בר"ה מלכות ה' נגלית, מה שאנחנו יכולים לאחוז בו זו היראה. אבל יש בתוך ההמלכה גם שמחה! דברי תורה צריכים להיות מחיים, שהם יעוררו אותנו. החידוש הוא קשור בשמחה. החציצות של החטאים מסתירים את השמחה.
חיבור בין נשמת משה לנשמת משיח.
משה רבנו והמשיח קשורים, משה כולל את כלל ישראל מצד התורה ומשיח כולל אותם מצד עצמם. החוצפה שבעייתית בלימוד תורה לא פוגמת בקדושת ישראל.
הצדיקים מטיילים בעולמות העליונים ויורדים כדי לעזור לציבור, דורשי ה' בכל מקום שהם, כשמבינים שכל הטוב מגיע מה' ורק אצלו צריך לחפש -הם מקבלים ממנו עושר וכל טוב.
יש הרבה תנועות שונות רוחניות בעולם, מה המקום שלהם ביחס אלינו? כל התנועות האלו ביחד דוחפים אותה לאותה לאותה נקודה , גם אלו שאנחנו לא מתעסקים בהם. כשכל אותם נטיות מסתדרות ע"פ המקום שמתאים להם יש חזון שלם.
העולם מבשיל בשבועות - מתבכר, כל שבעת השבועות של ספירת העומר מתאחדים בחג.
מתן תורה מגלה בנו את העצמיות שלנו.
קריאת מגילת רות מראה על המשילות של העולם "מלכותו ברצון קיבלו עליהם".
הנפש שואפת להתעלות, אבל זה לוקח זמן צריך להתעלות מדרגה אחר מדריגה, וזה צריך לבוא מכל האומה, להקריב את כל כוחות החיים.
לכולם יש פוטנציאל לקשר אלוקי , זה מתגלה באהבת ה' אותנו בשער החמישים.
היחס בין השמחה לעצבות. מקור השמחה היא הדבקות האלוקית, ומקור העצבות זה הניתוק מהדבקות והשקיעה בעולם מוגבל.
הדרך ליציאה מהעצבות זה הדבקות בה' שנמצא עימו בצרה.