מנהגי האבלות על החורבן אינם באים רק לעורר את הזיכרון והצער על חורבן הבית וגלות ישראל, אלא בעיקר לעורר את הרגשת החיסרון על-מנת שנבחן את מעשינו ונשפר אותם ונעשה ככל יכולתנו לקירובה של הגאולה.
כשאנו באים בליל תשעה באב לכותל המערבי, אנו חשים ברגשות מעורבים: מצד אחד - צער עמוק על חורבן בית-המקדש, ומצד שני - מתגנבים ללב הכואב רגשות של ניחומים על עצם העובדה שהכותל בידינו.