חסידים מספרים

חיילים בצבא ה'

אנו חיילים בצבאו של בורא עולם; עלינו מוטל התפקיד של פירסום שמו של הבורא בעולם; קרבות רבים מתנהלים סביב תפקיד זה; רבים הם הגורמים בעולם המכחישים פמליה של מעלה ומביאים לחילול שם ה' במקום לקידוש שם ה'.

ללמוד בספרים וללכת לצדיקים

זה ספר תולדות האדם

ההתבוננות וההתקשרות עם הצדיקים מפגישה את האדם עם מימוש הרעיונות הכתובים בספר, בעולם העשייה ממש; בדיוק כפי שנאמר לעיל ביחס להצגה, גם בפגישה עם הצדיק יש לכל הסובב משמעות: דיבוק החברים, מקום המפגש, הסיפורים, התורות, הקולות – כל אלו מטביעים את חותמם על נפש הבא להתקרב אל הצדיק.

עלבונם של הכתלים

הנסיעה לצרכי מסחר היא נסיעה לקראת מטרה שאינה מצויה כאן, אלא במקום אחר; האדם מטלטל את עצמו כאילו אין לו כאן מה שהוא צריך; חסידות פשיסחה אמרה שאם "לית אתר פנוי מיניה" הרי שהאור האלוקי יכול להתגלות גם כאן; הנסיעה מיותרת בעצם; הכל מצוי תחת היד.

שחמט עם הרבי

האדם שקוע כל כך בתפיסתו המעוותת, עד שהוא אינו יכול להשתחרר מהתפישה הזו לטובת דרך אחרת, טובה ומתוקנת, שתביא לו את הניצחון במשחק; כך לימדונו חכמים: כיוון שעשה אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר; ההשתקעות בתפישה מעוותת מטשטשת את הצורך ואת האפשרות של התשובה, עד שהאדם אינו כי יש דרך אחרת.

תפילה מעל לזמן

הזמן הוא מסגרת מגבילה ומצמצמת; הצורך לעשות דברים במסגרת של זמנים מסוימים הוא צורך העלול לצמצם את הנפש; ההתפטרות מן השעון, כמוה כהתנתקות ממסגרות המציאות המגבילות של חיינו; יש בה מן השאיפה אל החירות הגמורה, זו שאיננה נתונה למסגרות ולמגבלות של שעות, דקות ושניות.

כשרות המילים

החסידים הדנים כה רבות בכשרות המזון המוצג לפניהם אינם דנים בבושת הפנים שהם מביאים על מארחיהם. טוב היה להם לחסידים אילו שמו דגש על היוצא מן הפה לא פחות מאשר על הנכנס אל הפה.

כיבוד הורים של יתום

גדולתו של התלמוד מתגלה בהתקשרותו לעולם המעשה; הלימוד אמור לכוון את העשייה הגשמית שלנו ולהעניק לה את המשמעות הרוחנית; הנער חוזר הבייתה ומקיים את מצוות אימו ובכך הופך את הלימוד בבית המדרש ללימוד בעל משמעות בחיי המעשה שלו.

ללמוד את לשון החיות

הבנת לשונם של בעלי החיים אינה אומנות קשה כלל - האומנות הגדולה היא ההבנה של הדיבור בכלל. מסתבר שלעיתים אנו שומעים אנשים מדברים ולמרות שנדמה לנו שאנו מבינים מה הם אומרים, בעצם איננו מבינים דבר; התפיסה שלנו את הדברים שאנו שומעים לעיתים קרובה להיות תפיסה ברמה של געיית שור.

דיבורים של אמת

מי שניטל ממנו הכוח לדבר ולהביע את עצמו, דיבוריו – ואפילו דיבורי הקודש שלו – אינם נשמעים בעולם האמת; כדי שיישמעו הדיבורים בעולם האמת הם חייבים בראש ובראשונה להיות דיבורים; הם חייבים לבוא מליבו של האדם הרוצה לדבר, לתקשר, להתחבר; אדם שהרצון הבסיסי לדבר ניטל ממנו, אין דיבוריו דיבורים.

לחפש כמו אברהם אבינו

כך הייתה דרכו של אברהם אבינו: חיפש את האלוקות בכל מקום, נשא את עיניו לשמים וראה את גרמי השמים ואת כוחם הגדול, אולם יחד עם זאת הבין שהם אינם אלא כלים בידיו של כוח עליון; את ה'מה לא' כבר הבין אברהם מדעתו; רק לאחר שהבין שכל הנראה לנגד עיניו אינו אלא מעטפת חיצונית של מציאות אלוקית, רק אז הציץ עליו בעל הבירה.

