חטא העגל וחטא המרגלים, שאירעו בימי בין המצרים שאליהם נכנסנו השבוע, הם אבות כל שאר החטאים , כל עוד לא נתקן את אותם חטאים ונדייק את אמונתנו ותורתנו, נמשיך לשלם את המחיר שלהם, החשש של רבים מישראל לעלות לארץ בימי ראשית הציונות היה המשך של אותו חטא, ועל כן נאלצנו לשלם מחיר נורא של חורבן עמנו.
משנה: היחס החיובי לציונות וליישוב הארץ היה משותף לרב משולם ראטה ולרבו, הרב מאיר אריק , שקידתו בתורה הייתה מופלאה, וקיים בעצמו ‘והגית בו יומם ולילה’ במובן הפשוט של המילים , כשנמלט מאירופה והגיע לארץ ישראל, התקבל בכבוד ובהערכה והתמנה לכהן בבית הדין הגדול
נקיטת הצעד של חרם כלפי ציבור שלם בעם ישראל מצריך זהירות רבה, ובחינה מחודשת כל העת , לא ניתן לקבוע כי הקהילה הרפורמית גורמת נזק במידה כזאת שמצדיקה חרם, גם אם בעבר הייתה הצדקה לכך , התפיסה שלפיה צדקותך נמדדת במידת החרמתך את האחרים, שחדרה לצערנו לציבור הדתי־לאומי, היא פסולה ויש להתרחק ממנה
דמותו ותולדותיו של הגאון הרב משולם ראטה זצ"ל אינם מסופרים מספיק, על אף שהרב צבי יהודה כינה אותו גדול הדור שאחרי הרב קוק זצ"ל , גאונותו בתורה בלטה מאוד כבר מגיל צעיר, ודרכו ברבנות עברה בתחנות בעלות חשיבות , הרב ראטה היה מחובר לארץ ישראל ולתנועת המזרחי, והוא זכה שצאצאיו שימשו ברבנות בהתיישבות ועסקו בהגנת הארץ
המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות מסמל את סגולתה של התורה להפוך את הצדדים הרעים שבעולם לטובים , הסגולה הזו תלויה גם בסגולתם של ישראל הלומדים אותה, ובמיוחד בארץ ישראל , הבזים לערך הלאומיות ולבני הציונות הדתית המחזיקים בו, טועים בדבר מהותי ויסודי בתורה.
משנה: האדם מיוחד בחופש הבחירה ובאחריות שבאה בעקבותיו, ולכן ראוי שתעמוד לו זכות בלעדית ברכושו * לצד הערך הזה עומד ערך השוויון, שבא לידי ביטוי בהחזרת הקרקעות ביובל, ובנתינת ההזדמנות לפתוח דף חדש * תחושת הכרת הטוב של האדם על הברכה בעמלו צריכה לבוא לידי ביטוי בנתינת צדקה * מעגלי התמיכה הולכים מהקרוב אל הרחוק, אך בעולם הגלובלי של ימינו גם האחריות האנושית מתרחבת
בימי ההסתגרות יש לנו הזדמנות להשתחרר מהשעבודים שהגבילו אותנו * נדמה היה שהמודרנה פטרה אותנו ממגיפות, והנה מתברר שדווקא הקדמה, הגלובליזציה והמערכות הכלכליות נמצאות תחת איום * החמץ רומז ליכולתו של האדם לפתח את העולם, ולכן בכל השנה הוא רצוי, אך בפסח יש לשוב אל שורשי האמונה * ימי ההסגר מעניקים לנו הזדמנות להשקיע במצוות "והגדת לבנך" * זו ההזדמנות גם לתכנן מחדש את חיינו, להבחין בשעבודים לרמת חיים מסוימת או לאזור מגורים מסוים ולצאת מהם לחירות רוחנית, משפחתית וכלכלית.
גיל החיוב במצוות מוזכר בגמרא ונפסק להלכה * בגיל זה נכנס באדם יצר הטוב, כלומר היכולת לקבל אחריות ולפעול למען הכלל * ההורים המהדרים במצווה נוהגים להתכונן עם ילדיהם לגיל מצוות, וגם יוזמות כמו מסעות להכרת השורשים או מפגש עם דמויות מופת נחשבות להידור מצווה * אומנם בעבר לא ערכו חגיגות בת מצווה, אך גם חגיגות סביב בר המצווה לא היו רווחות * כיום, משנתרבו האמצעים ופשט המנהג, גם חגיגת בת מצווה היא ראויה, ורצוי שהבת תכין אליה דרשה ואף תסיים ספר.
