- בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר העיקרים
מאמר ג - ספר העיקרים
כתבות בנושא מאמר ג - ספר העיקרים
מתחדשים באמונה!
בלימוד היומי באמונה מתחילים ללמוד "תפארת ישראל" למהר"ל. זה הזמן להצטרף!
יהיו משחקי מחשב בעולם הבא?
חבר שלי מאוד אוהב לשחק במחשב ואני מנסה לשכנע אותו שגם בעולם הבא יהיה לו מחשב לשחק, אני צודק?
מה לומדים מהשמש?
מה אנחנו יכולים ומה איננו יכולים להבין? מה הקשר לשמש? עלינו להבין שדווקא הצמצום וההגבלה של האלוקות בעולם מאפשרים לנו לקבל ולהשיג אותו. צפו ברב זלמן ברוך מלמד בשיעור קצר על התפילה.
איך אני אדע מה הייעוד שלי בחיים?
איך אני יודע שאני בדרך הנכונה בשבילי? אולי אני אעבור את כל החיים ולא אמלא את הייעוד שלי? הרב יעקב כהן מרגיע.
סדרות בנושא מאמר ג - ספר העיקרים
סדרה בנושא מאמר ג - ספר העיקרים
ביאור אהבת ה' לישראל
מאמר ג', פרק ל"ז - שיעור מס' 46
לאחר שלמדנו על אופני האהבה שמצד האדם כלפי ה', בא המחבר ומבאר את אופני האהבה הקיימים מצד הבורא לאדם ולישראל בייחוד. לשם כך אנו לומדים על ג' סוגי אהבות – אהבת השיווי, האהבה הטבעית והאהבה היחסית ועל מיניהם השונים, וכמו כן לומדים אנו בהרחבה על ג' סוגי האהבה היחסית שיש מצד הבורא לישראל - כאב, כמלך וכבעל לעומת אשתו.
אהבת ה' התכליתית
מאמר ג', פרק ל"ה - שיעור מס' 44
המחבר לימד על שלושת מיני האהבות הקיימות שהן אהבת הטוב, המועיל והערב. לאחר ביאורן, המחבר באר כיצד אהבת ה' שייכת בתכלית השלמות מכל שלושת האהבות הללו. עוד הוא לימד כי במהלך חיי האדם תחומי העניין שלו משתנים מהערב למועיל לו ולטוב עצמו ומכיוון שאהבת ה' שייכת מכל הבחינות הללו נמצא שכל חייו ראוי לאדם לדבוק באהבת ה'. בכלל דבריו פרש המחבר את כל פרשת 'שמע' כמצווה על שלימות אהבה ה' משלושת בחינותיה המובילה לעבודת ה' מאהבה במחשבה דיבור ומעשה.
"יראת ה' תוסיף ימים"
מאמר ג', פרק ל"ד - שיעור מס' 43
בפרקנו הוסיף המחבר לבאר כיצד ניתן לעבוד את ה' ביראה ובשמחה גם יחד. ויסוד דבריו הוא שבשל הבנת המעלה והערך העצום שיש ביראת ה' ניתן לשמוח בה על אף החסרונות העלולים להתלוות ליראה זו. ועוד הוסיף הוא לבאר כיצד יראת ה' דווקא מוסיפה גבורה וחיים ובשונה משאר היראות הטבעיות.
חיוניות השמחה בעבודת ה'
מאמר ג', פרק ל"ג - שיעור מס' 42
המחבר למדנו על הצורך בהתלוות השמחה לעבודה כיון שעל ידה עובד האדם בשלמות, וע"י נקנות הדעות והמידות בנפש באופן מקוים. ועוד באר המחבר כיצד היראה הנדרשת בעבודה אינה סותרת את השמחה מאחר ואף יראה מוסיפה שמחה במידה והיא יראה רואיה הבאה דווקא בקום שראוי לירא.
שני סוגי יראת ה' והצורך שבשתיהן
מאמר ג', פרק ל"ב - שיעור מס' 41
המחבר הגדיר שמהות היראה היא התכווצות הנפש מחשש להינזק או לנוכח דבר גדול, וביאר ששני אופני היראה הללו הם יראת העונש ויראת הרוממות, והעובדים מחמתם נקראים עובד שלא לשמה או עובד לשמה (בהתאמה). בהמשך באר המחבר את הצורך בשתי היראות הללו. יראת הרוממות היא היראה התכליתית, ויראת העונש נועדה להכניע את החומר בכדי לאפשר לנפש להגיע לתכליתה עליונה, שהינה טבעית לה, והיא היראה העליונה. בכלל דברינו עמדנו על מקור הרעיון האחרון מדרשות הר"ן, ועל העמדתו ע"י האדמו"ר הזקן ביסודו של ספר התניא.
