א - הקדמה. ב - ההכנות לסדר. ג - הקערה. ד - סידור הקערה.
ה - קדש - קידוש. ו - ארבע כוסות. ז - היין. ח - שיעור היין והכוס.
ט - שיעור השתייה. י - מצוות הסבה. יא - כיצד מסבים. יב - דין מי ששכח להסב. יג - האם מותר לאכול או לשתות אחר שתיית כוס ראשונה? יד - רחץ - נטילת ידיים לפני אכילת הכרפס. טו - כרפס. טז - יחץ - חציית המצה האמצעית. יז - מגיד - פתיחת ההגדה.
יח - דיני אמירת ההגדה. יט - מנהגי אמירת ההגדה. כ - מצוות אמירת ההלל בליל הסדר. כא - כוס שנייה, לשו"ע לא יברך לפניה, ולרמ"א יברך. מצוות אכילת מצה ומרור: כב - מצוות אכילת מצה. כג - חשבון שיעור כ'זית' לקיום המצווה מהתורה. כד - מנהג יוצאי ספרד בשיעור כ'זית'. כה - שיעור אכילת פרס. כו - סדר אכילת המצה. כז - מצוות אכילת מרור. כח - כורך. כט - המתקשים לאכול שיעורי המצות. ל - איזה חולה פטור מאכילת מצה ומרור. לא - זמן אכילת המצה, המרור והאפיקומן. לב - מנהגי הסעודה - צלי, ביצים. לג - צפון - אפיקומן. לד - שני טעמים לאכילת האפיקומן - שני זיתים. לה - אמירת הלל והלל הגדול וברכת השיר. לו - כוס חמישית - כוס של אליהו. לז - האם מותר לשתות קפה או מיץ אחר סיום הסדר? לח - מצווה לספר וללמוד את ההלכות כל הלילה.
א - מצוות והגדת לבנך. ב - המצווה לספר ביציאת מצרים בליל פסח. ג - המצווה לפתוח את הסדר בשאלה. ד - נוסח "מה נשתנה". ה - כנגד ארבעה בנים דברה תורה. ו - המסר המרכזי של ההגדה.
ז - פותחים בגנות ומסיימים בשבח. ח - משמעות עשר המכות.
ט - פסח מצה ומרור.
א - מצוות אכילת מצה. ב - מצה שמורה. ג - האם השמירה צריכה כוונה לשם מצווה. ד - כשרות מצות יד ומצות מכונה למצוות אכילת מצה. ה - האם יש עניין לאכול בכל הפסח מצות שמורות.
ו - 'מים שלנו'. ז - שמירה מחימוץ בעת הלישה. ח - דינים נוספים במצות.
מצווה לספר ביציאת מצרים דווקא באופן של שאלה ותשובה. השאלה 'מה נשתנה' נוגעת גם לשוני של עם ישראל מכל העמים. איך להתמודד בסדר משותף עם קרובי משפחה שפיהם מלא תלונות על מצוות החג.
מחמירים לצאת ידי כל השיטות במצוות עשה דאורייתא של אכילת כזית מצה. ב'מוציא מצה' יש לאכול שני שלישי מצת מכונה. ב'כורך' ובאפיקומן די בשליש אחד של מצת מכונה. משערים כזית בנפח ולא במשקל.
מצוות אכילת מצה; חשבון שיעור כזית לקיום המצווה מהתורה; מנהג הספרדים בשיעור כזית; שיעור אכילת פרס; המתקשים לאכול שיעורי המצות;איזה חולה פטור מאכילת מצה ומרור.
בני ישראל במצרים נהפכו לעבדים בתהליך הדרגתי; בכל שלב של הכבדת העול נדמה היה שלא כדאי להסתכן במרד; כוחות החיים הופנו לכיוון של התרבות עצומה; המצרים עברו לעבודת פרך ששברה את רוח הגברים; נשות ישראל הצדקניות נותרו נאמנות לבעליהן העבדים, ולא חיפשו חסות אצל המצרים החזקים; בנדבת המשכן, המראות המסמלות את נאמנות הנשים לבעליהן היו חביבות לפני ה' יותר מהכול.