תחיית עם ישראל בארצו - עבודת ה' של כלל ולא אוסף של פרטים. "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" - סמכות חכמים. מחלוקות חכמים - רק בגבולות ולא בשורשים. הביטחון בקב"ה - אסור לפחד!. קבלת פנים לשיעור א'.
כל מי שמביא לשברון לב כאשר יש רעב משלם מחיר יקר. כל שכן כאשר מישהו שובר את לב העם שיוציא את כספו ממדינת ישראל כאשר אין רעב, וכאשר בגלל ההפחדות שלו הוא מסכן את חוסנה של מדינת ישראל, הריהו מסכן את עצמו ביותר.
עדיף להתפלל על גלות שכינה ועל חורבן הבית יותר מכל הסליחות שאדם אומר על חטאיו "כי הוא הוא עצם הסליחה והתפלה היותר מקובלת לפני המקום, כי השעה צריכה לכך והזמן מזומן לכל איש נאמן לבלתי ישכח אהבת ירושלים וחבת ציון, וגדול זכותו נוכח פני עליון".
כאשר נמצאים במלחמה ורוצים להעמיד מצור על עיר, ניתן לכרות עצי סרק ולא עצי פרי, אלא אם כן העצים מהווים סכנת נפשות. איסור 'בל תשחית' הוא איסור על מנת לא להשחית את הנפש.
טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ
קול צופייך פרשת שופטים תשפ"א
*שכם היא העיר הכי מבורכת, אבל היא גם המקום שהיום צומחים בו גדולי המחבלים. וצריכים לנצל את כוחותיה המיוחדים של העיר הזאת לעוצמות של תורה וקדושה ועשייה, ולא של ההפך, חלילה.
"שום תשים עליך מלך" ו"כי תצא למלחמה": דברי התורה מכוונים לכלל וכן לכל אחד ואחד. האדם צריך למלוך על גופו ואיבריו ולצאת למלחמה ביצר הרע; דברי חיזוק לימי אלול.