מצבים הפוכים ומשתנים במידות הבסיסיות הנדרשות לבניית הבית היהודי; הרחבות ורעיונות נוספים בנושא הוויתור לשני, במיוחד כשהדבר לא פשוט וגורם למניעה פנימית שעלולה ליצור סדקים בהרמוניה המשפחתית; חוויית ההתבטלות העצמית כמנוף לצמיחה רוחנית.
יסוד הוויתור נסמך על היסודות הראשוניים בבניית הבית היהודי שנידונו בהרחבה בשיעורים הקודמים; מתי לוותר? מה עושים כשאי אפשר לוותר? מה עושים כשהשני לא מוכן לוותר? איך לשמור על הייחודיות של הפרט בתא המשפחתי עם היכולת לבטל את העצמיות בשביל ולמען המסגרת המורחבת.
נדבר על שני יסודות שהם הבסיס לשתי מידות ראשוניות החיוניות לבניית בית יציב וחזק: היסוד הראשון הוא אי הדגשת האני והעצמי אלא היכולת להתבונן על עצמי כחלק מהאנושות הכללית. היסוד השני הוא היכולת לחוש אהבה, קירבה ואינטימיות הנובעים מהרגשות האישיים והצורך לחלוק את עצמו עם אדם נוסף.
נתבונן בחיי המשפחה מתוך התבוננות בפרקים ראשון ושני בספר בראשית; נבסס את ההתבוננות על פי מה שכתוב במדרש על המציאות הזוגית, על סגוליותה ועל מקורותיה שאינם דווקא מכח הבחירה האנושית אלא מתוך הטבע העמוק והאלוהי שבין איש לאישה.