בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • יתרו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

שיעור לפרשת יתרו

מתן תורה

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

מוצש"ק פרשת יתרו תשס"ג
14 דק' קריאה 55 דק' צפיה
סדר העולם עד מתן תורה
קראנו השבת את פרשת יתרו העוסקת במתן תורה. "דבר ציוה לאלף דור". התורה קדמה לעולם תתקע"ד (974) דורות, אך נתגלתה רק לאחר אלף דורות, כלומר עשרים ושישה דורות מאז בריאת העולם. אמנם, כל העולם כולו נברא על ידי התורה. הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם. "בראשית ברא אלהים" - בחכמתא, בתורה. "בראשית" - בשביל ראשית, בשביל התורה שנקראה ראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית. והתנה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית "אם מקיימים את התורה - מוטב, ואם לאו - יחזור לתוהו ובוהו". כל עניינו של העולם הוא הופעת התורה על ידי עם ישראל, אבל לשם קבלתה יש לעבור תהליך של התקדמות והכנה עד שהעולם יגיע לבשלותו. עם ישראל צריך להופיע כעם, כדי שהתורה תוכל להינתן בעולם.

עשרה דורות היו מאדם ועד נח, אך הם קלקלו, וכן עשרה דורות מנח ועד אברהם, עד שבא אברהם, שבזכותו העולם קיים, כדברי חז"ל על הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם". אברהם הוא ראשון האומה. אמנם, כפי שאמרנו, ישראל קדמו לעולם. הסגולה שבאדם היתה כמוסה כבר באדם הראשון, והיא נתגלגלה מדור לדור באופן כמוס עד שנולד אברהם, הראשון לאומה הישראלית, ונתגלתה הסגולה. ואברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, ואפילו עירובי תבשילין ושאר מצוות דרבנן, על אף שנצטווה רק במצוות המילה. קיום אברהם את התורה היה בגדר "שאינו מצווה ועושה", מתוך התאמה פנימית. וכך גם יצחק ויעקב. האבות קיימו את כל התורה. יש דיון לגבי יעקב שנשא שתי אחיות - זה היה משהו חריג, היתה סיבה מיוחדת, אבל באופן כללי האבות קיימו את כל התורה. התורה כבר מופיעה בעולם בזמן האבות, אך עדיין ללא הופעה עליונה של ציווי אלוקי, עד שממשפחת האבות מתפתחת האומה הישראלית. עם ישראל הופך לעם במצרים, "הנה עם בני ישראל", ורק אז ראוי לקבל את התורה. קודם קבלת התורה צריכה להתגלות הבחירה האלוקית בישראל. על כן עשרת הדיברות מתחילות ב"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". הקדוש ברוך הוא מצווה את התורה לעם ישראל מפני שהוא הוציא אותם מארץ מצרים, מפני שבחר בהם והטביע בהם סגולה עליונה אלוקית שמתאימה לקבלת התורה. ביציאת מצרים עם ישראל מגיע למדרגה של גילוי הבחירה בו, וזה מעמיק את הסגולה שהיתה טבועה בו כבר קודם. אז מתגלה בעם ישראל האמונה הבסיסית, "ויאמן העם". העם האמין בדבר ה'.

ומכאן עוד מדרגה, עוד התעלות - קריעת ים סוף. "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". זוהי עוד דרגה של אמונה, שרבונו של עולם הוא כל יכול, הופך ים ליבשה ויבשה לים. הקדוש ברוך הוא מתגלה מצד אחד במלוא רחמנותו ומצד שני במלוא גבורתו - אהבתו לישראל וגבורתו כלפי המצרים. מתגלה האמונה העמוקה, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ומיד פורצת השירה "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'". "נכון כסאך מאז, מעולם אתה" - אמנם "מעולם אתה", אבל כעת הקדוש ברוך הוא מתגלה כיושב על כסאו. "מאז" - מ"אז ישיר", כפי שדרשו חז"ל. רבונו של עולם מתגלה בכל הופעתו בעולם כולו. וכפי שכבר הזכרנו בשבת שעברה, ישראל עומדים תחת הרושם העצום של "מה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי". "ויסע אותם" - קשה לישראל להיפרד מהמעמד הגדול הזה ועל כן משה צריך לכפות אותם לעזוב את מעמד קריעת ים סוף , כי יש מעמד גדול יותר של מעמד הר סיני. אבל "אחות לנו קטנה... מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה". בני ישראל מתקרבים למתן תורה ולשם כך יש צורך בבשלות רוחנית. אומרים חז"ל, היא לא מסוגלת לקבל את התורה, היא יכולה לאבד את כל מהותה, נשמתם תפרח. יש צורך בהכנות של שלושה ימים, הודעות מוקדמות, הסתלקות מכל טומאה, זהירות בטהרה ובקדושה.

