בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • צו
לחץ להקדשת שיעור זה
פרשת צו תשע"ז

מהלכות הכשרת כיריים וכלי זכוכית לפסח ומיני שְׁמָנִים המותרים באכילה

*בשבת הגדול בני ישראל התחילו להבין שהפירמידות הגדולות של מצרים הן לא עדות לתרבות גדולה, אלא לרֶשַׁע ולניצול גדול. הם התחילו להבין שהם העם הגדול באמת. *מי שיש לו אורחים שלא נוהגים לאכול שמן מסוים, לא יבשל להם באותו השמן, כי גדול השלום. וצריך אדם לכבד את אורחיו ולא לתת להם דבר שהם לא סומכים עליו.

undefined

הרב שמואל אליהו

ח' ניסן תשע"ז
13 דק' קריאה 58 דק' צפיה
וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב
שבת הגדול לעם גדול
כאשר בני ישראל היו במצרים, המצרים נראו להם חשובים ביותר, הפירמידות נראו להם גדולות והתרבות מתקדמת. כל זאת בשעה שהמצרים הנאורים הללו היו מתעבים את העבריים ולא היו מוכנים לאכול אתם לחם. עם ישראל היה בעיניהם עם בזוי של עבדים.
בשבת הגדול הכול התחיל להתהפך. בני ישראל התחילו להבין שהפירמידות הגדולות של מצרים הן לא עדות לתרבות גדולה, אלא לרֶשַׁע ולניצול גדול. הם הבינו שהאליל של מצרים הוא הבל הבלים, וגררו אותו ברחובות. הם התחילו להבין שהם העם הגדול באמת. הם העם הבכור, עליהם נאמר: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל", ולא על המצרים. הם צריכים להביא לעולם שלום וצדק ושמחה. הם צריכים ללמד את העולם מהי דרך האמת. את השליחות הגדולה הזאת הם נושאים בשמחה על שכמם. ולכן שבת זו נקראת "שבת הגדול".