'תרי"ג מצוות נאמרו ובאו נביאים והעמידום על כללים קצרים'
מאמר ג', פרק ל' - שיעור מס' 39
המחבר מבאר מה עניינם של הכללים שהעמידו עליהם הנביאים את המצוות. ומבאר שאינם לומר שדי בהם במקום המצוות כולן, ולא שהן המינימום הנדרש – אלא הם כללים שבאו להקל על הכלל ולהדריכם כיצד יוכלו הם לקנות חלק גדול מן השלמות, אם אינם מצליחים להקיף את המצוות כולם. וכהקדמה לזה ביאר המחבר את ארבעת הגורמים המשפיעים על המדרגה הרוחנית של מקיימי המצוות. מדרגת המצווה, הכוונה בה, ריבוי הפעמים שנעשית וריבוי המצוות השונות. וכן ביאר הוא את הדרגות השונות הנקנות ע"י המצוות שהם: מעשה בלא כוונה שמקנה שכר בעוה"ז בלבד, מעשה בכוונה ששכרו לעוה"ב, שלמות גבוהה במצוות ובכוונותיהם – שהיא מדרגת החסידים שאף מושגחים בעוה"ז, וכשמצטרפת לזה אף השכלה עמוקה בדעת ה' – היא מדרגת הנביאים שאין למעלה ממנה (מלבד משה).
הזכות שבריבוי המצוות לישראל
מאמר ג', פרק כ"ט - שיעור מס' 38
בפרקנו מבאר המחבר כיצד ריבוי במצוות שריבה ה' לישראל הוא לזכותם, והוא הגורם לכך של'כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב". המחבר מבאר את הדבר ע"י היסוד שקיום המצוות כולם הוא אינו תנאי מינימאלי הכרחי לקניין הנצחיות, ולשם מינימום הנדרש לקניין הנצחיות די אפילו במעלה אחד הנעשה לשמה (והמחבר נתלה בזה בדברי הרמב"ם), וממילא מובן שריבוי המצוות הזה הוא שמאפשר לכל ישראל לזכות בחלק בעוה"ב, שכן אי אפשר שאדם לא יעשה לפחות מעשה אחד מתוך הריבוי הזה. וממילא ברורה גם הסיבה שריבה לנו ה' מצוות ומובן מדוע הן אינן לבטלה. [בתוך הדברים הרחבנו מהי עבודה לשם עוה"ב ומהי עבודה לשמה לפי דברי הרמב"ם].
קניין הנצחיות ע"י העסק בדיני ממנות שבתורה ומימושם
מאמר ג', פרק כ"ח - שיעור מס' 37
בהמשך לפרק הקודם באר המחבר כי בכל חלק מחלקי התורה – דהיינו דעות, חוקים ומשפטים – נאמרו בתורה מצוות עשה ולא תעשה מאחר והם הדרך לקניין הנצחיות לאדם. ולאחר מכן האריך המחבר לבאר כיצד גם ע"י משפטי התורה ניתן לקנות את השלמות הנצחית, וביאר שע"י עשייתן מתקנים את הקיבוץ המדיני, וע"י הכוונה המצטרפת לקיומן, לאהבת ה' וקיום מצוותו הם מקנים אף את השלמות הנצחית.
שס"ה לאוין כמניין ימות החמה
מאמר ג', פרק כ"ז - שיעור מס' 36
עם לימוד הפרק התחלנו ללמוד את הנושא העקרוני האחרון במאמר שלישי שהוא ביאור כיצד קונים את הניצחיות ע"י מצוות התורה וקיומן ביראה ובאהבה. בפרק זה ביאר כיצד השלמות הנצחית נקנית לאדם גם ע"י מצוות לא עשה ולא רק ע"י העשין. ובאר כיצד הוראה זו רמוזה בדברי המשורר ב"אשרי תמימי דרך", ובהקבלת מצוות הלא תעשה לימות השנה, כפי שהעיר על זה ר' שמלאי.