ההכנות למתן תורה
ישראל מגיעים למדבר סיני, "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר". אור החיים מסביר, שישנם שלושה דברים שצריכים לעשות כדי להיות מוכנים לקבלת התורה: א. "ויסעו מרפידים" - לפרוש מכל הנטיות הגשמיות, משום שהתורה היא אלוקית מופשטת עליונה ומי שהוא מדובק בתאוות ובנטיות חומריות מוגבלות לא יכול לקבלה. ב. "ויחנו במדבר" - צריך להתמלא בענוה, בפחיתות, במוכנות לקבל. מי שהוא בעל גאוה, מי שמבליט את עצמיותו הפנימית ולא מבטל את עצמו בפני הגדולה האלוקית, אינו יכול לקבל את דבר ה'. הוא מקבל לפי מה שהוא רוצה, בתנאים, במגבלות. "ממדבר מתנה" - מי שעושה עצמו כמדבר שאין בו כלום מצד עצמו, מקבל את התורה במתנה. ג. "ויחן" - לא "ויחנו" אלא "ויחן", "כאיש אחד בלב אחד". יש צורך באחדות. התורה אינה פרטית לכל אחד ואחד אלא ניתנה לכלל ישראל.

ענייני ארץ ישראל
בזוהר מובאים דבריו של רבי שמעון בר יוחאי על ענייני ההכנות למתן תורה, ושם שואל אותו אחד התלמידים - מהו "הגדתי היום לה' אלקיך" - למה לא "לה' אלקינו"? השיב לו רבי שמעון בר יוחאי: מדוע אתה מקשה רק על זה, והרי לשון זו כתובה בהרבה מקומות, כגון "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה", "אשר ה' אלקיך נותן לך", "כי ה' אלקיך אש אכלה"! הרבה פעמים מוזכרת לשון זו, ויש לבאר בכל מקום מדוע לא נאמר "ה' אלקינו". אלא ש"כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה". על כן אומר משה לעם ישראל - אתם תיכנסו לארץ ישראל, "ה' אלקיך", אלקי ישראל שנכנסים לארץ ישראל, אתם תהיו כמי שיש לו אלוה. הדברים מבהילים. משה רבנו - וכי יש יותר גדול ממנו, שעל ידו ניתנת תורה לישראל? וכי יכולה להיות מדרגה עליונה יותר של קרבה לה'?! ובכל זאת אומר משה - אני לא יכול להגיד "ה' אלקינו" משום שאני לא עומד להיכנס לארץ ישראל. כלומר, האפשרות של קבלת עול מלכות שמים יכולה להיות רק למי שדר בארץ ישראל.

זה מזכיר את דברי ר' זירא, שהלך לארץ ישראל והגיע לירדן, ולא היה יכול לעבור את הנהר אז הוא הסתכן ולקח קורה וקפץ עליה. אמר לו גוי אחד - אתם עמא פזיזא [=עם פזיז], כמו שבמתן תורה הקדמתם "נעשה" ל"נשמע". אמר לו - מקום שמשה רבנו לא זכה להגיע אליו - מי אמר שאני אזכה? אני חייב להזדרז ולא להתעכב אף עיכוב קל מלהיכנס לארץ. הגמרא מספרת על ר' זירא בשלושה מקומות (כגון שבת דף מ"א) שהיה משתמט מרב יהודה רבו, משום שר' זירא רצה לעלות לארץ ישראל ורב יהודה אמר שכל העולה לארץ ישראל מבבל עובר בעשה, שנאמר "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאום ה'" (ירמיה כז). הגמרא בברכות מספרת שר' זירא הלך מסביב לבית המדרש בשביל לשמוע את רבו בלי שיראה אותו, כדי שלא יפגוש אותו ויגער בו. האם זה יפה לא לשמוע לרב? כנראה שבעניין ארץ ישראל הדין שונה. ר' זירא מורה דרך שלפעמים אהבת ארץ ישראל והרצון לשמור עליה צריך להיות גם באופן כזה.

