בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • חופה, חתונה ושבע ברכות
לחץ להקדשת שיעור זה

הלכות קניין הנישואין ב'

הלכות וכוונות בענייני קידושין; העדים; עדים פסולים; מינוי עדים; הברכה והכוס שלפני הקידושין; הכתובה; סכום הכתובה; משמעות סכום הכתובה בימינו

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשנ"ד
8 דק' קריאה 14 דק' האזנה
6 - הלכות וכוונות בענייני קידושין
כפי שכבר הסברנו הקידושין נעשים על ידי פעולת קניין של נתינת טבעת מהחתן לכלה, ובשעה שהטבעת שהיתה שייכת לחתן עוברת לרשותה ולבעלותה של הכלה, באותה שעה הכלה מתקדשת לאשה. ולכן ברור שהטבעת חייבת להיות שייכת לחתן. ואם הורי החתן הם שהלכו וקנו את הטבעת מכספם, עליהם להעבירה לרשותו, על ידי שיתנו לו את הטבעת במתנה גמורה, והוא יכוון מצידו לקנותה מהם על ידי "קניין הגבהה", כלומר יקנה מהם את הטבעת בזה שיגביה אותה בידו לגובה של שלושים סנטימטר לפחות מעל לרצפה
ועוד צריך לשים לב, שהחתן ישלם למוכר עבור הטבעת עוד לפני החתונה, כי כל זמן שלא שילם עבורה, עדיין אין הטבעת שייכת לו בקניין גמור מן התורה, ואם כן הקידושין אינם שלמים (אבני מילואים כח, לג)
כמובן שכל קניין הטבעת אינו שווה כלום ללא הבנת משמעות הקניין המיוחד הזה שהוא הקידושין, ולכן צריך החתן לומר לכלה : "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ואז כשיתן את הטבעת לשם קידושין, יחולו הקידושין
וראוי שהחתן והכלה יכוונו בעת חתונתם לקיים את מצוות הקידושין שהיא מצווה מן התורה, וכן יכוונו שעל ידי החתונה יוכלו לקיים את מצוות פרו ורבו, ויתפללו שיהיו להם ילדים טובים. וכן יכוונו שעל ידי חתונתם יוכלו לקיים בשלימות את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", כפי שכתב האר"י הקדוש, שעיקר קיום מצווה זו, מתקיים בפועל בין האיש לאשתו

7 – העדים
יתכן שאדם יתן טבעת לחברתו, ויאמר לה : "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", והיא תסכים להנשא לו ותושיט את אצבעה, והוא יענוד את הטבעת על אצבעה, ובכל זאת אם לא יהיו נוכחים במקום עדים כשרים, הקידושין לא יחולו והם עדיין יחשבו לרווקים
וזהו ההבדל היסודי שבין העדות בדיני ממונות לעדות בהלכות קידושין. כי בדיני ממונות כל תכליתם של העדים היא רק לברר מה היה באמת, האם פלוני נתן הלוואה לאלמוני? וכמה נתן? או האם פלוני הזיק לרכושו של אלמוני או גנב? אבל אם לא יהיה ויכוח בין שני הצדדים, אין יותך צורך בעדים. כי רק כשיש ספק מה היה, צריכים העדים לבוא ולהכריע. אבל כשאין ספקות, והצד הנתבע מודה שהוא חייב כסף, עליו לשלם גם כשאין עדים
לא כן הדין לגבי קידושין וגרושין, שבהם נוכחות העדים היא חלק בלתי נפרד ממעשה הקידושין או הגרושין, ואם לא יהיו עדים, אפילו ששני בני הזוג יספרו שערכו קידושין ביניהם, קידושין אלו לא יתפסו. והטעם לכך, שבקידושין או גרושין לא מדובר רק על חיוב ממון מאחד לשני, אלא מדובר על שינוי במעמדו של האיש והאשה, שינוי הנוגע לכל בני האדם
מעתה האשה היא אשת איש, ולמשל, על פי דיני התורה, כל מי שישכב עימה יתחייב מיתה בידי שמיים, ואם יהיו עדים שיתרו בו בעת מעשה, יתחייב מיתה בידי בית הדין. וברור ששינוי כזה במעמדה, מרווקה לאשת איש או מאשת איש לגרושה, לא יכול להעשות ללא נוכחות של עדים. ולכן יש להקפיד שהעדות תהיה כדת וכדין

