התלמידים מרדו ברבן גמליאל בעקבות שאלת רשב"י אם תפילת ערבית רשות. לפי מסורת הגאונים והרמב"ם רשב"י לא היה בתקופה זו. מדובר במעשה סמלי שקשור לשיטת אליהו הנביא.
בדף כ,ב בראש השנה מובאים עניינים הנראים כקשורים לאסטרונומיה, שכבר במסורת הגאונים ורוב החכמים ידוע שאינם מתאימים למציאות, מדובר במשל על כנסת ישראל שנמשלה ללבנה.
הרמב"ם לא הביא בהלכותיו את הדינים השייכים למחולות בנות ישראל ביום הכפורים ובט"ו באב. משום שהוא הבין עניינים אלו במשמעות סמלית, וכך הבינם גם המגיד מקוזניץ.
עדים העידו שהם ראו את ה'ירח' בזמנו ובליל עבורו לא נראה, ר' יהושע פסלם ורבן גמליאל כפה אותו לקבל את דעתו. ה'מעשה' משלב לימוד זכות על אלו שממעטים במלאכה ומרבים בלימוד תורה בלילות.
עדים ראו את ה'ירח' 'שחרית' ו'ערבית', ורבן גמליאל קיבלם והסביר שפעמים שהוא בא בקצרה. הדבר לא יתכן במציאות, ומדובר בלימוד זכות והבטה על עמל המלאכות - כתפילות 'ערבית ו'שחרית'.
טוביה הרופא ובנו ועבדו המשוחרר ראו את הלבנה, והכהנים התערבו ופסלו את עבדו. זהו רמז למשמעות חטא העגל, ולמחלוקת שבין ר' עקיבא וחכמים באופן שכנסת ישראל צריכה להיראות.