הפה שאסר הוא הפה שהתיר

כמה גישות ישנן בהבנת דין הפה שאסר הוא הפה שהתיר. יש שהסבירוהו ע"י מיגו, ויש שהסבירוהו בתורת נאמנות. בשיעור זה יידונו השיטות השונות, ותוצג גישה חדשה, על פיה באמירת הפה שאסר האמירה כולה מעולם לא התבצעה.

הליכה בפיקוח נפש אחר הרוב

כתובות טו:

יש מחלוקת אם מצילים אדם שהוא רוב גוי, הרמב"ם אומר שלא מצילים. ע"פ הרמב"ם הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב? מה יהיה דין אדם גוסס שרוב גוססים למיתה. חתם סופר למה מותר למול והרי יש שמתים. הדיון על ניתוחי מתים

קריאת המגילה ע"י קטן ואישה

הכל כשרים לקרוא את המגילה חוץ מקטן, למה קטן לא? תוס' עושה חילוק בין תרי דרבנן לחד דרבנן המג"א מביא מקור לסתור, יש נפקא מינה במקרה שאשה יצאה יד"ח בקידוש מדאורייתא אם יוכל קטן להוציא אותה יד"ח. יש מחלוקת ראשונים כמי הלכה, אם קטן יכול לקרוא מגילה. חינוך זה חובת האב או חובת הבן? נפקא מינות

ההוא ארוס וארוסתו

כתובות יג:

הגמ' מדברת על מקרה של ארוסה מעוברת, היא ודאי עברה איסור, הגמ' אומרת שלא אסורה לבעלה משום שהוא מודה ועוד שהלכה כרבן גמליאל מחלוקות הראשונים איך להבין את ''ועוד'' דין ''יכיר''

פירוש "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" בשביל שאברהם לא יוכל לטעון, מה העניין? הקשר לעתיד לבוא עניין בשכמל"ו, המהר"ל על בת מלך שהריחה ציקי קדירה, ההבדל בין השם הנקרא לשם הנכתב

פיתוי קטנה

כתובות ט:

רש"י בדף ט. אומר שפיתוי קטנה אונס הוא ולא נאסרת על בעלה יש שתי גמרות שאומרות אותו דבר, אחת אומרת שכהן לא יישא קטנה כיוון שאם היא תזנה תחתיו היא תיאסר עליו, וזה דווקא בכהן כי באשת ישראל נחשבת אנוסה אם זינתה המהרי"ק אומר שאישה שלא ידעה שאסור ובגדה בבעלה תהיה אסורה עליו כיוון שהתורה הקפידה על המעילה בבעל ולא בה' - ראיה מאסתר. חקירה האם האונס מתיר או הרצון אוסר.

ספק ספיקא

ידוע לנו שספק דאורייתא לחומרא וספק ספיקא לקולא, המקור לזה בכתובות ט. ובע"ז ע"ד ששם מדובר על טבעת של ע"ז ששם דווקא היא לא בטלה למה ספק ספיקא לקולא? אומר הרשב"א משום רוב, חולקים עליו בגלל הבנה אחרת של המושג רוב הרמב"ם מבין שספק דאורייתא לחומרא זה דרבנן מוסיף הכס"מ שצריך להסביר שבחייבי כריתות זה יהיה דאורייתא, הסבר הסברא לחלק ביניהם. הסבר לא ע"פ הכס"מ

בדין מעוברת שנתגיירה

הגמרא אומרת שיש אפשרות לגייר גר קטן מדין זכין מקשים שיש שתי סיבות שלא תהיה זכייה מדין שליחות הגמ' מביאה מציאות של גר קטן שיש לו ממון ותוס' אומר שירש את אמו שהתגיירה כשהיתה מעוברת - אין אפשרות לגייר קטן גר שהורתו שלא בקדושה לא חייב על אביו והרמב"ם אומר שלא חייב על אמו משום היקש קטן צריך גיור בשביל הגויות מצד האבא.

ברכת המצוות עובר לעשייתן

כתובות ג:

הרמב"ם אומר שברכת האירוסין היא ברכת המצוות ולכן צריך לברך לפניה וא"א אחריה דעת הראב"ד שאפשר וצריך לברך אח"כ שמא האישה לא תרצה להתחתן, הרמ"ך אומר את זה בכל מקרה שבו המצווה תלויה בבן אדם אחר מקור מהגמרא לדברי הרמב"ם שא"א לברך אחרי, הגמ' מסבירה שזה תלוי בכך שהברכה דרבנן הרא"ש מביא חכם שאומר שברכה מעכבת בשחיטה הסבר החכם הוא בירושלמי שאומר שברכות דאורייתא שני אפשרויות לטעם ברכת המצוות והסבר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד

פיקוח נפש בהנאת עצמן

כתובות ג:

ראינו כבר שני תירוצים לשאלה למה "לדרוש להו דאונס שרי" הרי מדובר בגילוי עריות, המאור מביא תירוץ נוסף, גילוי דעריות מותר במקרה שהגוי עושה להנאת עצמו, הרמב"ן חולק. הנאת עצמן שמותרת בע"ז זה כשהגוי נהנה שהיהודי מכבד אותו ולא שנהנה מעצם הע"ז. הבנת לפני עור. כל יהרג ואל יעבור נובע מחילול ה'