ארץ ישראל רמוזה כבר בבריאה. "בראשית ברא אלקים" - כבר הזכרנו ש"בראשית" מרמז על התורה ועל עם ישראל, שנקראו "ראשית". מילה זו מרמזת גם על ארץ ישראל ובית המקדש. ר' יצחק (המובא ברש"י הראשון על התורה) אומר שבעצם כל ספר בראשית מורה לנו ש"כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". כבר מראשית הופעת התורה למדנו שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. אלו הן שלושת הקדושות - העם התורה והארץ. התורה ניתנת במדבר על מנת שעם ישראל יקיימו אותה בארץ ישראל. כל קיומה של התורה בחוץ לארץ היא בחינת "הציבי לך ציונים", ואף חלק מן המצוות שנצטוו ישראל שייכות דווקא בארץ ישראל. עניינה של התורה הוא דווקא בארץ ישראל על ידי עם ישראל.

מתן תורה - פגישת המוגבל בבלתי מוגבל
צריכים הרבה הכנות גדולות על מנת להגיע להשגה של דיבור הקדוש ברוך הוא עם האדם. כבר נוכחו במציאות ה' ביציאת מצרים, ובגדולתו בקריעת ים סוף. כעת מגיעים למדרגה חדשה של גילוי של אמונה, שבה ישראל רואים שהקדוש ברוך הוא מדבר עם האדם ומלמד אותו תורה, מורה לישראל את דרכם. איך אפשר להבין שדבר ה' העליון האלוקי הבלתי-מוגבל, התורה העליונה השמימית, מעל השמים, משתלשלת ויורדת ומופיעה בעולם הזה? אילולא נוכחנו בזה במציאות, לא היה אפשר לקבל את זה. כיצד יכול דבר ה' העליון להתגלות בעולם ולהישמע באזני אדם גשמי, אפילו שיהיה טהור וזך מאוד, שאחרי הכל הוא עדיין מוגבל? כיצד יש קשר בין הבלתי מוגבל למוגבל, בין התורה העליונה ובין ישראל? בשביל זה היתה צריכה להיות הופעה עליונה אלוקית שאינה מתרצת את הקושיה אלא פשוט מופיעה. יש ביטוי שאומר ש"על מציאות לא מקשים קושיות". זה לא מסתבר, אי אפשר להסביר את זה בהגיון, אבל זה קרה. עם ישראל נוכח בעובדה הבלתי הגיונית הזו. הפילוסופים לא יכולים להסביר את זה, ואף לא החכמים היותר גדולים. שכל האדם לא מקבל את זה, אבל זה קרה. ישראל שומעים את דבר ה'. הפער בין כל הקולות שיש בעולם לבין דבר ה' הוא כה גדול. עם ישראל נפגש עם נבואה במדרגה עליונה ביותר, פנים אל פנים, הרבה מעבר למדרגות כל הנביאים. כל אחד השיג כפי יכולתו, בלי מחיצות. העובדה התרחשה, ומכאן "וגם בך יאמינו לעולם" - האמונה בתורת משה ובכל הנביאים שקמו אחריו.

