הקצות חוקר האם יש שליח לדבר עבירה בגניבה כאשר גונב גם בשביל עצמו. הוא מוכיח מרש"י שבמקרה כזה יהיה שליח מזה שפירש את הגמרא בב"ק [ע"ח] ששותפים שגנבו ורק אחד עשה את הפעולה שניהם חייבים.
אמנם תוספות חולקים כי שם מדובר על טביחה ואפשר להסביר שהגביהו שניהם, אך הקצות תמה עליהם שעדיין החיוב יהיה רק אם גם אחד שעושה בשביל שניהם היה מתחייב, בגלל "מיגו דזכי".
נתיבות המשפט מתרץ שהשאלה האם אחד שעושה בשביל עצמו היה מתחייב, וכאן לא.
הרב אומר שהאהבה לכל הבריאה קודמת לשאר האהבות, לאחריה צריך לאהוב את כל האדם, לאחריה את ישראל ועל גביהן האהבה לקב"ה. הסברנו על איזה מובן הרב מדבר, לא יתכן שכפשוטו, שהרי יש מצוות אהבת ה', וכן אהבת ישראל, ולכאורה אהבתם קודמת. וכן על איזה סוג אהבה הרב מדבר, ומדוע כל אהבה קודמת לשאר האהבות.
באמת הקודש משפיע על הטבע והטבע מגלה את הקודש. אמנם תוך כדי נסיון הקדש להתקרב אל הטבע הוא עלול להיפגע ולהתלכלך.
הטבע מתנגד לקודש הרגיל כי הוא צורר אותו בגלוי או באופן פנימי, ויש מלחמה שאף אחד לא מנצח. מי שמצליח אלו הצדיקים שמעל הקדש הרגיל שמתוך המלחמה הזו מתגדלים ומביאים לתיקון העולם.
כ'- ישעיהו מציג לפני עם ישראל את מצב שכניו, כדי להדגיש בפניהם עד כמה ה' מרחם עליהם ועד כמה הם תלויים בו.
כ"א- הנביא מאריך בתיאורי הפליאה ממה שיקרה לבבל, כדי להדגיש לנו עד איזו ממלכה אדירה היתה, שהעונש שלה כה חזק.
• חיוב תפילה – תפילה על כלל ישראל.
• ברכת אבות – ניגשים לתפילה מכח האבות ובתפילה לגאולה למען שמו.
• ברכת גבורות – לאלו-ה ממשלה מתמדת – מחייה מתים.
o מוריד הגשם – תפילת הצדיקים לגשם ולגאולה (וכן סיפורים על ה'בבא סאלי' זצ"ל).
העם מבקש משמואל "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים", וממשיך הנביא "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו".
מה מפריע לשמואל בבקשת העם? לכאורה מדובר בקיום מצוות התורה להמלכת מלך? מדוע משנה הכתוב את הלשון מבקשת העם 'שימה', למה שמבין שמואל 'תנה'? כיצד מתיישבים שני חלקי דברי ה' אל שמואל, "שמע בקול העם... כי אותי מאסו"?
כדי לענות על שאלות אלו נעמת בין פרשת התורה למצוות המלך ובין בקשת העם, נשים לב להבדלים בהקשר הבקשה, במען הפנייה, ולהבדלים לשוניים נוספים.
הרב מציין שבכל מידה טובה קיימים גם סייגים ומידות רעות היוצאות מאותו שורש ממש. הדגמנו את זה ע"י מה שאמר ר' חיים ויטאל שכל יסוד מיסודות הבריאה - עפר, מים, אוויר ואש - קיים באדם, ומופיע בצורה חיובית וכן בצורה שלילית. כל יסוד מהווה שורש למידות טובות ומגונות כאחד.
הרב ממשיך ואומר שזו עבודת המידות השלימה, להוציא לפועל כל מידה חיובית בצורה מנוקה מכל הסיגים.
אחת הדרכים להגיע לזה היא לעבוד במקביל על כל המידות, ובכך לשמור על איזון בריא ביניהם.
הנשמה הישראלית שורה בצדיקים שקשורים לאומה, טהורים. צריך את כל הצדדים של הקישור לאומה, אבל התורה בראש. מי שלא קשור לאומה נמצא בסכנה.
התכלית- גילוי הצד הפנימי. כשהוא מתגלה יש קפיצות. בשביל התמודדות שלימה לתיקון שלם צריך את כל חלקי התורה, כל התכונות, ובשביל זה צריך להתכלל עם כל כלל ישראל.
י"ז- הנביא מתאר תהליך רוחני: לא יוכל אדם לעבוד את בוראו באמונה וידיעה ברורה, עד שה' יכלה כל דבר שהאדם רואה בו תחליף לה'. דבר שהאדם מתקיים ממנו.
י"ט- הנביא מתאר שיתגלה חיבור וקשר רוחני, לעתיד לבא, בין הגוים לה', שעובר דרך עם ישראל.
ההשולחן ערוך כתב שאם הכניס את הגזלה לרשותו קונה בקנין גזלה על ידי קנין חצר. הקצות הביא רש"י שנכנסה מעצמה ונעל בפניה, ודייק שלא מספיקה מחשבה אלא צריך מעשה לקנין גזילה.
בענין זה כתב הקצות שהשו"ע כרש"י שנכנסה מעצמה וכך לא קשה למה לא יקנה במשיכה, אבל זה דחוק, וניתן לתרץ שמדובר בקורא לה והיא באה.
לאחר מכן רצה הקצות לדמות למוהרי"ט שצריך מעשה בשליחות יד, אך לכאורה לא מוכרח, כיון ששם מדובר בשומרים.