בעניין ביאת עכו"ם

הגמ' בכתובות אומרת שאשת איש לא צריכה למסור את הנפש על להיבעל להגמון, שואלים הראשונים למה והרי זה גילוי עריות? ר"ת עונה שביאת גוי לא נחשבת עריות וע"פ זה התיר לגוי שבא על אשת איש ואז התגייר להתחתן עם אותה אישה הרא"ש מחדש שלא אסורה לבועל משום שהאיסור מגיע דוקא שלפני כן היתה מותרת לו התפארת שמואל מחדש מכך עוד היתרים והתרומת הדשן דוחה אותו

גדרי חופה

הרמב"ם אומר שקודם מתן תורה אדם פשוט היה מכניס את האישה לביתו והיו נחשבים נשואים. מהתורה יש הבדל בין ליקוחין-קידושין לבין נישואין. ע"פ הרמב"ם בין האירוסין לנישואין אסור לו לבוא עליה מדברי סופרים, מה משתנה בין האירוסין לנישואין. אם היא נערה מאורסה אם היא זינתה היא בסקילה ונשואה דינה בחנק. אם היא נערה גם אביה וגם בעלה יכולים להפר את נדריה. מה מהות הנישואין

בעניין חופת נידה

כתובות ב.

אישה נחשבת נשואה מהחופה, כאשר היא נידה ישנה מחלוקת אם נחשבת כנשואה הרמב"ם אומר שלא נחשבת נשואה, אך הר"ן אומר שכן נחשבת נשואה, לעומת זאת אומר הרמב"ם שאם ברך ברכת חתנים לא צריך לברך שוב. אלא אומר הבית מאיר יש פה שני חלקים היתר הביאה והקניינים. דיון על קניין בשבת

שיחת פתיחה למסכת כתובות

ההסתכלות על המצב, אפשר לראות את הנישואין כשותפות, אפשרות שנייה זה שהנישואין נעשים מתוך חזון משותף. רוח השוויון שיש בעולם היא טובה במקורה. צריך להבין את המציאות באותם זמנים ולהבין את רוח ההלכה במציאות השונה היום

שופר ולולב הגזול

הרב הביא מחלוקת רמב"ם ראב"ד מה הטעם שיוצאים יד"ח בשופר גזול מחלוקת נוספת האם פסול לולב הגזול הוא גם בשאר הימים או שלא - הרב העמיד את המחלוקת בתור מחלוקת רב ושמואל השו"ע פוסק כמו הרמב"ם והרמ"א כמו הראב"ד מספר סברות מתי אומרים מצווה הבאה בעבירה ומתי לא.

הידור בארבעת המינים

הרב הסביר את מחלוקת רש"י תוס' מה המקור של הצורך בהדר, הרב חקר אם ההידור הוא חלק מהמצווה ובלעדיו אין מצווה או שבלעדיו המצווה לא שלמה, אך אם אין אפשרות אחרת עדיף ליטול ארבעת המינים ללא הדר, הרב בירר את זה ע''פ מחלוקת ראשונים

קדושת עצי סוכה, מהות ישיבה בסוכה

קדושת עצי סוכה, מה מותר ומה אסור לעשות בסוכה מדין מעילה בקודש, הדמיון לקרבן חגיגה

טענת "נזכרתי" בברי ושמא

שיחה לפרשת חוקת

בהסבר דברי הטור שאומר ש"ברי ושמא ברי עדיף", ומצריך "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" במקרה של טוען "איני יודע אם פרעתיך" וחוזר ואומר "פרעתי". יסוד השיעור: "ברי ושמא ברי עדיף" גם לרבי יוחנן ורב נחמן, וסיבת הפטור ב"איני יודע אם הלויתני" היא שזאת טענת שמא ללא ריעותא.

פשיעה בשומרים מדין מזיק

נחלקו הראשונים האם חייבים בפשיעה בקרקעות, ומחלוקתם היא האם הפושע נחשב כשומר, או שמא לא. ומחלוקת זו משליכה על דין שמירת חמץ בפסח.

יסוד דין השבועה בעד אחד ובמודה במקצת

ריש פרק שישי

מהי דעת הרמב"ם בתביעת שמא? יש לכאורה סתירה בדבר - האם צריך תביעת ודאי או לא שני כיוונים בראשונים - המגיד משנה - חילוק בין שבועת עד אחד - שהיא לצורך סילוק העד, ולא על הממון - בה אפשר ע"י טענת שמא לתבוע תביעת ברי, לבין שבועת מודה במקצת - שמהווה בירור על הממון וצריך טענת ברי. ושיטת הטור- חילוק בין טענת שמא ששמעתי מאנשים אחרים מה היה הסיפור, לבין טענת שמא במקרה ששמעתי מהנתבע מה היה הסיפור - שבמקרה זה נחשב כטענת ברי.