יש חושבים שהתקשרות אל הקודש פירושה התרחקות מהעולם, ושכאשר ייבנה המקדש תתגלה המציאות באפסיותה * אך באמת המקדש נועד להביא ברכה לעולם, וממילא גם לימוד פרשות המקדש מוסיף ברכה * בקודש הקודשים מופיעה הברית בין הקב"ה לישראל, ובקודש – החוכמה, הפרנסה והתפילה שיונקות מקודש הקודשים * כמו המקדש, גם תלמידי החכמים בארץ ישראל אמורים להביא ברכה לעולם בלימודם * החכמים שבגלות זקוקים להתנגדות ולשלילה כדי לשמור על עצמאותם ולהיאבק בהתבוללות. בגולה זה חשוב, הבעיה היא כשדרך הכעס והקטרוג מגיעה לארץ ישראל
גם אם למפלגות הדתיות יהיה רוב בכנסת, לא ייקבעו חוקים שמחייבים קיום מצוות * פרט לנימוקים הפרקטיים שהכפייה חסרה תועלת, הבעיה בה עקרונית – היא שוללת את חופש האדם לבחור * החיוב לקיים את התורה בנוי על קבלת העם, ולכן במתן תורה ביקש הקב"ה את הסכמת בני ישראל * מכוח העם נתונה הסמכות לסנהדרין, וגם היא פועלת רק בשיקול דעת * מדינת הלכה לא תכפה מצוות על היחיד, אלא תחזק באופן דמוקרטי את הצביון היהודי במרחב הציבורי ותקדם את ערכי התורה
איסור שעטנז חל רק על צמר ופשתים, ורק אם הם מחוברים * בעבר רוב הבגדים היו מצמר ופשתים, אולם לימים הצטרפה הכותנה, ובדורות האחרונים גבר השימוש בחומרים סינתטיים * נכון להיום, שיעור הצמר והפשתן מכלל תעשיית הבגדים ירד לאחוז אחד בלבד * בקניית בגדים, אם לפי הכתוב על התווית הבגד אינו עשוי מצמר ופשתן, הסיכוי לשעטנז נמוך ביותר * בחליפות ובמעילי יוקרה הסיכוי לשעטנז קטן, אך עדיין מחייב בדיקה * על המוכרים עדיין מוטלת האחריות לבדוק את הבגדים שנמכרים בחנותם
האוכלוסייה בישראל גדלה בקצב מבורך, אך אין מקום לתחזיות אימים על מחסור במשאבים * תחזיות כאלה הופרכו שוב ושוב לאורך עשרות השנים האחרונות * עובדה היא שככל שהאוכלוסייה גדלה, כן משתכללים המדע והטכנולוגיה ומתרבים הפתרונות לבעיות משאבים וסביבה * יש מקום להשמיע אזהרות, אולם יש לעשות זאת בדרך מתונה ולא בדרך של הטלת פחד * יש שלוש מדרגות במצוות פרייה ורבייה ויש מקום לשיקול דעת בקיום המדרגה השלישית * עם ישראל מונה רק 0.15% מאוכלוסיית העולם. הוא בסכנה קיומית, ועליו לגדול
תפקידו העיקרי של הרב הוא ללמד תורה, מכיוון שהלימוד ירומם את נשמתם של הלומדים ויתקן את מידותיהם * יש ללמד באופן שמכבד את הלומדים ומשתף אותם, וכך יתלבן הלימוד גם לרב וגם לתלמידים * בשעת הצורך הרב נדרש גם לפעול נגד רוחות מבחוץ, אבל בהעצמת האנשים ולא להפך * מאבקים של רבנים נגד נשים שרוצות לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה, או לקרוא מגילה במניין נשים, חורגים לעיתים מגדר הרצוי ועשויים לעורר מחלוקות מיותרות * ומכתב על השפעת התורה במשמרת בבית החולים
מנהג חבישת הכיפה לא היה מחייב בימי האמוראים, אך התחזק מאוד בימי הגאונים והראשונים # בימינו, כיסוי הראש בכיפה נעשה למנהג מחייב # חבישת כיפה מהווה תחליף לחבישת התפילין במהלך כל היום, שהייתה נהוגה בדורות קודמים # ראוי להחמיר ולחבוש כיפה שמכסה את רוב הראש, אך מי שרוצים להסתפק בכיפה קטנה רשאים, ואין להחשיבם חלילה לקלים
