ההבדלים בין עצת אחיתופל להצעת חושי הארכי. גישתו של דוד איך אמורה להתנהל המלחמה נגד אבשלום אל מול גישתו של יואב.
לקיחת האחריות של דוד בסיפור המרד.
השוני בין בשורת אחימעץ לבשורת הכושי.
היחסים בין יואב לדוד ממשיכים להתערער.
ניסיון הפיוס של שמעי והצורה שבה הוא בוחר להופיע.
המפגש בין דוד למפיבושת והיחס של כל אחד למשנהו בפגישה.
המפגש בין דוד לברזילי הגלעדי.
הדרך להשבת מלכות דוד כפתיחה למרד שבע בן בכרי.
דוד בורח מירושלים על מנת שלא להלחם עם אבשלום והעם.
השארת הפילגשים - סמל לכך שיחזור.
נתינת נאמנות בכך שאבשלום לא יפגע בו.
החלפת הכהונה- כיצד מבין אביתר מבית עלי את היחס בין הארון למלך?
*בפרק הקודם דוד מראה כוחניות על העמים מסביב, ע"מ להראות עליונות. מעכשיו דוד מתחיל לבנות מזרח תיכון חדש. אצלו בבית ובינו לשכנים.
*דוד שולח יד לשלום לשארית בית שאול.
*דוד מנסה לקשור קשרים עם בני עמון, אך בני עמון לא בשלים לכך. נגררת מלחמה אך דוד מקפיד לשמור על אפשרות לחיבור.
*חטא בת שבע: ללמוד את הפרשיה רק לפי הפסוקים? לפי מדרשי חז"ל? או אולי לפי שניהם?
טעמי החזרת מיכל בת שאול לדוד- 1. הודאה שדוד אינו מורד במלכות, (למורד אין אישות). 2. פיוס ואיחוד בתי שאול ודוד, ומכך לאחד את העם.
בני צוריה מכירים במלכות איש בשת כקבוצה הבוגדת בדוד, שכן יואב טוען שאבנר מרגל ועלול לבגוד, וכן שמותו של עשהאל לא נתפס כחלל במלחמה בין שני צבאות, אלא כרצח.
ד'- מי שגדל על הלך חשיבה, שמי שמפריע, מסלקים הצידה- מסוגל לעשות זאת אפילו ליהודים כשרים. תפיסת בית שאול - ממלכה מתנהלת ע"י פוליטיקה. תפיסת בית דוד- ממלכה מתנהלת ע"י מתן אמון.
סיפורו של הנער העמלקי שונה מהסיפור של הנביא, ונשמע כמזלזל בשאול המלך לעומת הסיפור בגרסה הראשונה. לאורך כל הדרך דוד מעריך ומבין את מוסד המלוכה, ולכן האבל והקינה שאח"כ הם מובנים, כאמיתיים מאוד וכנים מאוד.
שבט יהודה ממליך את דוד על עצמו, ומנותק קצת משאר העם. דוד מנסה ליצור קשרים אבל בצורה חלשה, אין לו כרגע מספיק כח.
הנערים של אבנר ויואב מנסים כגופם לעצור את מלחמת האחים שהולכת לפרוץ, בכך שהם התאחדו ביחד ולא נלחמו איש באחיו.
מפרק כ"ז עד הפרק האחרון אנחנו רואים קפיצה מענינו של דוד אל שאול ושוב פעם. שאול עובר ריסוק מתמיד, ודוד תמיד היה שם לעזור לו. גם פה דוד רוצה לעזור לו מהפלישתים, רק עכשיו אין כבר למי לעזור.
היחס של העם העמלקי לגביי אנשים כשל חפצים. עם שאינו מוכן לקבל את חוקי המוסר האנושיים הבסיסיים. בזמן צרתם הפלישתים לא מתפללים אליו, אבל בשעת הניצחון הם מייחסים אליו את הניצחון.