ביאור תוכנן הכולל ומבנם של עשרת הדברות
מאמר ג', פרק כ"ו - שיעור מס' 35
כהשלמה להבנת שלמותה של התורה, ולביאור הדברות הראשונות (בהם עסק המחבר בפרקים הקודמים), ביאר המחבר עת עניינן של עשרת הדברות. הוא פרט וחילקן לשני הלוחות שלכל אחד תוכן ייחודי ושניהם מיחד מרכיבים את 'קשר האדם לבוראו'. הראשון כולל את עיקר שלמותו של האדם בהכרתו את בוראו והמחבר פירט כיצד חלק זה כולל את ג' עקרי האמונה ונספחיהם והעדות עליהם. והחלק השני כולל את שלימות הנהגת האדם עם הבריות, ואף בו פרט המחבר את תוכנן וסידרם ההגיוני של הדברות הכלולות בו. בכלל דבריו חידש המחבר ביאור חדש למאמר חז"ל "שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו", אחרי שהראה שדברי קודמיו לא הספיקו לדעתו בעניין.
"תורת ה' תמימה משיבת נפש!"
מאמר ג', פרק כ"ה חלק ד' - שיעור מס' 34
המחבר השיב לטענות הנוצרי בעניין צדק משפטי התורה שבין אדם לחברו, (וביאר טעם להיתר התורה "לנכרי תשיך", ולדיני רוצח בשגגה שהנוצרי התקשה בהם), והוסיף לתקוף את הנוצרים על חסרון משפטיהם והשינויים הלא מוצדקים שעשו בתורה. ולבסוף סיכם כיצד נמצאת התורה שלימה מכל הבחינות (חומרה, פועלה, תכליתה וצורתה) ובאר כיצד רמז לזה דוד בשבחו את תורת ה' שהיא תמימה ומשיבת נפש.
טעמי הקרבנות לפי רבותינו הראשונים לעומת העבודה זרה ההזויה שבקרבנות הנוצרים
מאמר ג', פרק כ"ה חלק ג' - שיעור מס' 33
המחבר נזקק לטענתו של החכם הנוצרי שהתורה חסרה מצד צורתה, ומבאר לו את הטעמים והתועלות שיש בעבודת הראשונים, כמו שפרשו לנו רבותינו הראשונים (הרחקת הע"ז להרמב"ם והערת הנפש לרמב"ן וקישור העליונים והתחתונים לחכמי הקבלה), ולעומת זאת הוא תוקף את אמונות הנוצרים ההזויות שהם מאמינים סביב הפולחן האלילי של קרבנותיהם. וכמו כן הוא מקשה ודוחה את יסודי אמונתם חסרי הבסיס וההיגיון.
שלמות תורת משה וחסרון הבלי הנוצרים
מאמר ג', פרק כ"ה חלק ב' - שיעור מס' 32
בחלק זה של פרקנו למדנו כיצד המחבר יישב את תמיהותיו של החכם הנוצרי, ובאר את שלמותה של תורת משה מצד החומר, הפועל ומצד התכלית. מצד החומר הוא לימד על תוכנה המועיל ומלמד בכל פרט ממנה, ועל דיוק מצוותיה והוראותיה, לעומת סיפורי התולדה והמשלים חסרי הפשר הקונקרטי שאצל הנוצרים. מצד הפועל לימד המחבר על תארי ה' והאופן האמיתי והמבורר שהם נמצאים בתורת משה, לעומת שטות השילוש שאינו עומד בביקורת השכלית. ומצד התכלית לימד על הטעם מדוע העוה"ב נזכר בתורה רק ברמז, וביסס את מציאותו מתוך מציאות ההשגחה והניסים שהתמידו באומתנו במשך דורות המוכיחה אף את מציאות העוה"ב, לעומת טענת הנצרות שאין לה בסיס שיאמתה. בשולי הדברים הללו השוונו בין דברי המחבר לדברי ריה"ל בעניין שבהשפעתו נכתבו הדברים כאן.
המחויבות להיגיון, והכשל החמור שבאמונת הנצרות
מאמר ג', פרק כ"ה חלק א' - שיעור מס' 31
כחלק מהסברת שלמותה של תורת משה מביא המחבר בפרקנו טענות שטען לו חכם נוצרי על חסרונות שהוא רואה בתורה, והמחבר הולך ומשיב על טענותיו וממילא מתבררת דווקא שלמותה של התורה ומעלותיה. ציינו לבסיס ההיסטורי לויכוח שנזכר בפרקנו, וביארנו כיצד הוא מהווה הבסיס שהוביל לכתיבת הספר כולו. ציינו למקורותיו של המחבר ליסודי טענותיו מריה"ל בכוזרי ומויכוחו של הרמב"ן. קראנו את טענות החכם הנוצרי ועיינו בהצעה שהקדים המחבר לפני התייחסותו הספציפית לטענות הנוצרי השונות.
"לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום"
מאמר ג', פרק כ"ד - שיעור מס' 30
המחבר לימד על שלמותה הכוללת של התורה בדברים, חוקים ומשפטים המורים על החכמה הרצון והיכולת האלוקיים, ועמד על משמעות החסד העצום שניתן לישראל בנתינת תורה זו. את הרעיון הזה הראה המחבר מתוך דברי דוד במזמור "הללוי-ה כי טוב זמרה אלוקינו וגו'".
לא כרת ה' ברית עם ישראל אלא על דברים שבע"פ
מאמר ג', פרק כ"ג - שיעור מס' 29
בפרקנו מבאר המחבר את שלמותה של התורה שבכתב דווקא ע"י התורה שבע"פ שניתנה עימה, והוא מבאר שהתושבע"פ כוללת הן את הפירוש המעשי שניתן ע"פ לכתובים והן את הסמכות שניתנה לחכמים לחדש הלכות ממדרש הכתובים. המחבר מסביר תחילה את הכרחיות מסורת הפירוש שבע"פ בשל העובדה שכל כתוב יכול להתפרש לכמה פנים ורק בע"פ ניתן להעביר מסר חד משמעי, וכן את הצורך בנתינת היכולת להוסיף ולחדש פרטים מכיוון שלא ניתן להתייחס לכל פרטי המקרים המתחדשים הרבים בספר. לבסוף המחבר מבאר את ההיגיון בדין התורה שההכרעה בכל המחלוקות - העלולות להיווצר בכל הפרטים - תהיה ע"פ רוב החכמים, ומבאר כיצד נמצאת התורה שלימה בתכלית ע"י כך.
העובדה ההיסטורית היא שהתורה המצויה בידנו עתה היא התורה הנתונה למשה
מאמר ג', פרק כ"ב - שיעור מס' 28
פתחנו בהערת השלמה לפרק כא על המצבים בהם יש להבין את המקרא דלא כפשוטו. בהמשך למדנו את פרק כב בו מבסס המחבר את העובדה שהתורה שלפנינו אינה שונה מכפי שנתנה לנו ממשה. תחילה הוא מבסס את העדר השינוי בכל תקופת הנבואה עד סוף הבית הראשון, אח"כ גם בגלות בבל. לאחר מכן בתקופת עזרא והבית השני, לאחר מכן בתקופת חכמי המסורה והגאונים ועד לימיו (והוא הדין לימינו אנו). בסוף דבריו ביאר המחבר את כוונת חז"ל במה שאמרו שהוא "תיקון סופרים", ובמילים שאנו מנקדים נק' מעליהם כאילו לסימן מחיקה.
אין מקרא יוצא מידי פשוטו על אף כל העומק שבכתובים
מאמר ג', פרק כ"א - שיעור מס' 27
פתחנו בהסברת מבנה המאמר והעומד בפנינו עד סופו. ביארנו שבפרקים כא-כו המחבר משלים את עניין נצחיות תורת משה כפי שהיא לפנינו בשל שלמותה על כל חלקיה, ובפרקים כז-לז המחבר מוסיף לבאר את יסוד העיקר 'תורה מן השמיים' דהיינו כיצד בדיוק היא מביאה את המין האנושי לשלמותו הנצחית (בעשה ובלא תעשה, וע"י היראה והשמחה בה והאהבה, ואפילו במצווה אחת וכו'). אח"כ ניגשנו ללימוד הפרק. בו המחבר באר שזה שנקראה התורה "עדות" היא מפני שאין להוציא את מקראותיה ומצוותיה מפשוטם, על אף כל העומקים הנוספים הכלולים בכתובים.
ביאור בקשותיו של משה, ודיון במניית נצחיות התורה כעיקר
מאמר ג', השלמת פרק כ' - שיעור מס' 26
היסוד שעליו ייסד המחבר את טענתו שכוונת הכתוב "ולא קם עוד בישראל כמשה" היא שלא יהיה כן לעולם הוא בקשת משה שלא תהיה עוד נבואה כנבואתו ("ונפלינו אני ועמך") שנתקבלה ע"י ה'. ממילא עולה שתורתו לא תשתנה לנצח, כיון שלא יהיה נביא כמותו, וממילא לא תהיה הצדקה להאמין לשום נביא כנגדו. ומכיוון שעסקנו בבקשה זו של משה הוסיף המחבר לבאר בפרקנו אף את בקשתו הנוספת "הראני נא את כבודך" המתפרשת יפה בהמשך לדבריו. בסוף הפרק דן המחבר באופן הנכון שיש להכליל בעיקרים את אמונות מדרגתו הייחודית של משה ונצחיות תורתו (כענף ולא כעיקר או שורש), ומקשה על האופן שמנאן הרמב"ם. אנו ניסינו ליישב את שיטת הרמב"ם בזה, ולסכם את הבדלי השיטות ביניהם בכל עניין נצחיות התורה.