אש מתוך האפר

אש ההתלהבות לעבודת ה' מסמלת את ההתבטלות כלפי ה', את קבלת העול; ההתלהבות נקשרה בתפיסה החסידית עם הדבקות בבורא; דבקות זו אפשרית רק לאחר שהאדם מבטל את עצמו, את אישיותו, את ה'אני' שלו, בפני אלוקיו; מי שרוצה למצוא את אש ההתלהבות יחפש באפר של מידת הענווה.

מבחן הארנק המלא

מהי עמדתו אמיתית של ר' חיים מצאנז? האם הוא בעד השוטה או בעד הרשע? נראה שיש רק שתי אפשרויות בסיפור שלנו, להחזיר את הכסף לבעליו או לא להחזיר; הבעיה היא שכל בחירה גוררת בעקבותיה כינוי שאיננו מחמיא כלל; שוטה או רשע.

תפוחים לשבת

העולם אומרים שאין מקשים קושיות על מעשיות. אבל האמת היא שהסיפור הזה הוא סיפור קשה. התפוחים היו באמת גרועים, וכל הסיבה שר' חיים מצאנז הצליח למכור אותם היתה משום שר' חיים מצאנז היה המוכר; תפוחים של שבת הם תפוחים אחרים; אלו תפוחים שטביעת ידו של הנותן טבועה בהם, והמחיר הוא מחיר כפול ומשולש.

שריפה בעיירה

בכל אדם מקננים כוחות שמידי פעם גורמים למעין פוגרום פנימי; לכל אדם יש יצר רע, לכל אדם יש נטיות שליליות; לעיתים יוצאים הכוחות הללו ומציתים את האש; לעיתים אדם נקלע להתמודדות עם כוחות שליליים הפועלים בתוכו; השאלה אם האדם יכבה את השריפה וימשיך הלאה, או יטפל בשורש הבעיה.

נשמה של תוהו

היודע שיש תוהו, המבין את משמעותו של התוהו, יודע שהתוהו עלול להיות בנפשו, אבל דווקא מכח החשש מפניו הוא מתמסר לעשייה של בניין ושל משמעות. היכולת לחוש את החידלון ואי המעש, היא שמעניקה לאדם את היכולת גם לחוש את הסיפוק שבבניין היצירה.

תיקון המחשבה

ראשוני החסידות לימדו את החסידים כיצד יש לנתח ולהבין את המשמעות הנפשית שיש לכל מחשבה ומחשבה, לנסות להבין מנין היא באה בנפש כשהאדם עומד על מקור תהליכי הנפש שלו הוא מתקן את המחשבות הזרות, ואז המחשבות הללו כבר אינן זרות; הן חלק מתהליך נפשי פנימי העובר עליו.

בכל דרכך דעהו

מנדלי שואל את התלמיד מה העיקר של תורת רבו, הוא רוצה לכנס את הרעיונות של ר' משה לתוך עיקר אחד. תשובת התלמיד היא שבעצם הוא כופר בעיקרון של עיקר, שמשמעו שהאמת נמצאת במקום אחד, ואילו רבו היה מוצא את העיקר בכל דבר שבו היה עוסק. אין מקום לניסוח אחד של עיקר אחד כשהאמת מבצבצת מכל דבר שבו עוסקים.

בין גילוי והסתר

בדרך כלל מסתגר האדם מאחורי הווילונות שהוא עצמו פרש על גבי חלונותיו. יחד עם זאת, במפגש עם אהוב ליבו מסלק האדם את הווילונות, על מנת שהאהוב יוכל להציץ פנימה אל המתרחש בחדרי לבבו. הווילונות והחלונות משלימים למעשה זה את זה: הווילון אומר שהצצה פנימה אסורה, אבל בעצם קיומו של חלון מועבר מסר הפוך.

השדה אשר ברכו ה'

בימים של עלייה אנו יוצרים, אנו פועלים ומתקדמים. לעיתים יש תחושה כי לימי הירידה בחיינו אין שום משמעות, נראה לנו שאלו סתם ימים שעלינו לעבור בשלום, אך איננו מייחסים להם חשיבות, אבל האמת היא בדיוק כמו החפירה שבצד הערוגה. גם לימי הירידה שלנו יש חשיבות ומשמעות בתהליך הבנייה האישית שלנו.