כִּי גָז חִישׁ – הכשר כיריים וחצובות
אין הבלוע עובר בלא רוטב
כולנו רגילים לבשל על כיריים של גז גם מאכלים בשריים וגם מאכלים חלביים. מעמידים על החצובה סיר חלבי וסיר בשרי לסירוגין, בלי להכשיר את החצובה בין זה לזה. ההסבר ההלכתי הוא שטעם שבלוע בסיר לא יוצא מדופן הסיר לחצובה אם אין רוטב רותח ביניהם. ואין סיכוי שיהיה רוטב רותח בין הסיר לחצובה, כיוון שהוא יישרף מיד.
מקור הדברים הוא ב"מרדכי" (חולין תרצא) שפוסק: "שתי קדירות שאצל האש, אחת של חלב ואחת של בשר והן רותחות, אין נבלע מזו לזו אף על פי שנוגעין". כיוון שאין דבר בָּלוּעַ עובר בלא רוטב. כיוון שסיר של בשר הוא סיר שבָּלוּעַ בבשר, וסיר של חלב הוא סיר שבָּלוּעַ בחלב, לכן הוא לא עובר בלי רוטב (רמ"א יו"ד צב ס"ע ח).
כיריים מתלבנות בכל עת
על-פי זה התירו להניח סירים של חלב על חצובות ברזל שהיו עליהן סירים של בשר קודם לכן. ואע"פ שאולי גלש בשר על החצובות - הן לא נחשבות בשריות לאסור הנחת סיר חלבי עליהן, כיוון שהן רק בלועות מבשר. וכלי שבלע בשר לא מעביר מה שבלוע בו בלי נוזל.
ואין חשש שיהיה על החצובות נוזל, כיוון שהוא מקום האש, ובמקום זה כל מה שנשפך נשרף מיד. כך נכתב ב"שולחן ערוך" (יו"ד צב ס"ע ה) בעניין טיפת חלב שנפלה מבחוץ על סיר בשר שמונח על האש, שאם נפלה כנגד האש - מותר, "שהאש שורפו ומייבשו".
תנור שאפו בו חלב ובשר
וכתב ה"חוות דעת" כי תנור שאפו בו מאכל חלבי ונגע בדופנו, ואחרי שהוציאו את המאכל החלבי שמו באותו מקום קדרה עם בשר - מותר. "כל שאין חָלָב בְּעֵין תחתיו. ואם יש חָלָב בְּעֵין - צריך ששים נגדו. והוא הדין בשני קדרות הנוגעין והן לחין - בעינן ששים נגד הבְּעֵין" (חוות דעת חידושים צב ס"ק לא). וכן רוטב או סיר חלבי ובשרי לחים שנוגעים - מעבירים זה לזה את טעמם ואסורים, אלא אם כן יש שישים לבטל את האיסור.
אוכל שנגע בכיריים – נטרף כדי קליפה
ולכן אם נפלה קציצה או מאכל רותח אחר מהמחבת או מהסיר לכיריים - צריך לזרוק אותם. כיוון שהכיריים בלועים מבשר וחלב שגלש עליהם, ומגע של אוכל רותח בהם מקבל מהם "כדי קליפה" – ואסור (יו"ד קה ג). ואם חס על המאכל – יכול לקלוף ממנו את הצד שנגע בכיריים ולאכול את השאר.
חצובה בפסח צריכה ליבון לכתחילה
למרות שבין חלב לבשר החצובות לא צריכות הכשר, כתב הרמ"א (תנא ס"ע ד) בהלכות פסח שחצובה צריכה ליבון להכשר מחמץ. וכתב עליו המשנה ברורה כי "וזהו רק לכתחלה משום חומרא דחמץ. דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו אין יוצאת הבליעה מזו לזו כמבואר ביו"ד סימן צ"ב ס"ח, וגם יש לתלות שאף אם נשפך - כבר נשרף והלך לו, כיון שבכל שעה היא על האש. ועל כן בוודאי די לזה בליבון קל, ובדיעבד אף אם נשתמש עליו בלי ליבון כלל – גם כן אין לאסור" (ס"ק לד). ולכן בפסח מחליפים את החצובות או מלבנים אותן או מכסים אותן בנייר כסף או בכיסוי אחר. ובדיעבד אם לא עשה כן – כשר.

לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית – הכשרת כלים מזכוכית
שִׁיעַ ולא בָּלַע
בשו"ע (או"ח תנא ס"ע כו) כתב על כוסות וצלחות זכוכית כי "כלי זכוכית אפילו מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין - אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים, ובשטיפה בעלמא סגי להו". דעת השו"ע היא דעת הראבי"ה, שכלי זכוכית הם קשים וחלקים, ואינם בולעים מאכלים כלל, כשם שהגמרא אומרת על לב שהוא חלק ולא בולע. שִׁיעַ ולא בָּלַע (פסחים עד ע"ב), וראיה מאבות דרבי נתן (פמ"א ה"ו).
דין הזכוכית כדין החרס
רבנו יחיאל, לעומתו, סובר שכלי זכוכית בולעים ולא ניתן להכשירם, כיוון שהם נעשים מן החול, ודינם ככלי חרס. ודבריו הובאו ב"מרדכי" פסחים (פרק ב' תקעד). וכך פוסק הרמ"א שכתב "ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו".
כוסות וצלחות מזכוכית
להלכה אנו סוברים שצלחות וכוסות זכוכית שמשתמשים בהם רק לשתייה קרה – הכשרם בשטיפה. אבל אם שותה בהם משקה חם או ששותה בהם ויסקי או בירה שהם חריפים - צריך להגעילם במים רותחים או להשרות אותם במים קרים שלוש פעמים, 24 שעות בכל פעם (בן איש חי צו יד. ועיין בר"פ ח"ג כח).
סירים ומכסי סירים מזכוכית
סירי זכוכית ומכסי סירים מזכוכית לא יכולים להיות מוכשרים אפילו לדעת השו"ע, שהרי מקור דברי הראבי"ה שהתיר זכוכית הוא מההשוואה ללב, שהוא חלק לא בולע ומפליט. ועל-פי ההלכה לב לא מבליע ולא מפליט רק בצונן או במליחה. אבל בבישול הוא מבליע ומפליט (שו"ע יו"ד עב, ועיין שו"ת משנה הלכות חלק ט סימן קסח). מכאן נלמד אפוא שאין להכשיר סירים או מכסי סירים מזכוכית שבלעו על-ידי בישול. כמו כן אין להכשיר דלתות תנורים מזכוכית.
בדיעבד – אין להחמיר כולי האי
אם בישל בסיר זכוכית או בתנור שדלתו היא מזכוכית - כתב ה"דרכי משה" (הקצר אורח חיים סימן תנא יט) "ומיהו בדיעבד אין להחמיר כולי האי". כן כתב המשנה ברורה (תנא ס"ק קנה) שהכשר מועיל בדיעבד בכלי זכוכית: "ובדיעבד אם היה רוב תשמיש חמץ שלו בצונן ועתה נשתמש בו מצה בחמין בלא שום הכשר - מותר. ואם היה רוב תשמישו בחמין או אפילו בצונן אלא שרוב הפעמים דרך להשהות משקה חמץ בתוכו מעת לעת - אז אף בדיעבד אסור החמין שנשתמשו בו, אא"כ הכשירו מתחלה ע"י הגעלה או ע"י מילוי ועירוי".  
כיריים קרמיות - אינדוקציה
דין הכיריים כדין חצובות מתכת
כיריים קרמיות הן כיריים שעשויות ממשטח זכוכית שעובר חיסום מיוחד, ובתוכן נמצאים גופי חימום חשמליים. דינן של כיריים אלה הוא כדין חצובות מתכת, שאפשר לבשל בהן בשר אחרי חלב באותו מקום. וכמה טעמים בדבר:
1. הכיריים לא נוגעות באוכל אלא רק בסיר. ואם אין רוטב - הסיר לא מעביר לכיריים, ולהפך.
2. החום של הכיריים גורם שהחלב והבשר שנשפך נשרף קודם בליעתו.
3. אם הכיריים הללו בלעו חמץ, ניתן להכשירן, שדין זכוכית אינו חמור מזה של חרס, ואע"פ שחרס לא יוצא מידי דופיו לעולם (פסחים ל ע"א), אם הוא נכנס לכבשן חם ביותר יוצא מידי דופיו. שבכבשן ניכר כי הבעלים לא חושש שמא כלי החרס יישבר. ובכיריים חשמליות אנן סהדי כי הבעלים לא חושש לחממם בחום גדול, שהרי לכך הן נוצרו.
המשטח שסביב לגוף החימום
בגלל סגולתן המיוחדת של הכיריים החשמליות לא לפזר את חומם, המשטח סביב גופי החימום לא מתחמם בדרך כלל מגופי החימום. אבל לפעמים מניחים על הכיריים סירים גדולים שמתחממים ומחממים את המשטח שמסביב לגוף החימום. אם לא היה שם חמץ בעין – אין בעיה, כיוון שחמץ בלוע לא עובר מהכלי לכיריים בלי רוטב. אבל לפעמים יש על הכיריים רוטב והוא לא נשרף מיד בבואו במגע עם המשטח, כיוון שהחום שם לא כל כך רב. לכן הסיר העליון מבליע חמץ במשטח התחתון הבלעה מועטה ביותר. "אם העליון חם והתחתון צונן - אינו אוסר אלא כדי קליפה". כיוון שתתאה גבר (שו"ע יו"ד קה סעיף ג).
הלכה למעשה בכיריים חשמליות
לכן בכל השנה, אם מניחים סיר גדול על הכיריים החשמליות הללו - צריך לנקות היטב את המשטח שבין גופי החימום שלא יהיה עליו רוטב כלשהו. ובפסח, בגלל חומרת החמץ, צריך להכשיר את המקום שמסביב לגופי החימום בעירוי רותחים או בהרתחת סיר גדול של מים מעליהם שירתח ויחמם את סביבות הכיריים, כי אי-אפשר ללבן אותן. ויש שמכסים בפסח את סביבות הכיריים בנייר כסף וכד'.


וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן – סוגי שמנים לפסח

שמן קנולה
שמן קנולה הוא שמן שעשוי מזן מיוחד של גרעיני לפתית שפותח בקנדה, ואין בהם הרבה חומציות (קנולה - CANOLA - ראשי תיבות של("Canadian Oil, Low Acid". זרעוני הלפתית הם שחורים וקטנים ודומים לזרעוני החרדל, והם משמשים לייצור שמנים, מרגרינות ולציטין. הייצור שלו הוא בכבישה חמה, דהיינו מבשלים אותו בחום של 80 מעלות. טוחנים אותו ומוסיפים לתערובת "הקסאן" שהוא סוג של בנזין. הבנזין מתחבר לשומנים של התערובת ונוצר תחליב. מוסיפים מים והתחליב המעורב משמן ובנזין צף למעלה, והמוצקים שוקעים למטה.
את התחליב הזה מפרידים ומחממים עד שכל הבנזין מתאדה וחוזר למערכת אחרי עיבוי. את השמן שנשאר מסננים עד שיהיה ראוי לשימוש. באופן זה עושים היום את רוב השמנים שנקראים כבישה חמה. באופן זה עושים גם שמן אגוזים, שלמעשה הוא מופק מקליפות האגוזים ולא מהאגוזים עצמם.
שמן חדש שלא הייתה עליו גזרה
שמן קנולה למאכל הוא שמן חדש, שכן בעבר הוא לא היה ראוי למאכל אלא לגירוז מכונות. בניגוד לזרעי סויה, חמניות, שומשום וכד', שהם נאכלים כשלעצמם, הקנולה עצמה לא נאכלת, ולכן יש אומרים שלא שייך לאסור קנולה בפסח כי היא לא הקטניות שנאסרו על-ידי קדמונים ולא הייתה קיימת בשעה שגזרו את גזרת הקטניות.
על-פי הכלל הזה כתב בעל ה"שרידי אש" (שו"ת ח"ב לז ב) להתיר בוטנים לאשכנזים בפסח, כיוון שהגזרה לא חלה על דברים שלא היו בזמן התקנה. וכן כתב הרב משה פיינשטיין זצ"ל, בעל ה"אגרות משה", על הסויה שהגיעה לאירופה רק לפני כמאה שנה (אג"מ או"ח ג, סג), כי מה שלא היה בזמן הגזרה לא נאסר.
יש חולקים וסוברים שגם קטניות שלא היו בזמן הגזרה אסורות אם הן דומות לקטניות שנאסרו, ולכן אסר בעל המשנה ברורה (תנג ס"ק ד) את התירס למרות שהוא לא היה בזמן הגזרה. וכן דעת ה"אבני נזר" על לפתית.
מנהג הגון ליזהר מקטניות ומכל דבר שקורין ליגום
כך נפסק בשו"ת "אבני נזר" (אורח חיים סימן שעג) שאסור לאכול לפתית וקנולה אע"פ שלא מבשלים אותה ולא עושים ממנה "מעשה קדרה". לדעתו היא אסורה מאותו הטעם שאסרו חרדל, שכן היא גדלה בשרביטין.
מקור דבריו ב"מרדכי" שכתב: "נראה לי לקיים המנהג ולאסור כל קטניות בפסח ולא מטעם חימוץ כי טעות הוא בידם כדפרישית (שקטניות אינם דגן שמחמיץ) אלא משום גזירה הוא. דכיון דקטניות 'מעשה קדרה' היא ודגן נמי 'מעשה קדרה' כדייסא (הקטניות מתבשלות בקדירה כמו דגנים) אי הוה שרינן קטניות דילמא אתי לאיחלופי להתיר דייסא. דאידי ואידי מעשה קדרה. וגם מידי דמידגן (אוספים אותו בערימות כמו דגן) הוא כגון חמשת המינין כדאיתא בפרק הפועלין (ב"מ פח:) דקרי לקטניות מידי דמדגן. וגם יש מקומות שרגילין לעשות מהן פת כמו מחמשת המינין, ולכך אתי לאיחלופי לאותם שאינם בני תורה. ולא דמו למיני ירקות כגון כרוב וכרישין וכיוצא בהן דהני לא דמו כלל לדגן ולא אתי לאיחלופי. ומנהג הגון הוא ליזהר מכל קטניות ומכל דבר שקורין ליגום. וגם חרדל נכון לאסור משום דהוה מידי דמדגן, אף על גב דתלמודא שרי אפילו אורז, זהו דוקא בימיהם שהיו בקיאין כולן בהלכות איסור והיתר. אבל השתא בדורות האחרונים גזרו כדפרישית".
שמן השומשמין
למרות שה"אבני נזר" אסר שמן לפתית, הוא התיר בתשובה אחרת (אורח חיים סימן תקלג) לאכול שמן קנולה ולפתית "אם יבשלו השמן תחילה בלא מים. שוב אינו בא לידי חימוץ ומותר. ונכון שיבשלוהו קודם הפסח".