האם ייתכן שיהיה עוד מתן תורה בעתיד?
מאמר ג', פרק י"ט חלק ב' - תחילת פרק כ' - שיעור מס' 25
למדנו על חוסר האפשרות להחליף את דברי ה' בלא מעמד מבורר ומאומת בפומבי גדול כפי שהיה בבירור שליחותו של משה, ובתנאי שיהיה שם התגלות של ה' ממש לכלל כשל משה. [ואף בזה לא יכול להיות שינוי אלא במצוות פרטיות ולא בעשרת הדיברות וכ"ש שלא ב"אנכי" וב"לא יהיה" ובג' עיקרי הדת הכלולים בהם]. והמשכנו לדון האם ייתכן שאכן יתרחש מעמד כזה בעתיד. המחבר הביא דעה בחז"ל שהוא הבין ממנה שדבר זה עתיד לקרות לעתיד לבוא, והוא עצמו ביסס את הדעה שדבר זה לא אפשרי. לדבריו אין הדבר עולה מהלשונות הכתובים בתורה בעניין זה בלבד אלא הוא ברור אודות לבקשתו של משה בעניין שתובדל מדרגת נבואתו ממדרגת שאר הנביאים, שנענה בה ע"י ה' בחיוב. לבסוף דקדקנו והשווינו בין שיטות המחבר והכוזרי והרמב"ם בעניין אפשרות הנבואה לגויים.
הבסיס העיקרי לנצחיות התורה לדעת בעל העיקרים
מאמר ג', פרק י"ט חלק א' - שיעור מס' 24
מתוך העקרונות שלמדנו בשני הפרקים הקודמים מבאר המחבר מהם הקריטריונים לשינוי תורה אלוקית ע"י נביא, ומדוע נמצא לפיהם שתורת משה לא תשתנה. המחבר מבאר מדוע לא יכול להיות שינוי בעיקרי התורה האלוקית ע"י שום נביא מאחר שעליהם שמענו מפי ה' עצמו ב"אנכי" ו"לא יהיה". וכן בשאר עשרת הדברות שאף אותם שמעו כל ישראל מפי ה' (אף שהיו באמצעות משה), וכן אפילו בשאר המצוות, שאף ששמענום רק ע"י משה – הרי שעצם שליחותו התאמתה לכלל ישראל מפי ה', ולא יכול להיות בזה שינוי בלא שיבוא נביא שיתאמת שהינו גדול ממשה (ע"י מופתים גדולים יותר), וששליחותו תתברר באופן שאינו פחות מהאופן שהתאמתה שליחותו של משה. עוד לימדנו המחבר כי התנאים הללו לעולם לא יתקיימו, לפי עדות התורה, כמו שעוד נלמד בהמשך ונדון בזה.
"אנכי" ו"לא יהיה" מפי הגבורה שמענום
מאמר ג', פרק י"ח - שיעור מס' 23
לשם הבנת ביסוסה הברור של תורת משה, עמד המחבר על העובדה כי הדבר שאדם שומע בנבואה מפי ה' אינו יכול להתבטל ע"פ נביא אלא על פי ה' דווקא. בהמשך לזה המחבר מבאר מדוע היה חשוב שישמעו כלל ישראל את ב' הדברות הראשונות מפי ה' דווקא בכדי לאמתם באופן שלא יוכל נביא אחר לשנותם, וזהו כוחם ותוקפם בחזק הנרמז בביטוי "מפי הגבורה". ושבכך אף מיושבים דברי חז"ל עם פשטות הכתובים שישראל שמעו את עשרת הדברים – שאמנם הם שמעו את כולם אולם דווקא את הראשונים באופן ישיר, ואת השאר באמצעות משה. בכלל הדברים, המחבר חולק על הרמב"ם בהבנת המסר העיקרי של "אנכי" ו"לא יהיה" ובאופן שהושגו, ומאריך בזה. ואנו ביארנו שיסוד דבריו הם דברי הר"ן בדרשותיו, וביארנו את שתי הדעות, כמה שידנו מגעת.
