר כלולים כולם בד' השורשים שנמנו. בסוף הדברים ובמקביל אליהם הצגנו את כל מבנהו של המאמר, וסיכמנו בפרט את מהלך העניינים שבפרקים א-ז שהם השלב הראשון של המאמר אותו למדנו עד כה.
הוכחה עיונית נוספת של הרמב"ם למציאות ה', ודיון בארבעת ראיותיו של הרמב"ם
מאמר שני, פרק ה' - שיעור מס' 6
בפרק זה דן המחבר בארבעת ראיותיו של הרמב"ם במו"נ (ח"ב פ"א) למציאות ה', ובוחר מתוכם את שתי הראיות שנראות לו חזקות יותר, מאחר שאינן תלויות בהנחות מדעיות מסוימות. ומסביר מדוע הביא את הראשונה מהן תחילה (בפרק ד. מאחר שאליה רמזה התורה בבראשית), ומדוע הוא הוסיף להביא אף את השנייה בפרק זה (מאחר שהיא בנויה על פחות הנחות, והינה בלא מחלוקת). בהמשך להוכחת מציאות ה' השלים המחבר לבאר גם כיצד ד' השורשים מתחייבים ממציאות מחויב המציאות שהוכחה זה עתה.
ההוכחה העיונית התורנית למציאות ה'
מאמר שני, פרק ד' - שיעור מס' 5
בפרק זה למדנו על מגמת התורה ללמד בתחילת בראשית על מציאות ה' כפועל הנמצאות ברצון ובשלמות, וכיצד היא אף רמזה בדבריה את ההוכחה העיונית למציאות ה' מתוך ההתבוננות ביציאת הנבראים מן הכח אל הפועל. כמו כן, המחבר הראה כיצד כל ארבעת השורשים של עיקר מציאות ה' (אינו גוף, אחד, אינו תלוי בזמן, ושלם) – מתחייבים על פי ההיגיון בהכרח מתוך הבנה נכונה של מציאות האלוה יתברך לפי הדרך שהוכחה מציאותו.
רצונו יתברך אינו כרצוננו
מאמר שני, השלמת פרק ג' - שיעור מס' 4
אחר שלמדנו בתחילת הפרק על ההכרח לייחס רצון לה' – למדנו שהאופן היחיד האפשרי לזה הוא רק כשנבין שרצונו יתברך אינו כרצוננו. ובלאו הכי הדבר מחויב מאחר שרצונו אינו דבר נוסף על עצמותו יתברך. המחבר הראה את היסוד הזה בדברי ישעיה שלימדנו כי התפילה והתשובה אפשריות מאחר ש"לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה' " אלא "כי גבהו שמיים מארץ – דהיינו הבדל עצמי מוחלט – כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". בשולי הדברים עמדנו על עומק דעתו של המחבר בעניין שלאת שינוי הרצון בתפילה – שאין להבינה כמו שרגילים לצטט את המחבר מדבריו להלן ד,יח. וכן הראנו שגם ריה"ל והרמב"ם – הלכו בעניין 'שאלת הרצון' בדרכו של המחבר.
מה גדלו ומה קטנו מעשיך ה'! הכרת ה' מתוך מעשיו
מאמר שני, פרק א' - שיעור מס' 2
בפרק זה למדנו מהי האמונה הנדרשת בעיקר 'מציאות השם' – שהיא עצם הכרתו כפועל הנמצאים כולם וסיבתם, ולא השגת מהותו שהיא דבר שאינו אפשרי (וגם חידושו של העולם מאין אינו כלול בעיקר זה בהכרח). עוד הרחיב לנו המחבר על האפשרות להכיר את שלמותו של הפועל הן מתוך פעולותיו הגדולות והן מתוך פעולותיו הקטנות, ובאר כיצד במזמור ברכי נפשי כלולות שלושת ההבנות הנ"ל – חוסר היכולת להשיג את מהות ה' "גדלת מאוד", והשגת מציאותו ושלמותו מצד הנמצאים הגדולים וכן מצד הקטנים שפעל.
יחוס הרצון לה' – אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר
מאמר שני, פרק ב – תחילת ג. - שיעור מס' 3
תחילה ביארנו את הקשרם ועניינם של פרקים ב-ג כחלק מהכרת עיקר מציאות ה' כפועל הנמצאות בשלמות. ולאחר מכן נכנסנו לגוף הדברים – להבנת 'שאלת הרצון' כלומר שאלת ייחוס הרצון כמתלווה לפעולות האלוקיות – שלא ניתן לטעון שה' מוכרח בהן, אך ישנם גם קשיים חמורים בטענה שהן רצוניות כפי שאנו מבינים את המושג הזה.
היחס הראוי לסתירות שבמו"נ ובספר העיקרים
מבוא למאמר שני, ולימוד ההערה שבפתיחתו - שיעור מס' 1
כהמשך לשיעור הקודם, עיינו תחילה ביחסו של המחבר ל'סגולת ישראל' בהשוואה לדברי ריה"ל ולרמב"ם. הראנו את הסגולה גם אצל המחבר כדבר אלוקי מוחלט, אך לו ולרמב"ם הוא יותר מצד ה', לעומת ריה"ל שאצלו הוא דבר שנמצא ממש בנו. לאחר מכן, הסברנו את עניינו ומבנהו של המאמר השני, ולמדנו את הערתו של המחבר שהקדים למאמר זה, שהינה מעין הערתו של הרמב"ם בהקדמה למו"נ על סיבות הסתירות האפשריות שיהיו בחיבוריהם, ושללנו הסקות מסקנות שגויות מתוך ההקדמות הללו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