אופן קבלת התורה
"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור". בעניין זה ישנם שני מדרשי חז"ל שנראים לכאורה סותרים זה את זה: מדרש אחד אומר ששתי הדיברות הראשונות נשמעו מפי הגבורה, ומדרש נוסף המובא בשיר השירים אומר שכל עשרת הדברות נשמעו מפי הגבורה, כפי שמזכיר אף הכוזרי. אך באמת שני המאמרים אינם סותרים. הפסוק הפותח את עשרת הדיברות אומר "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור" - הקדוש ברוך הוא אמר תחילה את כל עשרת הדיברות בבת אחת, מה שאין הפה יכול להגיד ומה שאין האוזן יכולה לשמוע והשכל לקלוט, כפי שאמרו חז"ל "אנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד נאמרו", "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". "אחת דיבר אלקים". לא שמעו כלום ולא הבינו כלום, אבל היתה לזה השפעה פנימית נשמתית עצומה. לאחר מכן חזר הקדוש ברוך הוא על שתי הדיברות הראשונות בנפרד, עד שביקשו ישראל ממשה שהוא ידבר עימם משום שלא יכלו לקלוט את הגודל העליון הזה. זה מה שנאמר "אחת דיבר אלקים - שתיים זו שמעתי": "אנכי" ו"לא יהיה לך". כך מסביר הגר"א את הדברים. המעמד הזה היה כל כך גדול, עד שפרחה נשמתם של ישראל. זה היה ניתוח השתלת לב. לרגע היה צורך בסדר אלוקי מיוחד על מנת להחזיר להם מחדש את נשמתם, ואז כבר היתה זו נשמה חדשה המסוגלת להתמודד עם המדרגה העליונה של קבלת התורה.

"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור" - ישראל שמעו את כל הסודות, את כל הפירושים, את כל הגזרות, את כל העונשים. כל דבר נשמע עם כל תוכנו הפנימי, עד שהבינו כל מצוה ומצוה על בוריה לכל פרטיה ודקדוקיה. ישראל שומעים את כל הפירושים, כל הטעמים, כל הסודות, כל השכר והעונשים. זה היה דבר ה' בשלמותו. זהו "כל הדברים האלה". ר' יהודה אומר במדרש רבה בשיר השירים - "בשעה ששמעו ישראל 'אנכי ה' אלקיך' נתקע תלמוד תורה בליבם והיו למדים ולא היו משכחין". הם הרגישו שזה חדור בתוכם, נחרט בלבבות. הם הרגישו שהם מתעלים למדרגה כל כך עליונה עד שהם לא יכולים לחיות בגודל כזה, ועל כן ביקשו ממשה שיהיה שליח בינם לבין הקדוש ברוך הוא. "חזרו להיות למדים ושוכחים. אמרו: מה משה רבנו בשר ודם עובר, אף תלמודו עובר", פחדו שלאחר שמשה ימות תישכח תורתו. "מיד חזרו באו להם אל משה, אמרו לו: משה רבנו, לואי יגלה לנו פעם שניה, לואי 'ישקני מנשיקות פיהו', לואי יתקע תלמוד תורה בליבנו כמות שהיה. אמר להם: אין זו עכשיו, לעתיד לבוא הוא, שנאמר 'נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה'". אלו דברי ר' יהודה. ר' נחמיה משלים את הדברים - "בשעה ששמעו ישראל 'לא יהיה לך' נעקר יצר הרע מליבם. באו אצל משה, אמרו לו: משה רבנו, תיעשה אתה שליח בינותינו, שנאמר 'דבר אתה עימנו ונשמעה ועתה למה נמות'", כביכול אין קיום ללא כוחות החיים הכוללים את יצר הרע, "מיד חזר יצר הרע למקומו. חזרו על משה ואמרו לו: משה רבנו, לואי יגלה לנו פעם שניה, הלואי 'ישקני מנשיקות פיהו'" - שתי נשיקות, 'אנוכי' ו'לא יהיה לך'. הגר"א אומר: כאהוב המנשק לאהובתו, אחת על זה שבחרה בו ואחת על שדחתה את האחרים. "אמר להם: אין זו עכשיו, אבל לעתיד לבוא הוא, דכתיב [כפי שכתוב] 'והסירותי את לב האבן מבשרכם'".

