האם מותר להשתמט משירות מילואים בגלל מעורבות צה"ל בגירוש? לפתח יחס ביקורתי כלפי מעורבות הצבא בגירוש ולבטא אותו בתוך הצבא; הציבור הדתי-לאומי מתקשה לפתח יחס מורכב אל הצבא; בשעה שצה"ל עוסק בפועל בהריסה יש מקום לסרבנות הפגנתית; בעת מלחמה יוצא אפילו חתן מחדרו ומגורש מהתנחלותוו.
גם במצבים הקשים, יוסף אינו מאבד את אמונתו וחיוניותו; היחס הבוגדני אליו אינו גורם ליוסף להיות ציני וממורמר; בכל מצב יוסף פועל ככל יכולתו כדי להרבות אור וטוב; גם מי שנחסמה בפניו האפשרות להתגייס לצה"ל אל ייפול כלל ברוחו.
כדי למנוע משברים נוספים עלינו לערוך חשבון נפש; כישלון המאמצים לתקן את מערכות המדינה מבפנים; לבקר את האליטות המנוכרות לערכי היהדות והאומה; להקים אלטרנטיבה של מערכות חיים מבוססות על שילוב קודש וחול; התעצמות פנימית מתוך חירות מהשתעבדות לסביבה החיצונית.
בגלל השתתפותי בהפגנות לא רוצים לגייס אותי לקרבי. מה לעשות? מצווה לשרת בצה"ל מצד הצלת ישראל ומצד ירושת הארץ; עיקר המצווה לשרת ביחידות קרביות, שיש בזה חירוף נפש; המצווה לשרת במקומה עומדת, אך יש לטהר את צה"ל מטינוף פשע הגירוש; מי שמרגיש מושפל מהתבטאויות מפקדיו בשבח הגירוש אינו חייב לשרת במילואים; בעת מלחמה יש להתייצב בכל מצב.
זכות יישוב הארץ של המלך עמרי למרות שכוונותיו לא היו טהורות; אחדות העם בימי אחאב; מסירות נפשו על כבוד התורה כסמל לאומי; לבסוף, ללא תורה, גם הצד הלאומי שלו נחלש; לאחר שלא חזרו בתשובה, גם הצד הלאומי נחלש אצלם; כרם נבות והקלקול המוסרי; עושק מתיישבי גוש קטיף מזכיר את מעשה נבות; הישועה המובטחת תבוא על ידי טובים וצדיקים.
כדי לצאת מהמשבר יש צורך בבירור יסודי; שורש הכישלון בהחלטת מועצת יש"ע והרבנים שעמה נגד סירוב פקודה; גם גינוי ההפגנות בכבישים פגע בעוצמת הטענה המוסרית נגד הגירוש; מועצת יש"ע הטעתה את הציבור כאילו צעדות נחושות יכולות להציל; מסירות הנפש של הנוער לשבת בכלא נותנת תקווה לעתיד;
הפורענויות של חבלי משיח; בעיית המנהיגות של הציבור הדתי-לאומי; המגורשים של היום הם הרוב של מחר; השתתפות בעקירה היא התנתקות מהשורשים היהודיים; לחזק את שולי החברה שלא יגיעו למעשי ייאוש; איומיו המתלהמים של הרמטכ"ל; אפשר להשתמט מלהתגייס לצה"ל עד שתחושת האבל והעלבון תחלוף.