ביאור ברכותיו של בלעם - "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", "מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל", "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". עליית המדרגה של בלעם. מדרגת נבואתו של בלעם לעומת מדרגתם של אבותינו הקדושים ושל משה רבנו.
הבעיה הכי גדולה היא הצדקה של המידות הרעות.
לחפש לראות את הטוב ולא את הרע.
התקשורת מראה רק את הרע.
סוגים שונים של תלמידי חכמים.
התקרבות הגאולה מבליטה יותר עם החיסרון במציאות העכשווית.
מה עניין הפיכת הקללות לברכות, הרי אין שום משמעות לקללותיו של בלעם, הרי הקב"ה יקבע מה יתקיים בעם ישראל. אלא כדי להראות לבלעם את מגבלותיו, ועוד שהקללות לא ישרו רוח לא נעימה לישראל, והסבר נוסף למען אומות העולם שלא יתמידו בעיוורונם.
שנת שמיטה - בְּגוֹ הֵיכָלָא דְּאַהֲבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא
קול צופייך פרשת בלק תשפ"א
*"בכל שנת השמיטה אין אנחנו אומרים תיקון רחל בחצות הלילה, כיון שיש עילוי המלכות ונקראת שבת הארץ שבת לה', ולכן אין לומר קינות, דלמא ח"ו יהיה פגם, כיון דשנה זו נקראת שבת לגבי המלכות".
*חכמינו קבעו איסור ייחוד ואיסור שתיית יין עם נוכרים, כדי לא להימשך לנישואי תערובת, במיוחד בשלב שבו הם כבר יוצאים מהגלות ומרגישים את העוצמה והכוח המתלווה אליה.
*איסור ייחוד הוא לא רק בחדרים סגורים, אלא בכל מקום שיש קירבה נפשית יתירה, או שיש חיזור של גבר אחרי אישה נשואה, או פנויה שלא ראויה לו, וכגון שהוא נשוי או שאינו בן גילה, או שאינה רוצה בו.
הקב"ה הזמין את בלעם לחזור בתשובה אך הוא לקח זאת כסיוע לחטוא.
תלמידי אברהם אבינו מתייחדים בענווה וביטול לרבש"ע, לעומת תלמידי בלעם הרשע - גאווה ודחיקת רגלי השכינה.
*אף שנבואות בלעם נשמעו בתחילה רק על ידי בלק ואנשיו, ידע משה לכותבן בתורה. שכך דרכן של נבואות, הן נשלחות ונאמרות לציבור על ידי אחד הנביאים, אבל הן נשמעות על ידי כולם.
*"רָאִיתִי שֶׁהַקְּטַנִּים לוֹמְדִים הַמִּקְרָא מִ'בְּרֵאשִׁית' עַד 'לְעֵינֵי כָּל יִשְֹרָאֵל', וְאַחַר כָּךְ כָּל הָעֶשְֹרִים וְאַרְבַּע, וְאַחַר כָּךְ כָּל הַמִּשְׁנָיוֹת. וּכְשֶׁנַּעֲשָֹה גָּדוֹל, אָז מַתְחִיל לִלְמֹד גְּמָרָא פֵּרוּשׁ תּוֹסְפוֹת, וְגָדְלוּ וְהִצְלִיחוּ, גַּם עָשֹוּ פְּרִי".