במבט פשוט המלחמה בבני עמון מליאה בכשלים, 'וישמע דוד', שמועה דרך אגב, ולא 'ויגידו לדוד' כמו שרואים במקומות אחרים. דוד שולח רק את הגיבורים עם יואב ואבישי וכצעד חריג הוא לא יוצא למלחמה. במלחמה עצמה מתברר שיואב כלל לא יודע שהוא הולך להילחם מול שתי צבאות והמצב מסתבך, יש הפתעות. כל ההתנהגות של דוד דורשת בירור, התנהגות חריגה שלא נמצאת במקומות אחרים.
היסוד להבנת הפרק נמצא בתהליך המדיני שמוביל דוד: מלחמות יחד עם הושטת יד לשלום. מוסר עולמי.
דוד רוצה לבנות את המקדש אך נאמר לו מפי ה' שהמצב עוד לא מתאים לכך, שני דברים חסרים: מנוחה מהאויבים והקמת בית מלוכה המשכי לדוד. כתוצאה מכך, בכל הפרקים הבאים דוד פועל בכדי להגיע למצב הזה. דוד עושה סדר עולמי, אם על ידי מלחמה ברוע ואם על ידי הושטת יד לשלום. נעיין בשיעור בפרק י' בשמואל ב' ונראה איך דוד מגיב למעשה המביש שעושים בני עמון.
ניתן למצוא ארבעה הבדלים משמעותיים בין מלכות שאול לדוד:
1. מערכת היחסים עם מלכים ועמים אחרים.
2. המלחמות עם עמים אחרים
3. הלחימה מול עמלק
4. היחס לגבעונים.
בשיעור נרחיב בהתבוננות בארבעת ההבדלים הללו, ונראה את המורכבות שקיימת בכל אחת מהתקופות.
בספר שמואל מתואר התהליך שאותו עובר דוד בין שני הפרקים שבהם יש לו את ההזדמנות להרוג את שאול, העמדה המנחה אותו שהולכת ונבנית היא 'מי שלח ידו במשיח ה' וניקה', לא פוגעים בכבוד המלכות של שאול.
אך בנוסף לעמדה הממלכתית שמתוארת בשמואל אצל דוד, מתוארת עמדה פנימית יותר של דוד בהיותו במערה, 'רומה על שמיים אלוקים', בקשה מריבונו של עולם - 'תרומם אותנו מהמקום הנמוך שבו אנחנו נמצאים'.
פרקים כ"ד וכ"ו בספר שמואל א' מתארים שני תהליכים דומים מאוד, המיקום של שאול נודע לדוד והוא יוצא למרדף אחריו. בתוך המרדף נקלע דוד לסיטואציה שבה הוא יכול להרוג את שאול, אך הוא בוחר שלא לעשות זאת. אחר כך דוד פותח בנאום תוכחה אל שאול והוכחה של דוד ליכולת שהיתה לו להרוג את שאול. שאול מגיב ומתחרט ומודה בטעותו ברדיפה אחרי שאול. הדימיון בין הפרקים גדול עוד יותר, וממילא צפה השאלה: למה יש בתנ"ך צורך לשניהם?
בהתחלה דוד לא שובר את הכלים אל מול שאול, אך פתאום נוצרת הזדמנות להרוג את שאול, האם זו הזדמנות שאסור לפספס או שזהו ניסיון שדוד נדרש לעמוד בו ולא להרוג את שאול? דוד מדגיש ששאול הוא 'משיח ה'', תפיסה חדשה שבאה לידי ביטוי רגע לפני שהאו חושב להורגו.
בשיעור עסקנו בפרק כ"ד בספר שמואל, ובגישתו החדשה של דוד שמתבררת כלפי שאול.
דוד עונה לשאול 'בן ישי עבדך בית הלחמי', האם שאול לא ידע את זה קודם? לתשובת דוד יש שתי תגובות בפסוקים: של שאול ושל יונתן, והפער ביניהם ילווה מעכשיו את כל הפרקים הבאים.
למה שאול רודף אחרי דוד כל כך הרבה? הרי שמואל כבר הכין אותו לכך כשאמר לו 'קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום הזה ונתנה לרעך הטוב ממך'? כנראה שהתשובה היא לא רק השנאה שמתוארת בפסוקים, אלא גם מעבר לכך...
רוב ככל הפרשנים שואלים את אותה השאלה: וודאי ששאול מכיר את דוד שהרי כך מתואר בפרק הקודם, ואם כן מה פשר שאלתו לאבנר 'בן מי זה הנער'?
אך השאלה היסודית הרבה יותר היא: איך ייתכן ששאלה פעוטה שכזו, היא זו שמטרידה את המלך ושר הצבא כשכל העם יוצא להילחם ולהכות בפלישתים? בהתבוננות בפסוקים יצוצו שאלות נוספות כגון: מדוע אבנר מוכרח להישבע שאינו יודע? ומדוע הוא בוחר למסמס את פקודת שאול? כנראה שהשאלה 'בן מי הנער' הרבה יותר משמעותית מאיך שהיא נשמעת...