8 - עדים פסולים
לאחר שלמדנו שהקידושין חייבים להערך לפני עדים כשרים, צריך להגדיר מי הם עדים כשרים ומי פסולים. הכלל הוא, שהעדים צריכים להיות אנשים שיכולים להתבונן באופן מבוגר ואוביקטיבי על האירוע, וכן עליהם להיות שותפים לערכים שעל פיהם נעשו הקידושין
ולכן, ילדים קטנים למשל פסולים מלהעיד, מפני שהם אינם מתבוננים באירוע בצורה בוגרת. ורק מגיל שלוש עשרה, גיל בר המצווה, יכולים הנערים להיות עדים כשרים
גם קרובי משפחה של החתן או הכלה אינם יכולים להיות עדים, כי הם אינם צופים בצורה אוביקטיבית באירוע. ונמנה כאן כמה דוגמאות לקרובים הפסולים מלהעיד : אחים, דודים, בני דודים, וכן סבא ואפילו סבא רבה פסול מלהעיד בחתונת נינו
וכן פועל שעובד אצל החתן או הכלה, פסול מלהעיד בחתונתם מפני שהוא תלוי בהם במשכורתו. אבל חברים טובים, שאין ביניהם לבין אחד מבני הזוג קשר דם, או תלות כספית, יכולים להיות עדים כשרים לחתונה
וכן אדם שאינו מזדהה עם הערכים שעליהם מבוססים הקידושין, היינו עם ערכי התורה, אינו יכול להיות עד בחתונה, ולכן אדם שחוטא בגילוי עריות, למשל מקיים יחסים עם אשת איש, או עם אחותו או בתו וכדומה, פסול לעדות. וכן אדם שחשוד בגנבה פסול מלהיות עד, וכמובן שאין הבדל בין אדם שמתפרץ לבית חברו בלילה וגונב, לבין מי שמוכר בחנות ומשנה את המחירים או את המשקל לטובתו, או מנהל מפעל שגונב כסף מחשבון המפעל לכיסו, כל אלה גנבים ופסולים לעדות. וכן אדם שאינו שומר שבת כהלכתה, ואינו שותף מלא לכל ערכי התורה, אינו יכול להיות עד למעשה הקידושין שכל כולו מבוסס על מצוות התורה

9 - מינוי עדים
בכל חתונה בוחרים מתוך קהל המוזמנים שני עדים כשרים, שתפקידם לעמוד ליד החופה ולראות את כל סדר הקידושין
כבר למדנו שאין הקידושין חלים ללא נוכחות של עדים, ואם קידש אדם אשה בינו לבינה, הקידושין בטלים
אלא שלכאורה יש מקום לשאול, הרי ממילא נמצאים הרבה אנשים סביב החופה, וכל אחד מהם יכול להחשב עד, ואם כן מדוע צריך לייחד מתוך כולם שני עדים? כמה תשובות נאמרו בדבר : ראשית, פעמים רבות סביב החופה עומדים קרובי משפחה שהם פסולים מלהיות עדים, ואילו החברים שיכולים להיות עדים עומדים רחוק ואינם מתבוננים בתשומת לב בכל פרטי הקידושין. ואם אין שני עדים כשרים שראו את נתינת הטבעת מידו לידה, ושמעו אותו אומר : "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", הקידושין פסולים, משום שנעשו ללא עדים כשרים. ולכן מקרבים שני עדים כשרים, שאינם מבני המשפחה, והם יעמדו ליד הזוג ויראו את כל פרטי הקידושין, ועל ידי כך יכשירו את הקידושין
ועוד, שאנו חוששים לדעת כמה פוסקים שסוברים, שאם בעדות אחת היו נוכחים עדים כשרים ופסולים ביחד, גם עדות הכשרים פסולה. ולכן מייחדים שני עדים, והרב שמסדר את הקידושין אומר להם : "רק אתם העדים", כלומר אל תחשבו שאתם מעידים כאן ביחד עם שאר הקרובים, ועל ידי כך הקרובים לא מצטרפים לעדות וממילא אינם פוסלים אותה