מתי יש להבין נבואה כפשוטה ומתי כמשל?
מאמר ג', פרק י"ז - שיעור מס' 22
התחלנו ללמוד מהלך על מעלתו הייחודית של משה רבינו ומעלת נבואתו כבסיס להבנת נצחיות תורתו. בפרקנו למדנו על הצורך להבין את דבריו כפשוטן כיון שקיבלם כפי שהם באופן ישיר בלא תווך של דמיון או משל, בשונה מנבואות שאר הנביאים שדבריהם נתנו להם בתערובת במינונים שונים של דמיון ומשלים. מכאן המסקנה שבמקום סתירה מדומה בין נבואת משה לנבואות נביאים אחרים, וכן בכל סתירה בין קטן לגדול, יש לפרש את דברי הנביא הקטן בהתאם לדברי הגדול ולא להיפך. הדברים הודגמו ביישוב הנכון בסתירה מדומה בין דברי משה לדברי ישעיה.
נצחיות התורה אינה בנויה על ראיות לשוניות בלבד
מאמר ג', פרק ט"ז - שיעור מס' 21
המחבר האריך להראות שהראיות הלשוניות שהובאו כראיות על נצחיות התורה אינן מוכרחות, כמו כן הוא עמד על שני פרטים שהשתנו בפרטי מצוות התורה כשעלו עם עזרא מבבל - שהם שינוי הכתב ושינוי שמות החודשים – ורוצה ללמוד מכך על האפשרות התיאורטית שה' ישנה מצוות פרטיות. הדברים הללו מובילים את המחבר לבסס באופן מוצק יותר את עובדת נצחיות תורת משה, כמו שיתבאר בע"ה בפרקים הבאים.
אידיאל הצמחונות בספר העיקרים
מאמר ג', פרק ט"ו - שיעור מס' 20
בהמשך לשיטת העיקרים - שהתורות האלוקיות יכולות להשתנות בהתאם להכנתם של המקבלים - הוא מבאר את הטעם לשינויים בהדרכה האלוקית ביחס להיתר או איסור אכילת בעלי החיים בזמנים השונים (אצל אדם, נח ולישראל). והוא מאריך בביאור ייחודי ומחודש לחטאיו של קין ולטעותו של הבל בהקשר זה.
ביאור שיטת הרמב"ם בעניין נצחיות התורה
מאמר ג', פרק י"ד חלק ב' - שיעור מס' 18
בשיעור הרחבנו ביישובה והסברתה של דעת הרמב"ם במחלוקת הגדולה של הרמב"ם והעיקרים בעניין נצחיות התורה, שיסודה הוא היחס למצוות בני נח, מילה וגיד הנשה וכדו' שנצטוו עוד קודם תורת משה. ביארנו שמח' יסודית זו היא זו שהובילה לדרך המניין השונה של העיקרים – כל אחד ע"פ דרכו (י"ג 'העיקרים והיסודות' להרמב"ם, לעומת ג' 'עיקרים' המתפרטים לי"א עם ה'שורשים' ומסתכמים בסוף בי"ז 'עיקרים', 'שורשים' ו'ענפים' לדרכו של המחבר). בכלל הדברים דיברנו גם על יסוד תוקפם של ז' מצוות בני נח.
אפשרות השינוי בדת האלוקית
מאמר ג', פרק י"ד חלק א' - שיעור מס' 17
המחבר הראה תחילה כי השינוי שהיה בדתות האלוקיות (אדם-נח-אברהם-משה) הוא עובדה היסטורית ברורה, ובזה הוא ביסס את טענתו בפרק הקודם שהדבר אפשרי. לאחר מכן, המחבר נזקק להתמודד עם הרמב"ם ולדחות את ראיותיו לטענתו שהכרחי שהתורה לא תשתנה בשל שלמותה הראויה לעמוד לנצח, ולשם כך הוא מתווכח עימו בעיקר במשמעותו של "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו".
היסוד שעליו הושתת ספר העיקרים
מאמר ג', פרק י"ג - שיעור מס' 16
בפתח הפרקים העוסקים בנצחיות התורה הקדמנו שיש למחבר בעניין זה שיטה הייחודית, וביארנו את חשיבותה ומרכזיותה בספר. דיברנו על מבנה מאמר ג' על מה שכבר ראינו ומה שעוד לפנינו, ולאחר מכן למדנו את פרק יג. עיקר עניינו של הפרק הוא ביאור הטענה שישנה אפשרות שינוי של התורה האלוקית ע"י ה' בזמנים השונים בהתאם להכנת המקבלים השונה בזמנים השונים, וההבנה שאין בזה חסרון בחוקו.