כך כתב גם מרן הרה"ג אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל בשו"ת "אורח משפט" (קט) שמותר להשתמש בפסח בשמן שומשמין שמיוצר בלי מים בכבישה חמה. אלא שהבד"ץ של ירושלים לא אהב את הפסיקה הזאת, כיוון שמפורש במשנה וברמב"ם (כלאים פ"א ה"ח) כי שומשום הוא קטנית. והשיב להם הרב קוק זצוק"ל, כי בוודאי איסור קטניות לא יכול להיות חמור יותר מחיטה. ואם מותר לאפות חיטה בלי מים, או עם מים תוך ח"י רגעים, כל שכן שיהיה מותר לנו לאכול קטניות אם אין בהן מים או יש בהם מים והתבשלו תוך ח"י רגעים. "שהסברא מכרעת גם כן שאין גזירת קטניות חמורה מגוף מיני דגן, וכל זמן שלא נלתת או נתבשל אין שום מנהג לאסור". וחזר וכתב "שכל האיסור הוא רק לבשל מיני קטניות או לשרות במים, אבל לטחון אותם ולאפות מהם מצה מותר".
שמן קנולה לאשכנזים
לפי זה אין איסור בשמן קנולה לאשכנזים אם הוא מבושל קודם שמערבבים בו מים. ובמיוחד שקנולה לא היה בתחילה בגזרה שלא היו משתמשים בקנולה או בלפתית בזמן הגזרה שלא היו יודעים להפיק אותו בימיהם. ולדעת הרב קוק מותר באופן זה גם בשמן שומשמין, כיוון שגם חיטה באופן זה לא נאסרת.
שמן קנולה לספרדים
שאלתי את מו"ר אבא, מרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל, ואמר לי כי הספרדים צריכים לבדוק בעיקר האם יש אפשרות שיתערבו גרעיני חיטה בגרעיני הלפתית. והסביר כי הספרדים נוהגים לאסור "חוזר וניעור" בלח. ואם היו חיטים מעורבים בשומשמין או בלפתית ונסחטו, הרי נתערבו קודם הפסח לח בלח. והספרדים פוסקים "חוזר וניעור" גם לתערובת לח בלח.
ואע"פ שלדעת הרמ"א אם התערב חמץ בתערובת לפני פסח לח בלח, הריהו בטל בפסח – הספרדים מחמירים בלח בלח שהתערב לפני פסח. ולכן אם התערב חלק ממיץ החיטה בתוך שמן הלפתית או השומשמין, לדעת הרמ"א אין איסור, אבל למנהג הספרדים אסור. ולכן צריך לברור את הקנולה והשומשום לפני פסח מכל גרגיר חיטה.
ואם בררו את גרעיני הקנולה והלפתית האלה לפני הפסח - אין בכך חשש. ולא חוששים לספק תערובת, כי גם המחמירים ב"חוזר וניעור" לא מחמירים כשיש ספק אם נתערב חמץ (ברכי יוסף או"ח תמז כ). "דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן מספק. ותו דהוי ספיקא בדרבנן, ד'חוזר ונעור' לאו דאוריתא, ולא אקבע איסורא ואזלינן לקולא" (הרדב"ז בתשובה כ"י סי' שני אלפים ק"ך. וכן מפורש בבדה"ב שבב"י סוס"י תנ"א ומג"א שם ס"ק נ"א. דגם להסוברים ד'חוזר וניעור' מ"מ בספק שמא אין כאן חמץ - לכ"ע אינו חוזר וניעור. וכ"ה בט"ז סי' תמ"ז סק"ז - שו"ת מהרש"ם חלק ב סימן רמט).
סגולה לברירת החיטה מהלפתית
שאלתי את הרה"ג מחפוד שליט"א על הכשר שמן הקנולה לפסח, ואמר לי כי זרעי הקנולה שהם משתמשים בהם בפסח לצורך שמן הקנולה נבדקים היטב לפני הסחיטה כדי לוודא שאין בהם תערובת דגנים. יש עושים כן באמצעות נפה של משקל סגולי, ויש עושים כן באמצעות סורק בקרן לייזר. וקל להבחין בהם, כי זרעי החיטה הם גדולים ולבנים ושונים מאוד מזרעי הלפתית.
מוציאים החמץ ולא סומכים על ביטולו
יש גופי כשרות שלא משתדלים לברור את זרעי הקנולה מגרעיני החיטה, והם מערבים מים בגרעיני הקנולה לפני הבישול כדי להחמיץ את גרעיני החיטה שמעורבים בהם ומבטלים אותם לפני הפסח. לדעתם באופן הזה הם בטוחים שגרעיני החיטה שמעורבים בהם לא יחמיצו בפסח.
אנו לא נוהגים לסמוך על ביטול חמץ לפני פסח, וסומכים רק על בדיקת התערובת שלא יהיה בה שום גרעין של חיטה. ולכן צריך להיזהר להשתמש רק בשמן שיש עליו פיקוח שלא מערבים גרעיני חיטה, ולא לקנות שמני קטניות מיובאים או ממקום שסומכים על תערובת גרעיני חיטה לפני הפסח ומכשירים בגלל הביטול.
