גדולתו של התלמוד מתגלה בהתקשרותו לעולם המעשה; הלימוד אמור לכוון את העשייה הגשמית שלנו ולהעניק לה את המשמעות הרוחנית; הנער חוזר הבייתה ומקיים את מצוות אימו ובכך הופך את הלימוד בבית המדרש ללימוד בעל משמעות בחיי המעשה שלו.
בעלותם של ישראל על התורה אין עניינה כפירה באלוקיותה של התורה, ההיפך הוא הנכון: בעלות זו יוצרת התחברות של משה וישראל עם התורה. משה וישראל חשים שהתורה הזו היא תורתם, ומתוך כך הם יוצרים הזדהות עם נותן התורה. זהו השלב שבו הקב"ה רואה את התחברותם של משה וישראל עם תורתו.