חשיפת מדרגת התורה לעתיד לבוא
למדרגה שישראל הגיעו אליה במתן תורה אבל לא יכלו לעמוד בה - עתידין ישראל להגיע לעתיד לבוא. בעת הגאולה, תיתקע תורה בליבם ולא ישכחו אותה ויסולק היצר הרע. צריך לומר שהמדרגה הזו שישראל זכו לה בזמן מתן תורה לא נסתלקה מהם לגמרי, אלא היתה ונתכסתה, היא נשארה תקועה בלבבם באופן מכוסה. כעת עניינם של ישראל לגלות את המדרגה הזו, לסלק את הכיסויים, לחפש אותה כמטמונים, ויש לדעת שהמדרגה העליונה הנפלאה העתידה הזו כבר נמצאת בלב כל אחד מישראל וצריך רק להוציא אותה אל הפועל. לא צריך לעבור אל מעבר לים, לעלות לשמים, או לחכות שתשוב אלינו ממקום אחר, אלא לחשוף את אורה הפנימי של התורה הטמון בלבנו. זה תלוי בכל אדם ואדם. כל אחד יכול להתקדם לקראת החשיפה של המדרגה הפנים-פנימית הקיימת בתוכו. זו עבודה של דורות, וכל אחד לפי עניינו תורם למדרגה העתידה הזו. כפי שלמדנו שמי ששר "אז ישיר" בלב שלם זוכה לשיר את השירה הזו לעתיד לבוא. זוהי גם מדרגת התורה. מי שמתעמק בתורה ומגלה את עומקה חושף את התורה שבפנים-פנימיותו וזוכה לעסוק בה לעתיד לבוא. נאמר בתורה שמגמתו של מעמד הר סיני היא שיהיה תקוע בליבות ישראל לעולמי עד, "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" - הגודל הזה של המאורע נחקק בלבות כל ישראל, אף מי שלא היה בפועל, שעדיין לא נולד. כל נשמות ישראל לכל דורותיהם היו שם, אלא שכל נשמה מופיעה בעולם רק כשמגיע זמנה להתגלות.

זה מה שאמרו חז"ל - "בכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת - אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". מי נמצא על יד הר חורב, ששומע את בת הקול? אלא הכוונה היא למדרגה של הר חורב, ששם כל אחד היה ושמע את דבר ה' בתוך ליבו. אתם ששמעתם את דבר ה' - אוי לו למי שלא מכבד ומקיים את התורה, למי שלא חי אותה. זהו דבר ה' שאינו פוסק, אבל כעת הוא חדור בתוך הלבבות פנימה, נסתר. עניינו של האדם להקשיב למה שבתוך לבבו. חז"ל אומרים שכל חידושי התורה שעתידים להתחדש כבר נאמרו למשה בסיני, כלומר נאמרו לכולם.
"'וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור' - אמר ר' יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קיבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל 'כי את אשר ישנו פה עימנו עומד היום ואת אשר איננו פה - עימנו היום' - 'עימנו עומד היום' אין כתיב כאן אלא 'עימנו היום'", גם אלה שעדיין לא נוצרו, "אלו הנשמות העתידות להיבראות שאין בהם ממש, שלא נאמרה בהם עמידה - אף על פי שלא היו [שם בעמידה] באותה שעה כל אחד ואחד קיבל את שלו. וכן הוא אומר 'משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי' - 'בימי מלאכי' לא נאמר אלא 'ביד מלאכי', שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני, ועד אותה שעה לא ניתנה לו רשות להתנבאות". כלומר, כל הנבואות כבר נאמרו מסיני. "וכן ישעיהו אמר 'מעת היותה שם אני' - אמר ישעיה: מיום שניתנה תורה בסיני שם הייתי וקיבלתי את הנבואה הזאת, אלא 'ועתה ה' אלקים שלחני ורוחו' - עד עכשיו לא ניתן לו רשות להתנבאות. ולא כל הנביאים בלבד קיבלו מסיני נבואתן אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור, כל אחד ואחד קיבל את שלו מסיני. וכן הוא אומר 'את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף'. ר' יוחנן אמר קול אחד נחלק לשבעה קולות והם נחלקים לשבעים לשון".

כלומר, דבר ה' נשמע לכל הבריות, לכל הדורות, לכל הנשמות. בכל חידוש תורה שאדם מחדש, בכל הופעתה של תורה, כל חכם וחכם מגלה מה שהוא שמע בסיני. בסך הכל רק צריך לגלות ולהאיר, לחשוף את התורה הנמצאת בסתר בלבבות ישראל.