תכליתה של הנבואה
מאמר ג', פרק י"ב - שיעור מס' 15
בפרק זה החותם את פרקי הנבואה המחבר מלמדנו כי מטרתה העיקרית של מציאות הנבואה בעולם היא בעבור שהמין האנושי כולו יוכל לממש את שלמותו שבעבורה נוצר, שדבר זה מתאפשר לו רק באמצעות הנביאים שידריכו אותו למעשים הרצויים אצל ה'. לפי זה נמצא שכל הנבואה היא אמצעי ל'תורה מן השמים' שעניינה הוא ההדרכה הנדרשת לאדם לשם הגעתו לשלמותו. ומטעם זה אומר המחבר שראוי להבין שהנבואה היא שורש לעיקר תורה מן השמים ולא להיפך כיון שזו היא התכלית וזו אמצעי, וכן הוא גם בשורש ההשגחה המסתעף מעיקר השכר והעונש. בשולי דברי המחבר הרחבנו בהשוואת דבריו לרמב"ם ולרב-רבו הר"ן, סיכמנו את דרכו בפרקי הנבואה.
אופני האצלת הנבואה אף למי שאינו מוכן לה
מאמר ג', פרק י"א - שיעור מס' 14
למדנו על היכולת שתגיע נבואה אף למי שאינו מוכן לה ע"י האצלת הנבואה מנביא המוכן לה ומקבלה, ושזה יכול להתרחש דווקא בזמן שהשכינה שורה בישראל. כמו כן, למדנו המחבר שזהו הטעם לדעתו למציאות הנבואה דווקא בישראל ודווקא בארץ ישראל משום שדווקא בה שרתה השכינה, ועמדנו בזה על ההבדל בין שיטתו לשיטת ריה"ל בכוזרי. בהמשך לדברי רב רבו בדרשותיו המחבר באר לפי היסוד הזה גם כמה פרשיות שתורה, שהיו קשות להבנה מבלעדיו.
מדרגות ההשגה האנושית ומדרגות הנבואה
מאמר ג', פרק י' - שיעור מס' 13
המחבר פרט את ההשגות האנושיות (-חושים ושכל למדרגותיו) הקודמות לנבואה, את מדרגות רוח הקודש והחלומות הצודקים, ואת ארבעת מדרגות הנבואה (כשבפסגתם היא מדרגת נבואתו של משה), וסיים במדרגות דבקותם של הנביאים והחסידים בה' יתברך שבהתאם לרמתה הם יכולים לעשות ניסים ולשנות את סדרי הטבע (ופסגת הדרגה הזו היא דרגתו של משה וניסיו, ונמצא שנתעלה במדרגתו על כל האדם הן בדרגת נבואתו והן בדבקותו). תוך כדי הלימוד השוונו את דברי המחבר לדברי הרמב"ם שעל בסיסם גיבש ושכלל המחבר את שיטתו הוא.
"סגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד"
מאמר ג', פרק ט' - שיעור מס' 12
בפרק זה מלמדנו המחבר כיצד פועל אחד, שהוא ה' יתברך, מורה מסר אחד, שהוא הדרכת המין האנושי להצלחתו הנצחית ע"י מראות נבואה שונים. בכלל הדברים מבאר המחבר את הדמיון והשוני בין חלום ונבואה ובין בבואת האדם הנראית במראה למראה הנבואה. הקשרו של הפרק הוא השלמת ביאור דעתו בגדר הנבואה שהחל בה בפרק הקודם - שכל מהותה הוא שפע הבא לאדם מה' ברצון ה' בלבד בעוד שלאדם אין אפשרות להגיע לזה מעצמו בטבע.
מהות הנבואה לפי העיקרים ולפי הרמב"ם
מאמר ג', השלמת פרק ח' - שיעור מס' 11
למדנו את דעתו של המחבר שהנבואה אינה מונחת ביכולת האדם בטבע אלא ברצון אלוקי בלבד, את ראיותיו לזה ואת תמצית מדרגות הנבואה לשיטתו, וביארנו לעומתו אף את דעתו של הרמב"ם בעניין, שממנה בא המחבר להוציא. בכלל הדברים נתבארו הן מהות הנבואה והן תכליתה לפי שתי השיטות.