זכרו - תורת משה

בעלותם של ישראל על התורה אין עניינה כפירה באלוקיותה של התורה, ההיפך הוא הנכון: בעלות זו יוצרת התחברות של משה וישראל עם התורה. משה וישראל חשים שהתורה הזו היא תורתם, ומתוך כך הם יוצרים הזדהות עם נותן התורה. זהו השלב שבו הקב"ה רואה את התחברותם של משה וישראל עם תורתו.

עזות דקדושה

העזות איננה מידה מגונה, השאלה היא היכן האדם משתמש בה. כשבא היצר הרע אל האדם לא נדרשת לאדם מידה של ביישנות או של אורך רוח, כאן יש צורך להפעיל את מידת העזות, על מנת להתנער מן הפיתוי ולהשליך את היצר מעל האדם.

הרבי הוא הלב

הרבי איננו חומר שאפשר להעביר אותו בשיעור. הרבי הוא הלב. הרבי הוא הדמות הנוצרת בתפיסתו של התלמיד, של החסיד היונק ממנו את דרכו בקודש. אפשר לנתח, לשרטט, לצייר ולאבחן את הלב; אבל את כוח הלב, את המצוי בין קירות הלב, אין איש שיוכל לדע.;

תשובה מאירה

יש ג' פעמים שמדליקים נרות עבור האדם: האחת בעת שנכנס לברית מילה, השנייה בעת שהולך לחופה, והשלישית בעת שבא זמנו להיפרד מן העולם. בפעם הראשונה אי אפשר לעשות תשובה, כי עדיין אינו בר דעת. בפעם השלישית גם כן אי אפשר, שכבר מאוחר מדי. אך כשמדליקים עבורך הנרות בפעם השנייה, יש לך עוד ברירה לעשות תשובה, ואם לא עכשיו אימתי...

כל אות וכל נשמה

"שני יהודים שלוש דעות"; משפט זה שהולדתו בגנותו של עם ישראל, מצביע על הפריון המחשבתי הרב הקיים בציבוריות הישראלית; דווקא הבדל הדעות וההשקפות המתגלות בשעה שקיבוץ גדול מישראל מתכנס יחד, חושף את המגמה הכללית הפועלת לכיוון אחד, והוא תיקון העולם.

מלך שומע צעקה

כשהאדם מבקש מבוראו את צרכיו הגשמיים, בעצם הנשמה מבקשת משהו אחר: מבקשת היא את עצמה, את אלוקיה; הבעיה היא שהאדם אינו חש את עומק הבקשה של הנשמה; בקשת הנשמה מקבלת אצלו יישום אחר, הכמיהה הפנימית מקבלת המרה לרובד פשוט יותר, והוא עומד לפני בוראו ומבקש את צרכיו הגשמיים.

אל אמונה ואין עוול

ר' הירש שהעולם שממנו הוא עצמו צמח היה עולם פשוט וטבעי, מנסח את תמצית השקפת העולם היהודי במושגים של עולם מתוקן כפי שכל בר דעת מבין, מתוך הנטייה הטבעית, המוטבעת באדם באשר הוא ובעולם באשר הוא; אם יהיה האדם הישר וטבעי, הרי שמתוך עצמו יגיע לשלמות המוסרית הנתבעת ממנו.

שולחן השבת של ר' מנחם מנדל

ר' מנחם מנדל מרגיש שהוא איננו ראוי, שביתו ריק, שהוא איננו מלא דיו להשפיע גם לאחרים, אך החסידים, המביאים באמתחתם את כל צרכם, יכולים לסעוד אף על שולחנו של ר' מנחם מנדל. חסידים כאלו, שכבר נבנו וביססו את עולמם הרוחני, יכולים להיות סמוכים אף על שולחנו של הרבי, שנחשב בעיני עצמו כמי שעדיין לא הוכשר להיות רבי לחסידים.

דמעות ודין

מניין ידע ר' הירש שהדין אינו דין אמת? משום שנאמר "תורת ה' תמימה משיבת נפש". משמעות הדברים היא שהתורה מייצגת תפישת עולם שיש בה הרמוניה עם הגישה האנושית. האדם מוצא בתורה את המוסר בצורתות הטבעית ביותר, המתאימה ביותר להלך נפשו כאדם.