שמן זית ושמנים אחרים
רבים נוהגים להשתמש בשמן זית בפסח גם לבישול ולאפייה, כיוון שאין בו שום חשש. ועליהם להקפיד שהשמן יהיה עם הכשרים מהודרים וחברות מוכרות, כיוון שבעבר היו זיופים בשמן זית שעירבו אותו בשמנים אחרים להרבות את הרווחים שלהם.
יש משתמשים בשמן אגוזים, שהוא למעשה שמן שמופק מקליפות של אגוזים. ויש משתמשים בשמן כותנה ומסתמכים בזה על דעת שולחן ערוך הרב, שהתיר שמן זה כיוון שלא היה בזמן הגזרה (תנ"ג סעי' ד', וראה שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן קיד ושו"ת מהרש"ם ח"א סי' קפ"ג). ויש משתמשים בשמן סויה, וגם בזה צריך להקפיד להשתמש רק בשמן סויה שנברר היטב לפני השימוש.
כשרות באירוח
מי שיש לו אורחים שלא נוהגים לאכול שמן קנולה או שמן כותנה וכד', לא יבשל להם בשמנים אלו, כי גדול השלום. וצריך אדם לכבד את אורחיו ולא לתת להם דבר שהם לא סומכים עליו, אע"פ שלדעתו אין בזה בעיה הלכתית.
אדם המתארח אצל חברו והגישו לו אוכל מבושל בשמן קנולה או בכל שמן אחר, יכול לאכול את האוכל הזה בין אם הוא ספרדי ובין אם הוא אשכנזי, כיוון שלדעת הרמ"א מותר לאכול אוכל שיש בו תערובת קטניות, עד חציו (רמ"א תנ"ג ס"ע א). ולאשכנזי מותר גם לאכול חמין שבישלו ספרדים ויש בו שמן קטניות, אפונה, חומוס ושעועית, ובלבד שלא יאכל את הקטניות עצמן שהן ניכרות (משנה ברורה תנג ס"ק ט).
מכיל לפתית
וכל שכן שמותר להשתמש במוצר שיש בו לציטין של לפתית, כיוון שתערובת בלציטין ברוב המוצרים היא אחד חלקי 300 מהמוצר. ובוודאי בטל לפני פסח. ואפילו בפסח עצמו קטניות בטלות במאכל עד רובו, כל שכן שבטלות לפני הפסח. ואע"פ שלא מערבים לכתחילה דבר שאסור לאוכלו, כאן הוא מעורב על-ידי המפעלים שמערבים לציטין וקטניות בהיתר כיוון שיש כאלה שאוכלים קטניות.
וכל המחמיר – תבוא עליו ברכה
אם רואים מי שמחמיר ולא אוכל שמן קנולה או מוצר שיש בו לציטין לפתית, צריך לזכור מה שנאמר, כי אנו לא מזלזלים בשום חומרה בפסח. כך כתב האר"י הקדוש וכך כתב השל"ה הקדוש (שמות - פרשת בא. תורה אור ב) "וְכֵן אִסּוּר חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ רוֹמֵז עַל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא הָעֲבוֹדָה זָרָה (זהר ח"א דף רכ"ו ע"ב; ח"ב דף קפ"ב ע"א) שֶׁנִּתְבַּטֵּל בַּיָּמִים הָהֵם וּבַזְּמַן הַזֶּה. וְאוֹסֵר בְּמַשֶּׁהוּ כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאוֹסֶרֶת בְּמַשֶּׁהוּ (עבודה זרה עד א), עַל כֵּן נִסְמָךְ 'חַג הַמַּצּוֹת' (שמות לד, יח) לְ'אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶֹה לָּךְ' (שם שם, יז) (זהר ח"ב שם). וְאָמַר (שמות יב, יב) 'וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶֹה שְׁפָטִים', רָצָה לוֹמַר, בַּשַּר וּבַמַּעֲרֶכֶת שֶׁלּוֹ וּבְדֻגְמָתוֹ שֶׁלְּמַטָּה בְּכֻלָּם 'אֶעֱשֶֹה שְׁפָטִים', עַל כֵּן אָמַר 'אֱלֹהֵי מִצְרַיִם' לְשׁוֹן רַבִּים. וְזֶהוּ 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם' רָצָה לוֹמַר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא נִיסָן הַצּוֹמֵחַ בּוֹ מַזַּל טָלֶה, הוּא 'לָכֶם', לָכֶם הוּא נָתוּן".
ויהי רצון שלימוד זה יסייע בעדנו להסיר מעלינו כל חשש חמץ וכל חשש יצר הרע, ויתקיים בנו בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. אמן.

