הקדמת ספר תורת האדם – חלק ב.
לשם הבנת מגמתה של האבלות: א) הרמב"ן מבאר את מהלך הפסוקים באיכה בעניין "מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו". ב) מרחיק מהתפתות לדברי הפילוסופים בעניין, ומבאר כיצד כלל שלמה בחכמתו את כל דבריהם ולקחם לכיוון נכון, שלא כמסקנותיהם והדרכותיהם המקולקלות. ולבסוף: מסכם את מגמת האבלות לפי התורה ואופנה הנכון, שיש בו קבלת הדין והתעוררות לתשובה ולהתנחמות על החטאים שגרמו את הדין האלוקי. ומסיים בציפייה לגאולה שלימה הכוללת ביטול המוות והרע לנצח.
למדנו על תוכנו ועל חשיבותו של ספר "תורת האדם" לרמב"ן, ועל מקומו ועל תוכנו של "שער הגמול" הכלול בו. אחר, החלנו בלימוד ההקדמה הכללית לספר, שבה ביאר הרמב"ן את הצורך באבלות לפי דיני התורה ומהו היחס הנכון למוות על פיה, לאור ההבנה שכל יסודו של המוות בא לעולם רק בעקבות החטא הקדמוני, ושעוד עתיד הוא לחלוף מן העולם בתחיית המתים ולעוה"ב.