מַן מן השמים

ר' מנחם מנדל היה מודע לעוני שבביתו, אלא שהתייחסותו לדברים הייתה רוחנים-משהו; ר' אלימלך חיבר את התלמיד אל קרקע המציאות; כדי לקבל את השפע יש צורך בכלים; כדי להכיל את טובו של הקב"ה יש צורך בהכנות גשמיות ומעשיות, שיהוו תשתית הגשמית להכלת ברכתו של הקב"ה שתבוא ממעל.

הסחורה של ר' משה לייב

ר' משה לייב אינו פונה למסחר כשהוא מגיע ליריד, אלא לבית המדרש; לכאורה זהו מעשה של קדושה, אלא שבהקשר של המשל והנמשל, לפנינו התרשלות בעבודה. ליריד באים כדי לעסוק במסחר; האדם בא לעולם כדי לעסוק התורה ובמצוות; מה יענה מי שבא למקום בשל מטרה מסויימת, הזניח את המטרה ועסק בדבר אחר?

היכל המלך

יחסם של החסידים אל הרמב"ם היה יחס מורכב: הגוון הפילוסופי של דבריו הביא רבים מגדולי החסידות להסתייג מלימוד משנתו הפילוסופית/ ר' מנדל מקוצק נהג לומר כי למי שמילא כרסו בש"ס ופוסקים מורה הנבוכים הוא מורה ואילו למי שלא מילא כרסו בש"ס ופוסקים מורה הנבוכים הוא נבוכים/

יין המשומר

היין המשומר הוא מושג וסמל; היין המשומר הוא האור הגדול, הוא החוויה החזקה, שכרון החושים שבקרבת אלוקים. יין זה משומר לצדיקים עוד מששת ימי בראשית. בסעודת ליל שבועות נזכר החסיד ביין המשומר; מעמד הר סיני היה בו משתיית היין המשומר, ומאז מצפים אנו למעמד העתידי, להתגלות נוספת.

תיקון חצות

בשעה שבקע ר' משה לייב מסאסוב את העצים עבור היולדת אמר "תיקון רחל"; וכשהניח את העצים המוכנים בתוך התנור אמר את "תיקון לאה"; מה מסמלים שני חצאי תיקונים אלו?

באותות ובמופתים

היולדת נושעת, אולם המופת שעושה ר' נחום איננו מוצא חן בעיני ר' שלום שכנא, משום שר' נחום תולה את עצמו ואת מפעלו בנתונים חיצוניים: מקווה, בית מבודד, שולחן חדש, מאה ושישים פרוטות; חפצים אלה, שיש להם ערך סגולי, עוזרים לו במלאכתו; לפנינו מופת שיש בו טכניקה.

אור השמחה הפשוטה

הסולם ההיררכי הפשוט קובע כי בעל העגלה נמצא בתחתית הסול, הרבי בראשו, והחסידים מקשרים ביניהם. המרחק הזה בין העגלון לבין הרבי מומחש עוד יותר בעובדה שבעל העגלה אינו הולך בעצמו אל הרבי, אלא שולח את פתקתו באמצעות החסידים. רק כשמגישים החסידים את הפתקה של העגלון אל החושה מלובלין, מתהפך הסולם ההיררכי על פיו.

אש הנשמה החסידית

ר' זושא יכול להצית את הלב בלהבת קודש של התעוררות רגשית פנימית עמוקה, אבל כדי לבסס את ההתעוררות הזו באישיותו של האדם עליו לפנות אל ר' אלימלך, אל הספרים, אל התורה שלומדים הבאים בסוד החוויה הנפשית העמוקה.

תרמית בתוך שק

האדם הלובש את השק וצם מטעה את עצמו; הוא חושב שהנה, הוא משיג השגות גבוהות, אבל בעצם הוא מתמלא גאווה הוא משכנע את עצמו כי בכך שעינה את עצמו כבר יצא ידי חובה, כשבעצם לא עבר שום תהליך פנימי משמעותי של בניין עצמי.

אין יאוש בליל הסדר

הסכנה הגדולה ביותר של הגלות היא הייאוש מן הגאולה; ציון זקוקה לדרישה, לשאלה, לתביעה. אם יישאלו השאלות יבואו גם התשובות, אבל אם יישנו התינוקות ולא ישאלו דבר, לא יהיו גם תשובות.

יי"ש במקום בית מקדש

המלך שולח שר אל בנו על מנת לבדוק את האפשרות להחזיר את המצב לקדמותו, אולם בן המלך כה שקוע בבעיות העכשיו עד שאת רגע הרחמים הוא מנצל כדי לפתור לעצמו בעיות מקומיות. חסרות לו גרביים וכמה בקבוקי יי"ש.