המשבר שלפני מתן תורה - אז והיום
הגמרא בזבחים דף קט"ז אומרת:
"ר' אלעזר המודעי אומר... כשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי הגויים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה", היתה הופעה עליונה אלוקית מרשימה, "שנאמר 'ובהיכלו כולו אומר כבוד'. נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו? שמא מבול בא לעולם - 'ה' למבול ישב'? אמר להם: 'וישב ה' מלך לעולם', כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו: מבול של מים אינו מביא אבל [אולי] מבול של אש מביא, שנאמר 'כי הנה ה' באש יבוא'? אמר להם: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו שנאמר 'ה' עוז לעמו יתן'. מיד פתחו כולם ואמרו: 'ה' יברך את עמו בשלום'".

חכמינו זכרונם לברכה באו לומר כאן שכשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל העולם הזדעזע, היתה רעידת אדמה, הרי געש, ענן, חושך, ערפל. "גם העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך" (מוסף לראש השנה, שופרות). כשהקדוש ברוך הוא בא לתת תורה לישראל חשבו שהעולם נחרב. על כן הם באו להתייעץ מה לעשות, מה הקדוש ברוך הוא עושה לעולם? כל העולם נרעש ונרעד כיון שהולך להתגלות מהלך חדש. הנשמות פרחו, כל העולם התבטל כלפי המציאות העליונה המתגלה אליו.

אפשר לומר שהרעיון כאן הוא בעצם רעיון רוחני - "מבול בא לעולם" - היתה דאגה שהעולם הולך להיחרב, לא מפני רעידות אדמה, שטפונות או הרי געש, אלא מפני ההתנהגות האנושית שהיתה מלאת תאוות ויצרים, כל אחד מתעסק רק בעצמו, תעשיית הסמים מתפתחת, יש כבר סיעה על מנת לאפשר לקיחת סמים באופן חופשי. זו ממש סכנה איומה לכל הקיום של העולם, כיון שמי שמתמכר לסמים, לתאוות וליצרים ואדיש לכל הסובב אותו גורם להתרסקות של כל החברה. כיצד ניתן להתמודד עם המשבר המוסרי הנורא הזה? אומר להם בלעם: הקדוש ברוך הוא כבר הבטיח שהעולם לא יתבטל בגלל התאוות. זה כבר קרה לפני המבול, ש"השחית כל בשר את דרכו על הארץ", ולאחר מכן הבטיח ה' שלא תהיה כזו ירידה רוחנית. ההבטחה של המבול לא היתה שעל אף שיהיו כאלה משברים לא יהיה מבול, אלא שהעולם בכלל לא יגיע למצב כזה נמוך כפי שהיה קודם המבול. זהו עניינה של הקשת בענן, שהקדוש ברוך הוא ישמור על הרמה המוסרית בעולם שלא תדרדר עד כדי צורך בחורבן העולם. אז אמרו הגויים: אכן המבול מסמל נטייה לתאוות וליצרים, אבל יתכן שיהיה מבול של אש, כלומר תתרבה תכונת הכעס, המריבות והרציחות, יכינו כל מיני טילים כימיים בלי להתחשב בסכנת הקיום של העולם, וכדומה. אמר להם בלעם: גם על זה הבטיח הקדוש ברוך הוא שלא יבוא מצב כזה של ירידה רוחנית.