עצרנו בשיעור שעבר בשלב בו דוד כביכול מציג את עצמו לפני שאול, ושאלנו כמה שאלות. מדוע דוד מוסיף פרטים מסוימים שלא עוזרים לשכנוע שאול שהוא המתאים ביותר? ננסה לקרוא בצורה קצת שונה את דברי דוד, לא כקו"ח אלא כשיח עם עצמו. וממילא יובנו כל התמיהות.
נמשיך ונראה את התכוננות דוד לקרב, ואת הקרב בפועל, ונראה איך כל הדברים מסתדרים לנוכח גישת דוד שמוצגת בשיח זה.
גוליית מגיע למלחמה אחד על אחד כאשר ישראל חזקים מפלישתים, מדוע שאול מסכים להצגה, האם לא עדיף שיצאו למלחמה וינצחו?
ולמה שלח את דוד ולא הוא או יונתן בנו, הרי הם החזקים בעם?
שמואל עושה כדבר ה' וממליך את שאול למלך, אך ליבו אינו איתו, הרצונות שלו נמצאים במקום אחר. לאורך כל הדרך ניתן לראות את הפער בין הקב"ה לשמואל ביחס אל המלך. נשווה בין מלכות שאול למלכות דוד ונראה את ההבדלים הרבים ביניהם. רק במלכותו של דוד המבנה של פרשת המלך יוצא לאור על כל מובניו.
הגמרא מחלקת את בקשת המלך בדורו של שמואל לשניים - בקשת הזקנים שהיתה כהוגן ובקשת עמי הארצות שהיתה שלא כהוגן. אכן יש הבדלים בין הבקשות השונות, אך בקשת עמי הארצות דומה יותר למלך האידאלי שמתואר בתורה, אז מדוע הגמרא אומרת שהם ביקשו שלא כהוגן?
העם מבקש משמואל "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים", וממשיך הנביא "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו".
מה מפריע לשמואל בבקשת העם? לכאורה מדובר בקיום מצוות התורה להמלכת מלך? מדוע משנה הכתוב את הלשון מבקשת העם 'שימה', למה שמבין שמואל 'תנה'? כיצד מתיישבים שני חלקי דברי ה' אל שמואל, "שמע בקול העם... כי אותי מאסו"?
כדי לענות על שאלות אלו נעמת בין פרשת התורה למצוות המלך ובין בקשת העם, נשים לב להבדלים בהקשר הבקשה, במען הפנייה, ולהבדלים לשוניים נוספים.
התביעה למלך היא חיובית ונצרכת כחלק מהתיישבות עם ישראל בארצו. עם ישראל עובר תהליך הבשלה טבעי בבדרך לבחירת מלך על ידי העם, מלך שינהל את המדינה בהתאם לרצון ד' וד' ישרה את שכינתו עליו.
התחלנו לעסוק בפרשת המלכת שאול, מדוע שמואל אינו מרוצה מבקשת העם למלך?
פרשת המלך מתארת את תהליך ההתבגרות של עם ישראל, ביאה פיזית אל הארץ, ירושה משפטית, ישיבה מנטלית ואמירה תודעתית 'אשימה עלי מלך'. הקב"ה לאט לאט נותן לנו להוביל את המרחב, כנער שתבגר ולוקח אחריות.
איך מיישבים את הפער בין דמותו הגדולה של דוד עם האהבה אליו, לבין הרדיפות הרבות נגדו? דוד מביא לעולם רוח חדשה, דרך אחרת שלא קיימת עד אז, והדרך מביאה מורכבויות שונות, אהדה אך גם רדיפה. דוד יוצר מערכת יחסים ענפה עם עמים אחרים, מקים עיר מלוכה וארמון למלך, נושא נשים רבות ועוד. כל הדברים הללו לא היו נמצאים ושייכים קודם ימי דוד אצל מלכים אחרים.
סקירה קצרה של ארבע נקודות מבט על דוד:
1. במקרא - דוד תופס נפח רחב, מוצג כמלך אידיאלי, משורר ואהוב על כולם. 2. בחז"ל - דוד יודע להתנהג גם בחושך, מקים עולה של תשובה וקשור באדיקות לגאולה - משיח בן דוד. 3. בתפילה - פרקי תהילים שדוד כתב מופיעים רבות ואף שתי ברכות מרכזיות בתפילת שמונה עשרה. 4. עם ישראל בכל הדורות - דוד משמעותי לעם ישראל לדורותיו בעצימות גבוהה. ומעל ארבעת נקודות המבט הללו - הקב"ה אוהב אותו.
אך מנגד - דוד נרדף שלוש פעמים, ע"י שאול, איש בושת ואבשלום בגיבוי רוב העם, למשך תקופות ארוכות. איך שני הקטבים הללו מתיישבים אצל דוד?
יאשיהו וירמיהו מתווכחים : האם אפשר לעצור את נבואת הפורענות או שהנבואה גדולה מכדי לעצור אותה. יאשיהו מנסה בכל כוחו לשנות את המצב מבחוץ, אך אינו יודע שהחטא וקלקול מוטבע עמוק בתוך העם.
