הקמת סוכה הייתה בלתי אפשרית. אומנם במחסן ביתו של הרב היו שמורים הקרשים והדפנות לסוכה, אולם הקמתה הייתה כרוכה בפיקוח נפש ממש. הנאצים צמאי הדם סבבו ברחובות, וכל סממן יהודי עלול היה להגביר את תאבונם לעשות שפטים בבית וביושביו
הוא הושיב את יעל בכוח במטבח, הוציא לחם ומים ובצעקות הכריח אותה לאכול. יעל נשכה את שפתיה והתחננה: "תן לי יום אחד בשנה לשמור את היום הכי חשוב לי כיהודייה!"
כשסיים ר' ישראל מאיר את עדותו, אמר הסניגור הנוצרי: "שופטים נכבדים! אסביר לכם עד כמה רחוק העד הזה מדבר שקר. מספרים עליו כי בהיותו פעם בוורשה חטף גנב את ארנקו וברח. העד רדף אחריו וצעק כי הוא מוחל לו בלב שלם על הגניבה, והסביר: 'בוודאי העוני הביאו לידי הגניבה, ואם כן, מדוע שיאכל מן הגזל? מוטב שאמחל לו'..."
דורית נבדקה וחזרה לביתה עם המון סימני שאלה. מיד הרימה טלפון לרב בורשטיין וסיפרה לו על צערה הרב. הוא ענה לה בשלווה שהסבלנות עוד תשתלם להם. לאחר יומיים צלצל הטלפון במקום העבודה של דורית. מעברו השני של הקו נשמע הרופא המטפל מבית הרפואה. "דורית, את רוצה מתנה לחגים?". דורית לא הבינה על מה הוא שח. "מה?... איזו מתנה?...". "יש לכם תאומים!"
כאשר הרב סיים לדבר, האיש אמר: "סליחה, אני רוצה לספר משהו לכולם. אני בועז, חבר של סושי. תדעו לכם שהיא גרה בהרצליה פיתוח. אביה נפטר והיא בת יחידה לאמא מולטי-מיליונרית. אין חוויה שלא חווינו ביחד. ארבע שנים אנחנו רק מטיילים ומבלים בעולם. כעת, בשעתיים וחצי האלה, זו הפעם הראשונה שהרגשתי אושר"
המפקד אמר למשה: "יהודי קוי-סינז'ק שיקרו באומרם שביקשתי שוחד תמורת הספרים. חוץ מזה הספרים שייכים ליהודי קוי-סינז'ק, ואילו אתם מארביל. מה זכותכם לקבלם?". "התורה לא ניתנה רק ליהודי קוי-סינז'ק", אמר משה, "אלא לכל העם היהודי. לכן אבקש שכיהודים נקבל את ספרי התורה". המפקד שאל את ידידו שישב לידו: "מה דעתך על דבריו?". "הוא ממזר גדול", ענה ידידו. "האם ניתן לו את ספרי התורה?", שאל המפקד.
ערב אחד פנה אליה אביה והחל לצעוק עליה: "שמעתי שאת מחפשת להקים בית עם בחור שלומד תורה כל היום. תדעי לך שאם זה יקרה, אתם לא תדרכו בבית שלי לעולם! אז תרדי מהעניין הזה ותתחילי לחפש לך בחור מהעדה שלנו, העדה הבוכרית, כי לא חסרים כאלה בכלל"
לפתע נפתחה הדלת. קלגס נאצי עמד בפתח וראה שמונה מאות איש יושבים ביחד על הרצפה... קפצנו בבהלה לדרגשים. הנאצי שלף אקדח, תפס את היהודי הראשון שנקרה בדרכו, הצמיד אקדח לראשו וצעק: "אם לא תגיד לי מיד מי ארגן את זה, אני הורג אותך!". היהודי סירב להסגיר את הזקן, והנאצי המשיך לאיים: "אהרוג את כולכם, אחד אחד, עד שאדע מי אחראי לזה!"
בעוד נדב מנסה לחשוב מדוע לעזאזל הם תקועים פה ומה עליהם לעשות כעת, ניגש אליו פתאום הודי שבדיוק נכנס לתחנה ושאל: "אתה ישראלי?". "כן", ענה נדב. "בוא אחריי, יש טלפון בשבילך", אמר האיש. נדב לא הבין מה קורה, אבל לפני שהספיק לחשוב ההודי הסתובב וצעק: "קדימה! מחכים לך בטלפון".