אז מה באמת קורה? התורה עומדת להינתן. לפני שעומדת להתרחש עלייה רוחנית יש גם משבר מוסרי של מידות. כך לפני מתן תורה היה העולם שקוע בתאוות, ביצרים, במ"ט שערי טומאה עד כדי כך שישראל גם כן הושפעו מהאומות. לשם מה בא המשבר הזה? היה צריך לבטל את כל ההשקפות והנטיות הקיימות כדי לאפשר הופעה חדשה של התורה. משבר מבשר התחדשות. משבר מבשר עלייה חדשה. כשדרך מסויימת מסיימת את תפקידה אין פירושו של דבר שהכל מסתיים, אלא רק הדרך החסרה הזו, ועומדת להופיע דרך חדשה שלמה יותר. "ה' עוז לעמו יתן", ה' עומד לתת תורה לישראל. כך היה אז, וכך אומרים חז"ל שיהיה גם כשתתחדש ההופעה של תורתו של משיח. תורה של משיח היא כל כך עליונה עד שהתורה של העולם הזה נחשבת כהבל לעומתה. זוהי תורה כתורה שניתנה במתן תורה, תורה שנחקקת בלבבות, תורה שמבטלת את יצר הרע, תורת חיים. ולפני שמופיעה האורה הזו יש משבר, ההשקפות הנמוכות מתרסקות, מחפשים דברים גדולים יותר. יש משבר אמון בכל ההנהגה, יש משבר פוליטי, יש משבר טרור, יש סכנת מלחמה עולמית - העולם מאבד את הביטחון העצמי שלו, העולם מלא דאגות. העולם מחפש דרך חדשה. הדרך הקיימת אינה מספקת, וכיון שכך היא הולכת ופוגעת בכל יושבי תבל. כשיש תופעה כזו בעולם זה לא אומר שבא מבול לעולם, לא מבול של מים ולא מבול של אש, אלא הקדוש ברוך הוא מביא תורה לעולם. מעין מה שהיה אז אנו צופים היום בתהליך של ציפיה להופעה חדשה של תורה, להתגלות חדשה. אנחנו לא יודעים בדיוק איך יבוא המשיח, באופן טבעי או באופן ניסי, רוכב על חמור או על ענני שמיא, או אולי על שניהם - בכל האופנים, בכל האפשרויות. מכל מקום זוהי המגמה.

זה המצב שבו אנו נמצאים היום. כפי שאמרו חז"ל "אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה" (סנהדרין דף צז). יש תחושה כללית של ייאוש. הבחירות בפתח ואף אחד לא יודע מה יצא מזה. גם מי שתומכים בו - לא בטוחים שהוא זה שיביא את הבשורה הגדולה. בוחרים בעדיף על האחרים, אך יש תחושה שלא יצאו מזה דברים גדולים. מלחמה עומדת בפתח - לא יודעים מתי. אולי תפרוץ בעוד שבוע ואולי בעוד זמן רב. יש מתח בעולם. העולם אינו שקט, הוא נמצא במעין חרדה, "גם העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך" (מוסף לראש השנה, שופרות - נזכר בעניין מתן תורה). החגיגות שרצו לחגוג ביום אידם התבטלו מחשש התקפת טרור. אנשים מפחדים לחגוג, מפחדים לשמוח, מפחדים לבוא למקומות מרכזיים - בכל העולם כולו, עד קצה העולם, עד אוסטרליה. זה דבר לא נורמלי, שלא היה כמותו. היו מלחמות מקומיות ואפילו עולמיות, אך לא בכל העולם כולו. ואנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו, ואם יש כאלה זעזועים, מתחים, ולא יודעים איך לצאת מהמיצר כיון שאלה רוצים דרך של טרור ואלה רוצים דרך של שלום, ושום פיתרון אינו טוב, אי אפשר לדעת מה יהיה, אין פתרונות אנושיים - מחכים למהלך עליון חדש. עם ישראל צריך ללמוד מכל התופעות הללו את תפקידו, כי דבר ה' קורא לו כעת בקול גדול - קום להיות העם הנושא בתפקיד המרכזי שמרומם את כל העולם כולו! וכל אדם מישראל שיודע את זה צריך להקשיב לדבר ה' המדבר בקול רם מתוך כל המאורעות שבעולם, "קול ה' בכוח קול ה' שובר ארזים". דבר ה' מדבר אלינו - התעוררו! התעוררו, התרוממו, התעלו לדביקות של אמונה, רדו לעומקה של תורה, השיגו מדרגות חדשות של התעלות שלא היו כמותן כי גם מצב העולם לא היה מעולם כדוגמתו כעת! ואם יש דרישה כזו זה אומר שזה אפשרי, שאנחנו יכולים לעשות את זה וזה מוטל עלינו. ומי ששומע את הקולות הללו ומפיק את הלקחים הללו - זה כבר מורה על מדרגה מיוחדת של שמיעת קול ה' מכל ההופעות שבעולם - ממזרח וממערב, מצפון ומדרום. ומלבד השמיעה הזו, נישא תפילה שהקדוש ברוך הוא יעשה לנו שבוע טוב, בכל המובנים המקומיים והגדולים, ונזכה לעלות מעלה מעלה לקראת גאולתנו השלמה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il