הכשפים הינם שקר או טומאה? ופשר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"
מאמר ג', תחילת פרק ח' - שיעור מס' 10
החלנו ללמוד את פרקי הנבואה, ותחילה בא המחבר ללמדנו שהנבואה איננה מונחת בטבע האדם אלא היא התערבות אלוקית על טבעית. הוא מבאר שמטעם זה הכחישו את מציאותה באומות הקדומות ולכן נהו אחר מגידי העתידות המנחשים, המאוננים והקוסמים בכדי לספק את סקרנותם לדעת את שיקרה בעתיד. המחבר מלמדנו את הדרכתה של התורה כנגד המעשים הללו בהכוונתה לנביא, שעל ידו ימצאו ישראל לא רק את ידיעת העתידות, אלא אף את שלמותם האנושית הנצחית - "תמים (=שלם בשלמות העיקרית, וגם בידיעת העתידות) תהיה עם ה' אלוקיך (ע"י ההליכה בדרך הרצויה לפניו, אותה הנביא מלמדנו)". מסביב לדברים נגענו במחלוקת הגדולה בין סיעת הרמב"ם לסיעת הרמב"ן בעניין הכשפים והניחושים והטעם שהתורה הרחיקה מהם, והאם הם שקר או מציאות ממשית של טומאה.
הכרחיות הנבואה ותורה מן השמיים
מאמר ג', פרק ז' - שיעור מס' 9
למדנו על הקושי בהבנה מהן הפעולות הטובות שבהם יגיע האדם לשלמותו, וחוסר האפשרות לעמוד עליהן באופן מפורט ומדויק בלא נבואה מאיתו. ממילא מתחייבת המסקנה שכמעט הכרחי שתינתן למן האנושי תורה מן השמים, שכן בלא זה תהיה עיקר שלמותו של האדם לבטלה מאחר שהיא לא תמומש. בכלל הדברים למדנו על הטעם שנענשו קין, אנשי סדום, פרעה, אבימלך בין לפי הצד שנצטוו בין על הצד שלא – מאחר שעברו על רצון ה' המושג לאדם באופן כללי גם בטבעו ובלא נבואה. אמנם, פרטי המעשים הרצויים לא יכולים לבוא אלא בתורה מן השמיים. ובזה נשלמת ההסברה העקרונית של המחבר למהות העיקר הזה, שהחלה בפרק א ונמשכה עד כה.
שמחת הנפש בפעולות המעידה על היותן טובות ואלוקיות
מאמר ג', פרק ו - שיעור מס' 8
אחר שלמדנו ששלמותו של האדם תלויה במעשיו וכוונתו, המחבר עובר לבירור מהם המעשים הטובים. הוא מסיק תחילה שרק חלק ממעשי האדם אכן מביאות אותו לתכליתו, ומתוך כך הוא מחפש את הדרך שניתנה למין האנושי להכיר מהם אותן הפעולות ששלמותם תלויה בהם. המחבר מבין שהכרחי שתהיה דרך כזו המונחת בעיקר היצירה האנושית בכדי שכולם יוכלו להשתמש בה ולהגיע לשלמותם, כיון שבלא זה יימצא שמין האדם קיים לבטלה. הדרך הבסיסית שמוצא המחבר שנתנה לאדם לבחינת הפעולות הטובות היא שמחת הנפש בהם אחר עשייתן או דאגתה ועיצבונה אז. בפרק הבא המחבר ישלים לבאר מהי הדרך ההכרחית והמדויקת יותר לידיעת מבוררת של הפעולות המקנות לאדם את שלמותו.
תכלית האדם ואופן קניין שלמותו הנצחית לבעל העיקרים ולרמב"ם
מאמר ג', השלמת פרק ה - שיעור מס' 7
למדנו על הדרך שעל ידה כל מין האדם קונה את הצלחתו הנצחית, שהיא עשיית המעשים הרצויים אצל ה' מתוך כוונה לעשות את רצונו, ובמימוש הרצון האלוקי האדם זובה לנצחיות נפשו המשכלת. המחבר ביסס את דבריו מדברי הנביאים, מדברי חז"ל וממסקנתו של ספר קהלת, וביאר בהרחבה שזהו פשר דברי ירמיה המפורסמים שתכלית האדם היא "השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאם ה'". בשולי הדברים נסינו לעמוד על עומק שיטת המחבר, ולהשוותה לשיטת הרמב"ם בעניין יסודי זה, כפי שעולה מחיבוריו השונים. [השלמנו עוד דבר מזה בתחילת השיעור שאחריו].
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