סיפור
ברכה חגיגית
רעייתי ואני זכינו להתחתן בשעה טובה, אולם לצערנו לא זכינו בזרע של קיימא. התחלנו בסדרת טיפולים, אבל גם לאחר שלושה או ארבעה טיפולי פוריות רעייתי לא הרתה, ואנחנו כבר נשואים קרוב לשש שנים. אי-אפשר לתאר במילים את הסבל והצער שיש לזוגות שאין להם ילדים. במיוחד כואב העניין כאשר הייתה לעיתים הרגשה מהסביבה שזוגות שיש להם ילדים חוששים מאתנו ונמנעים לבוא אלינו עם ילדיהם, כדי שחלילה לא ייפגעו מהעין הרע שלנו.
בחג ראשון של פסח התארחנו אצל חמי עליו השלום, והוא הציע שלמחרת נלך לקבל ברכה מהרב מרדכי אליהו זצ"ל. אמנם כך עשינו, והגעתי עם מור חמי ז"ל לביתו של הרב זצ"ל. הבית היה גדוש באנשים שומעי לקחו של הרב. פניו של הרב היו מאירות כחמה, והוא דרש בענייני הפסח. לאחר כמה דקות ניגשנו אל הרב כדי לקבל ברכה, ולמרות החג ולמרות פניו המאירות של הרב, הייתי מאוד שבור ועצוב שאין לי עדיין ילדים. כאשר הרב ראה אותי הוא לקח את ידי ולפת אותה בין שתי כפות ידיו ואמר לי בזה הלשון: "בספר שמות כתוב 'וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד', ועל כך אומר המדרש שכל אישה מישראל הייתה יולדת שישה בכרס אחת. לך אני מאחל שייוולדו לך לכל הפחות תאומים". בסיום הברכה ניסיתי לנשק את ידיו של הרב, אבל הוא לא נתן לי את ידו ואמר: "לך, אתה יותר מדי דואג".
כעבור כשנה וחצי עברנו טיפול פוריות נוסף בביה"ח "אסף הרופא", ונולדו לנו ב"ה תאומים, בן ובת. למותר לציין את השמחה ואת ההתרגשות שלנו, גם בעקבות הלידה וגם להיווכח עד כמה ברכת הרב מתקיימת בנו. אבל זה לא היה הסוף. כשהתאומים היו בני שנה ועשרה חודשים, אשתי ילדה בת נוספת בהריון טבעי. בכך התקיימה במלואה ברכתו של הרב "לך אני מאחל שתזכה לכל הפחות בתאומים".
זכותו של הרב זצ"ל, שהיה אוהב כל אחד מישראל ממש, תגן עלינו עד שנראה פניו בבוא גואל צדק אמן!