בשבת נכנסה אשתו של ר' דוד אל עזרת הנשים בבית הכנסת. באופן טבעי פנתה לתפוס את מקומה המכובד במזרח. בתוך כמה רגעים ניגשו אליה כמה מתפללות ואמרו בתוקף: "מצטערות, אורחת יקרה, אך זהו מקומה של הרבנית, אשת הרב החדש"
כעבור חודש, כאשר ההתאוששות עדיין נראתה רחוקה, פנתה אנה בצר לה לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, למה אתה עושה לי את זה? למה אני צריכה לסבול כל כך? אני אפתח כעת ספר קודש ואתה תסביר לי למה עשית לי את הכוויות האלה!"
הנציגים האוסטרים מצאו את שמעון ושאלו אותו על מצבו של יעקב, האם הוא עשיר או עני. שמעון הבין שמישהו בווינה רוצה לברר אם כדאי ונכון לתרום ליעקב שנוא נפשו, ואמר לנציגים: "ר' יעקב הוא סוחר ממולח עשיר, יש לו הרבה מאוד כסף. הוא האחרון בעולם שצריך לתרום לו..."
שלמה היה צריך לקבל החלטה במקום. ההיגיון הפשוט היה להשלים עם המצב, הרי איך ימצא כעת מקום חלופי? בכל זאת משהו בתוכו לא הניח לו. "למה לא יידעתם אותי?!" טען, "לא מתאים לי הבלגן הזה!" ובלי לצפות לתשובה אמר לשרת: "לא נגיע אליכם! נחפש מקום אחר"
כשחזרו במוצאי שבת באוטובוס לעירם, חישב גלעד כמה כסף הוציא על אושרי, ויצא לו סכום של 388.60 שקלים. הוא שאל את אושרי: "מתי נראה לך שתוכל להחזיר לי את הכסף?". "אל תדאג, אחי", אמר אושרי, "יש הבטחה מפורשת של הקדוש ברוך הוא לגבי הוצאות שבת, 'לוו עליי ואני פורע', ואני מאמין שהכסף יגיע אליי בקרוב ממש"
ר' מנחם מנדל מויטפסק- גדול תלמידיו של המגיד ממעזריטש סלל את דרך הכניסה לארץ ישראל מבחינה רוחנית וגשמית. לא סתם יום פטירתו זה א' באייר.
עלה לארץ כי הבין שרק כך אפשר להתאחד, וזו ארץ האמונה. חו"ל זה עלמא דפירודא.
ביסוד תורתו, שחוזר כל הזמן בספרו רואים עשיה מלווה במגמה. צריך עשיה, אבל העיקר זה ה"לשמה", הכוונה והאמונה, ובמיוחד בכל התחלה.
ה"לשמה" תלוי בשמחה, ומתוך הכלל.
לאחר החופה לקח הרב נתן בוקובזה את אברהם הצידה ושאל: "כמה עלו האולם, הקייטרינג והתזמורת?". אברהם ענה לו. הרב חישב את הסכומים שציין, הוציא מחליפתו כסף מזומן ונתן לו בו במקום. למחרת בבוקר התקשר הרב נתן לאברהם ושאל: "האם אתה צריך עזרה נוספת?"
ליבו של הרב שכטר רטט. הנער הצנום הזה בוודאי רעב ללחם וצמא למים, וכמה תלאות ומוות ראה לנגד עיניו, והוא לא מבקש כעת פת לחם או כוס מים אלא זוג תפילין! בו במקום הוציא הרב שכטר את תיק התפילין שלו ואמר: "הם יהיו שלך מעתה"
הגרמנים זירזו אותם בירידה מהרכבת. רחל ואמה ירדו וניצבו מול המפקד, כנראה מנגלה. הוא שאל אותה: "בת כמה את?". רחל ראתה שבצד שמאל שותים מים והלכה לשם בלי לענות. כאשר חזרה, אמה קראה לה. אולם יהודי אחד אחז בה ולא הניח לה ללכת, כי ידע שאמה נמצאת בין אלו שעומדים להירצח