גם אם הטענות על המצב הרוחני הקשה בצבא נכונות, יש לשקול אותן באופן הנכון – בתור טענות פרטיות * התורה מבחינה הבחנה יסודית בין מצוות כלליות למצוות פרטיות, וקושיות פרטיות אינן יכולות לדחות מצווה כללית * כשם שאין מבטלים את מצוות יישוב הארץ בגלל בעיות מסוימות בקרב היושבים בה, ואין סוגרים את הישיבות בגלל כמה רבנים שנחשדים בהתנהלות פסולה, כך הליקויים הפרטיים בצבא אינם דוחים את המצווה הגדולה לשרת בו * יש ללמוד על ערך השירות בצבא, ובמקביל לתקן את הבעיות
הבהרת הנאמר בגיליון שעבר: במנהגים נחרצים וברורים, שנוהגים בקרב קהילות שלמות, יש להחמיר גם כשמתארחים אצל אדם שאינו נוהג בהם * שלושה מנהגים נחרצים ישנם: הקפדה על בשר בהמה חלק, אי-אכילת קטניות בפסח לאשכנזים ואכילת ירקות עלים מגידולים מיוחדים או השרייתם במים עם סבון * מנהגים אחרים, שהם בגדר הידור וחומרה, אינם מערערים את הכלל ההלכתי – כשמתארחים אצל יהודי כשר שנוהג לפי ההלכה, יש לסמוך על כשרותו * גם בעניין חלב נוכרי ואבקת חלב נוכרי, ההכשר הרגיל של הרבנות הוא לפי שורת ההלכה
הסגולה פועמת בכל ישראל אף כשרחוקים מתורה ומצוות * מצוות יישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות, ומובן מדוע * בעבר נחלקו הפוסקים אם בגד מבד סינתטי חייב בציצית ואם יש לברך על ציצית כזאת, אך כיום בגדים אלו נפוצים אף יותר מבגדים מבד טבעי, ואין ספק כי יש להטיל בהם ציצית ולברך עליה * גם הציציות המחולקות לחיילי צה"ל כשרות לברכה ללא ספק * בנוגע לציצית מבד רשת רבים הסתפקו, ונכון שלא לברך עליה
אומנם אפשר לאכול אצל מארח מסורתי על סמך חמש שאלות מסוימות בהלכה, שהוזכרו בטורים קודמים, אבל אצל מארח שאינו שומר כשרות – זה לא מספיק * במקרה כזה אפשר לאכול מאכלים מאריזות סגורות עם הכשר, או ממסעדה כשרה, בכלים חד פעמיים * דינו של ויסקי בלי הכשר * המחמירים לאכול בשר חלק צריכים להחמיר גם כשהם מתארחים, מכיוון שזו החומרה החשובה בהלכות כשרות * אולם לא כל יוצאי ספרד צריכים להחמיר בעניין, מכיוון שהיחס לחומרה זו השתנה מקהילה לקהילה – בהתאם למצב היהודים מול הגויים.
היוונים ניסו לטמא את כל השמנים, כלומר לגרום לעם להתייוון ולפגוע במושגי הקדושה, אך הסגולה הפנימית של עם ישראל נשארה בטהרתה, שרדה בכל המצבים ואף האירה לאנושות * בין נזקיה של ההשפעה הטמאה: בהשפעת ההלניזם הקדושה נתפסת בטעות כפרטית, מסתגפת ומנותקת מהעולם * סגולת ישראל התגלתה לאורך הדורות, החל מהאבות, בדאגה ובתרומה לאחרים במסירות נפש * לכן יהודים אידיאליסטים, גם אם הם אינם הולכים בדרך התורה והמצוות, מתגלה בהם סגולת ישראל
למרות נאמנותו הבסיסית של האדם, מכיוון שיש לאנשים סיבה כספית לרמות, נדרש פיקוח כדי להתיר את המזון שהם מוכרים * השגחת הכשרות מתבססת על הרתעה, על ידי הפתעה ויכולת ענישה * במערכת הכשרות, הן של הרבנות והן של הבד"צים, יש בעיות שדורשות תיקון * למרות זאת, בסך הכול, רמת הכשרות בארץ טובה * למרות הליקויים והזיופים שנחשפים לפעמים, אם יש תעודת כשרות שלא הוכח שהיא מזויפת – מותר לסמוך עליה, ואם יתברר שהרב או המשגיח התרשלו בתפקידם – העוון על ראשם, והקונה נקי מעוון
