בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ראה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אודט אוריידא בת תורקיה

שיעור לפרשת ראה

אבד תאבדון

התבוננות בעניין כיבוש ארץ ישראל ושירוש העבודה הזרה מן הארץ.

undefined

הרב יצחק גינזבורג

כ"ב אב תשע"א
3 דק' קריאה 11 דק' צפיה
בתחלת פרשת ראה התורה מצוה שכאשר אנחנו נכנסים לארץ ישראל צריך להשמיד, לאבד, את כל העבודה-זרה שיש בארץ. יש ביטוי שמופיע רק פעם אחת בתורה, "אבד תאבדון", כפל לשון, "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים" את העבודה-זרה שלהם. אחר כך, בהמשך, יש עוד פסוק, שנקרא את זה בפנים: "ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא". מכפל הלשון "אבד תאבדון" לומדים חז"ל שצריך לשרש אחר עבודה זרה, ולא מספיק רק מעל פני השטח. יש עוד מאמר חז"ל שאם יש אשרה שגודעים אותה ואחר כך צומחת שוב צריך שוב לגדוע, אפילו עשר פעמים. צריך כל הזמן להיות במודע שלא ישאר שום זכר לעבודה זרה. זה מזכיר גם את מלחמת עמלק, אחת המצוות העיקריות של המשיח, ש"תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח", הכל, אז ככה זה לגבי עבודה זרה. על הפסוק "ונתצתם" שקראנו יש חז"ל מיוחד, שגם נקרא בפנים איך חז"ל מפרשים: "'ונתצתם' תנא רבי יוסף 'ותנצתם' והנח", יש איזו מנוחה אחר כך, "'ושברתם את מצבתם' והנח. והנח סלקא דעתך?" הרי בארץ ישראל יש מצוה לשרש, לעשות עד הסוף, "שרפה בעי", צריך לשרוף, כמו חמץ בפסח, "אמר רב הונא, רדוף ואחר כך שרוף". צריך כשנכנסים לארץ קודם כל לאבד כל מה שעל פני השטח, אבל לפני שמשרשים אחר עבודה זרה צריך לרדוף את הגוים, לכבוש את הארץ ו"לא תחיה כל נשמה", ואז חוזרים לשרוף עבודה זרה. כלומר שיש באמת פעולה ראשונה של איבוד עבודה זרה, אבל אחר כך מניחים את זה, ואחר כך רודפים אחר האויב עד גמירא, ואחר כך חוזרים לשרוף את העבודה זרה.

אז יש פה בעצם שלשה שלבים, איך זה כתוב בפנים? "רדוף ואחר כך שרוף, מכאן שגידוע עבודת כוכבים קודם לכיבוש ארץ ישראל וכיבוש ארץ ישראל קודם לאיבוד עבודת כוכבים". יש קודם כל פעולה של גידוע עבודת כוכבים, שקודם לכיבוש הארץ. כלומר, אי אפשר להתחיל לכבוש את הארץ בלי להוריד את העבודה זרה, לפחות שעל פני השטח. מיד כשאתה כובש ורואה עבודה זרה, אם אתה מתעלם ממה שאתה רואה בעין אתה לא יכול לכבוש את הארץ. אחר כך כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים, כמו ביעור חמץ, שזה לשרש. בכלל, להוי ידוע, שהמצוה לשרש אחר עבודה זרה היא דווקא בארץ ישראל. בחוץ לארץ יש גם מצוה לגדע, צריך להוריד עבודה זרה אם ניתן, אבל אין מצוה לשרש. מה זה בנפש המצוה של גידוע שקודמת לכיבוש ואז לביעור? זה כמו שכתוב בחסידות לגבי ברית מילה, "ומלתם את ערלת לבבכם". בנפש צריך למול את הרע הגלוי, אבל זה עדיין לא להגיע לפריעה, "ומל הוי' אלהיך את לבבך", שזה הקרום הדק, השקוף, שלא נראה לעין. לכן רק הקב"ה יכול לעזור, כי לא נראה לעין. זה גם הרמז של פרשת אלול. אנחנו בפרשת ראה, אבל מברכים את חדש אלול. בפרשת עקב היה כתוב "ומלתם", ואחר כך, בהמשך התורה, שנקרא בסוף אלול, כתוב "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך", ר"ת אלול.

בכל אופן, המצוה לגדוע עבודה זרה בגלוי מתחילה בלב שלי. אם איני עובד על הבטחון בה' (כפי שהסברנו קודם, בפרשת עקב), אז איני יכול לכבוש את הארץ. זו הטעות בדור שלנו, בדורות שקדמו לנו, שנדמה שאפשר לכבוש וליישב את הארץ בלי לטפל בעבודה זרה, החל מעבודה זרה של "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה". צריך קודם כל גידוע עבודה זרה, אחר כך כיבוש ארץ ישראל, ובסוף ביעור. אחרי הכיבוש יש סיעתא דשמיא ויכול להיות ביעור עבודה זרה. מה זה בנפש? הגידוע הראשון זו עבודת הבינוני, שמצווה ומופקד על הטיפול במניעים הגלויים אצלו בנפש, היצר הרע הגלוי, אבל לא יכול להגיע ללא-מודע. מה זה ארץ ישראל בכלל, מה זה כיבוש ארץ ישראל? כיבוש ארץ ישראל זה להפוך מבינוני להיות צדיק, "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר", "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" כמו שלכל ישראל יש חלק בארץ. אחרי כיבוש ארץ ישראל אתה מצווה בביעור עבודה זרה. יש חושבים שלצדיקים אין עבודה, אחרי שהרגו את יצר הרע, אבל יש להם מצוה לשרש. בפסוק "אבד תאבדון" ה"אבד" הראשון הוא גדוע עבודת כוכבים שקודם לכיבוש ארץ ישראל אבל ה"תאבדון" הוא ביעור עבודת כוכבים שאחרי כיבוש ארץ ישראל, עבודת הצדיקים. או, בסגנון אחר, גם כשאני נכנס לארץ ישראל אני מצווה לעבוד את ה' כמו שהייתי צריך בחוץ לארץ, כמו שלא הצלחתי בחוץ לארץ, שגם שם הייתי מצווה על גידוע עבודת כוכבים. זה דבר חשוב, כשנכנסים לארץ גם בדורותינו יש שלב ראשון של תיקון עצמי ועם ישראל כמו שהיינו צריכים להיות בחוץ לארץ, שזה גידוע עבודת כוכבים על פני השטח. זה גופא מכשיר אותי לכיבוש ארץ ישראל, ואז יש עבודה של ביעור עבודת כוכבים, שגם בלא מודע, ברבדים הכי עמוקים והכי נסתרים, הכי חדרי חדרים של הלא-מודע, גם שם לא ישאר שרש פורה ראש ולענה של העבודה זרה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il