לפי פסיקת המשנה ברורה, יש לכתחילה לבלוע את כל שיעור מצת המצוה בבת אחת, ואם אכל מעט מעט, יצא בדיעבד, וגם זאת רק אם אכל תוך כדי אכילת פרס. מדוע, אפוא, נהגו רבים וגדולים להקל לכתחילה ולא לבלוע בבת אחת?
השיעור עוסק בביאור מחלוקת חכמים ור' אלעזר בר' צדוק בשאלת מצוותה של החרוסת. הרמב"ם נראה כסותר עצמו בשאלת הפסיקה, אם כחכמים אם כר' אלעזר בר' צדוק, ומתוך עיון בדבריו בשני המקומות עולה פירוש חדש לסוגיית הגמרא, המוביל ליישוב דברי הרמב"ם.