תחילה דיברנו על ענוותנותו של המחבר ובקשתו מן הקוראים לתקן את דבריו במידה וימצא בהם חסרון, (מאחר שהעיקר המבוקש הוא התועלת לכלל ולא הצדקת דבריו). ולאחר מכן למדנו את משלו של המחבר שלימד על ערכו העליון של חלק חובת הלב שבתורה לעומת שאר חלקיה.
דיברנו על מבנהו של הספר מה שהוביל להבנה מעמיקה יותר של יסודות העבודה מצד הכרת הטוב או מאהבה בלבד ומהו מקומם בחיבור, וכמו כן למדנו על שהספר מיועד דווקא לאנשי תורתנו המחפשים את האמת ואת טהר הלב ולא לאפיקורסים, והדבר הוביל להבנה מעמיקה בדבר עצמיותם של המוסר והאמונה בתוככי כל אדם, ועל הצורך במוסר אוטונומי שכזה.
למדנו על מגמתו של רבינו בחיי בשילוב דברי חכמי האומות ומוסריהם בספרו, ועל הטקטיקה ההפוכה שנקט בזה הרמב"ם בשמונה פרקים, ושוב הרחבנו מעט בהקשר זה ביחס הנכון אל חכמת העמים. אח"כ למדנו על ההיגיון שהוביל את המחבר לסדר את ספרו במבנהו הנוכחי (הספקנו לבאר בזה רק את טעם מבנהו של חלקו הראשון).
רבינו בחיי שטח בפנינו את לבטיו לחיבור הספר ולימדנו ע"י כך יסוד גדול במלחמת היצר, (כיצד הוא יכול למנוע מן האדם ליזום עשיית טובות שונות – ושהעצה הייעוצה היא להתנער מאותן המניעות ולעולם לא להימנע מעשיית טוב). לאחר מכן הוא הוסיף ללמדנו על הדרך בה דרך בכתיבת חיבורו ע"מ שהוא ישיג את מטרתו – שהיא לבאר את תוכן הדברים בצורה הקלה והמתאימה ביותר בכדי שהקוראים יוכלו להפיק ממנו את כל תועלתו.
המחבר הוסיף ללמד על חשיבותם ונחיצותם של חובות הלב מצד המושכל, הכתוב והמסור, שדרשו את תמימות העבודה בדעת, בלב, בדיבור ובמעשה. ועבר ללמד על התהליך שהוביל אותו לחבר בזה ספר – עבור עצמו תחילה (בשל ריבוי חובות הלב, בשל תמידיותם והסתעפותם), ואח"כ גם עבור אחרים ולתועלתם.
תחילה למדנו את ראיותיו של המחבר מן הכתובים להכרחיותו של הבירור השכלי של יסודי האמונה וחובות הלב. ואח"כ ראינו גם את התחקותו אחר יישום הדבר בדורות הראשונים, וההתמקדות בחובות הלב לעומת מיעוט העסק בשאלות ההלכה הנדירות שנהגה באותם הימים שהייתה הסנהדרין עוד על מכונה. בתוך דברינו סיכמנו את מהלך דברי המחבר עד כה בצורה מסודרת.
המחבר לימד שכל מי שמסוגל לאמת היטב בשכלו את מציאות ה' ולהבין כראוי את אמיתת אחדותו מחויב הוא בכך, והוא ייתבע על כך אם יתרשל בדבר. דבריו נאמרו כנגד התפיסה שדי להסתפק בהיסמכות על המסורת בדברים אלו. בשולי דבריו נסינו לבאר את יסודות המחלוקת בדבר בין גדולי רבותינו, וקישרנו אותה אף לדיון במינון הנכון שניתן ללמוד מחוכמותיהם של חכמי אומות העולם.
תחילה השלמנו כמה דברים ביחס לנלמד לעיל והקבלנו את הדרישה של עיסוק שלם בדעת ה' וחובות הלב באופן מתמיד של המחבר למידת הקדושה במסילת ישרים. אח"כ למדנו את הדרכתו הנחרצת של המחבר להקדים את העיסוק בחובות הלב על פני העיסוק בשאלות הלכתיות נדירות, ודנו מהי ההדרכה המעשית בעניין עבורנו ע"פ המחבר וע"פ שאר רבותינו.
המחבר חוקר אחר הסיבה שלפניו טרם חובר ספר כולל ומפורט בעניין חובות הלב, ואגב כך הוא מלמדינו על עצם חיובם של חובות הלב (שהינם חובה ולא רשות), על ריבויים ועל תמידותם ובכך גדלה תמיהתו מדוע אעפ"כ ספר כולל בעניין זה טרם חובר.
למדנו על חובות הלב שבתורה, על העדר חיבור מקיף ומפורט בענייני חובות המצפון הללו בתקופת הגאונים על אף נחיצותם ההכרחית, ועל חיובם מציאותם מצד המושכל משתי טענות. א – מצד חובת הכרת הטובה על גופנו ונפשנו נתחייבנו בעבודת ה' בגוף ובנפש. ב – מאחר שנתחייבנו במצוות האברים ולא שייך לקיימם בצורה שלבינו בל עימנו ממילא נתחייבנו בחובות הלב יחד עימם בכדי שתהיה העבודה תמה.
המחבר באר את שלושת המקורות עליהם מבוססת דת ה' ותורתו, שהם: השכל, התורה והמסורת וציין לדברי רס"ג בעניין, וכמו כן הוא דיבר על חלוקת המצוות לשכליות ושמעיות. לשם הבנת הדברים סקרנו את דברי רס"ג וביארנו כיצד הוא הוכיח את אמיתות השכל התורה והמסורת, ולימדנו על השפעתו על שאר רבותינו שעמדו אחריו.
