דוד רוצה לבנות את המקדש אך נאמר לו מפי ה' שהמצב עוד לא מתאים לכך, שני דברים חסרים: מנוחה מהאויבים והקמת בית מלוכה המשכי לדוד. כתוצאה מכך, בכל הפרקים הבאים דוד פועל בכדי להגיע למצב הזה. דוד עושה סדר עולמי, אם על ידי מלחמה ברוע ואם על ידי הושטת יד לשלום. נעיין בשיעור בפרק י' בשמואל ב' ונראה איך דוד מגיב למעשה המביש שעושים בני עמון.
*על החובה לברך ברכות הודאה לומדים מיתרו שאמר "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם". ואם גוי מודה, אנחנו על אחת כמה וכמה.
*דוד המלך תיקן לברך בכל יום מאה ברכות "כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ולא היו יודעין על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקדש ותקן להם לישראל מאה ברכות".
לאהבה העצמית יש מקום אם היא באה מתוך עומק הדעת וטהרת הרצון. האדם צריך להיות טוב בעצמו, בשביל הכלל.
בדרך כלל העולם מתקדם בדרך של השתלשלות ותהליכים, אבל היכולת הא-להית אינה מוגבלת ויכולות להיות קפיצות, במיוחד בדור הגאולה.
העבודה של הצדיקים עצומה, וכל סטיה פוגעת בכל הדרגות. יש דרגות שהתוכן הפנימי אצל אנשים שונים הוא דומה, אבל מתגלה בהופעות שונות. המגמה היא תיקון העולם, אבל כל אחד צריך שגם הלבוש הרוחני יהיה הכי גדול שהוא יכול.
סעיף כ' - יש שדרכם להגיע לאמונה היא גסה ופרימיטיבית, אמונות תפלות ועוד. למרות זה, אמונתם יכולה להיות זכה ועדינה, בלי שתפגע מהדרך אליה.
כשהאדם מתעלה, יש בו כישרון ומתפתח בו החוש הביקורתי, חובה עליו לזכך גם את דרכיו לאמונה. ומתוך כך תתבסס ותעמיק אמונתו.
אך יש מצב ביניים, אדם שלא יכול להישאר באותן דרכים פרימיטיביות, אך אינו ראוי להגיע לדרכים העליונות והמזוככות. ממילא חקירה אחר דרכי האמונה תפגע באמונתו. ממילא הרגשתו הישרה תביא אותו למצב בו הוא ישמח באמונתו אף ללא חקירת הדרכים, ויישאר באמונה מתוך מסורת אבות.
סעיף כ"א - הכופר שחי ללא מטרה ותכלית חייו גרועים מחיי בהמה. ומי שלא מוכן לחיות חיים ריקים ומבסס את חייו על אידאל אמתי, סופו שיגיע לידי אמונה.
נ"ח- העם אינו מבין כרגע את הסיבה למה ה' אינו מתייחס למעשיו. הנביא נדרש להסביר את המושג, שכל עוד יש רמת מוסר נמוכה, אין התקשרות אל הקב"ה.
ס'- בניגוד לשאר הנבואות, אפילו הגאוליות שהיו עד כה, כאן מתוארת הגאולה כדבר שאינו פוסק אלא הולך ומתמשך, (אפילו ללא מאמץ מצידנו)
בפסקה יח' הרב מעמיק לעניין האמונה, איך שהיא צריכה להתאים לכל כוחות האדם ואסור לאדם להשאיר חלקים 'ריקים' מאמונה. במשך הרב דן על תופעה שבא דברי אמונה נראים נלעגים ומצחיקים.
ניתן למצוא ארבעה הבדלים משמעותיים בין מלכות שאול לדוד:
1. מערכת היחסים עם מלכים ועמים אחרים.
2. המלחמות עם עמים אחרים
3. הלחימה מול עמלק
4. היחס לגבעונים.
בשיעור נרחיב בהתבוננות בארבעת ההבדלים הללו, ונראה את המורכבות שקיימת בכל אחת מהתקופות.
*ההבנה שאין מתנות חינם והכול מגיע בעמל היא סוד הריפוי ממחלות. לשמוע בקול ה'. לעשות הישר בעיניו. להאזין למצוות המובנות. לשמור על החוקים שמעל שכלנו. כל אלה ימנעו את המחלות מלכתחילה
*"שהכל נהיה בדברו בסוד 'על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'. כי בדבר פי ה' הכל נעשה במעשה בראשית. כי כל דבר שהיה רוצה היה אומר יהיה כן ויהי כן, וזה נקרא מוצא פי ה'. והרוחניות של האמירה היה מתלבש בכל דבר ודבר".
סעיף י"ב - מה היחס הנכון לתארים של תכונות פגומות, שאנו מוצאים שכביכול מתואר בהם הקב"ה? קנאי, נוקם, ועוד?
סעיף י"ג - הרב מחדש שבאמונה עצמה טמונים קליפות הבאות איתה בד"כ, דברים שליליים שמתגברים באדם בעקבות האמונה. ועל האדם לעמול כדי לנקותה ולזככה. מה הם הקליפות, ומה מביא לידי כך?
סעיף י"ד - כוח הדמיון הוא המגשר בין המופשט למוחשי. הוא מתחיל מציור מוחשי, אך אף פעם לא נשאר שם.
האם טוב להשתמש בכוח זה כדי לפתח את האמונה או לא? תנועה זו של חיבור המוחש לרוחני עלולה לפעמים לפגוע ולפעמים להועיל. וההכרעה בכך מסורה ללב חכם.
סעיף ט"ו - כיצד הכפירה מועילה לאמונה?
סעיף ט"ז - אמונה שמגיעה עם אמונות בהבלים או חלילה כמצדיקה רשע היא אמונה פגומה ומכוסה בקליפות.
הקצות כתב שהחזיר את הגנבה לבעלים פטור מכפל בגלל שכבר חזרה קרן לבעלים. הנתיבות חולק עליו וסובר שזה בגלל שאי אפשר לחייב כפל בלי תשלומים מגזרת הכתוב, ומביא ראיה מהרשב"א
יש גנב שפטור מתשלומים מדין "קם ליה בדרבה מיניה" כאשר היה מגרר ויוצא, וברה"ר הגביה למעלה משלושה אך לא ברה"י.