(מתוך "אביהם של ישראל" כרך ו', שבע"ה יראה אור בקרוב)

תשובה כהלכה
בניסן עתידין להיגעל. האם כשמגעילים מיחם מים לקראת פסח צריך שהמים יעברו על שפתו העליונה? האם צריך לשים סבון במיחם בזמן ההגעלה?
צריך שהמים יעברו על שפתו. לכתחילה צריך טיפה של סבון.

שמה בפוך עינה. האם גם באיפור יש צורך בהכשר לפסח כמו קרמים וסבונים?
שפתון סבון וקרמים צריכים הכשר לפסח, אבל איפור לא.

שיעור חובה. מהי הכמות המינימלית במצה שחייבים בה? ומה לגבי היין?
החובה היא לאכול כזית מצה, 27 גרם. ביין צריך לשתות רביעית, כלומר 86 סמ"ק. בכל כוס צריך לשתות רוב רביעית, ובאחת משתי האחרונות צריך לשתות רביעית משום ברכה אחרונה.

כיבוד הורים למהדרין . האם מותר לי לאכול בפסח אצל הוריי אוכל שנאפה בתנור במידה והם נוהגים לפי פסיקה שמתירה הכשר התנור?
מותר.

עבודה זרה . האם עובד זר נוצרי יכול להשתתף בסעודת ליל הסדר?
רק אם אין ברירה.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il