תוס' בדף ט. מבאר שאין עד נעשה דין מחמת שהדיין לא לא ירצה לקבל הזמה על עדותו וזו עדות שאי אתה יכול להזימה. מהלך השיעור מבאר מדוע כתב תוס' "שלא ירצו" במקום "שלא יוכלו".
במספר מקומות למדנו על הסכמים בין תובע לנתבע - קבלת עדים ודיינים פסולים, ויתור על שבועה או התחייבות שאם הצד השני ישבע הוא יזכה. מהיכן נובע התוקף המחייב בהסכמים אלו? שיעור זה דן בשאלה זו והשלכותיה.