10 - הברכה והכוס שלפני הקידושין
לאחר שעסקנו בעיקר הקידושין, שנעשים על ידי נתינת הטבעת לכלה בפני עדים, יש מקום להזכיר שחז"ל תקנו ברכה לקידושין, וכמו בקידוש, תקנו לומר את הברכה על כוס יין מלא, דבר המבטא את התפשטות הברכה מהעולמות הרוחניים העליונים ועד לעולם הגשמי, שכן היין מבטא את השמחה הפשוטה והטבעית שבעולם החומר שלנו. וכן אנו מקווים עבור בני הזוג הטרי, שהערכים הרוחניים של קדושה ונאמנות ילוו אותם כל ימי חייהם, יחד עם הרגשות הטבעיים של האהבה השמחה והששון, שמתבטאים ביין
וביסוד ברכת הקידושין מובאות שתי דעות. לדעת הרמב"ם כשם שלפני הרבה מצוות תקנו חכמים לברך ברכה, כך גם לפני מצוות הקידושין תקנו ברכה (רמב"ם אישות ג, כג). ולדעת הרא"ש ברכה זו היא ברכה של שבח והודאה לה', על שהבדילנו מן העמים וקידש אותנו במצוותיו על ידי שנתן לנו הדרכה אלוקית כיצד לבוא בברית הנישואין (כתובות פ"א סימן י"ב)
הרב מסדר הקידושין הוא זה שמברך את ברכת הקידושין
ותחילה הוא מברך על היין, ואחר כך מברך את ברכת הקידושין : "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין, ברוך אתה ה', מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין"
לאחר סיום הברכה טועמים החתן והכלה מהיין, ולאחר מכן מתבצעים הקידושין, ונוהגים לכבד את ההורים במסירת הכוס לחתן ולכלה. וכך הוא הסדר , הרב מסדר הקידושין נותן את הכוס לאבי החתן והוא נותנו לחתן לטעימה. לאחר מכן לוקח הרב את הכוס מהחתן ומוסרה לאם הכלה, והיא נותנת אותה לכלה לטעימה. והחתן אינו מוסר בעצמו את הכוס לכלה, משום שעדיין הם נמצאים רק בשלב הקידושין
במאמר מוסגר כדאי לציין, שמנהג זה הוא רק בנוגע לכוס של ברכת הקידושין, אבל את הכוס השנייה שעליה אומרים את שבע ברכות הנישואין, ימסור החתן לכלה בעצמו, משום שאז כבר נסתיימו הנישואין, ואז מתאים שהקשר ביניהם יעשה ללא מתווכים, ואפילו אם הם הורים..

11 – הכתובה
יחד עם כל השמחה והברכות על כוס יין שיש בחתונה, ההלכה במבטה האחראי והמפוקח לא שכחה לדאוג לזכויותיה של האשה במידה והשידוך לא יעלה יפה. ולצורך זה כותבים את הכתובה, שהיא מגילת הזכויות של האשה
בכתובה מתחייב החתן כלפי הכלה בכמה עניינים, אבל העיקר הוא ההתחייבות של הבעל לתת לאשה סכום כסף במקרה שהשידוך לא יעלה יפה, והם יתגרשו. או במקרה שהבעל ימות לפני אשתו, אף אם בצוואתו הוא יוריש את כספו לקרוביו האחרים, מכל מקום האשה תקבל עוד לפני היורשים את הסכום שנרשם בכתובתה. וזאת כדי לעזור לה להתחיל את חייה החדשים כגרושה או אלמנה
ועוד תפקיד מרכזי יש לכתובה, והוא למנוע גרושין שאינם הכרחיים. שעל ידי שהבעל המרוגז יזכור את הסכום שעליו יהיה לשלם לאשתו אם יגרשנה, תתקרר עליו דעתו, ויחשוב, אולי בכל זאת עדיף לנסות לחיות ביחד בשלום ואהבה, במקום לשלם את הכתובה. וכפי שאמרו חז"ל : "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה" (כתובות לט, ב)
וכדי להבטיח עוד יותר את זכויותיה של האשה, תיקן שמעון בן שטח, שכל נכסיו של הבעל יהיו משועבדים לתשלום הכתובה אם יתגרשו. היינו שגם אם אין לבעל מזומנים, מכל מקום ירדו לנכסיו, ויגבו מהם את שווי הכתובה. וכמובן גם תקנה זו נועדה בין השאר כדי לעכב בעלים כעסנים מלהתגרש בחופזה (כתובות פב, ב)

12 - סכום הכתובה
נחלקו התנאים בשאלה האם כבר התורה חייבה את הבעל לכתוב לאשתו כתובה שתגדיר את סכום הפיצויים שיצטרך הבעל לתת לאשתו במקרה שיתגרשו, או שזו תקנת חכמים (כתובות י, א). ולמעשה, לכלה לא משנה אם הכתובה היא מן התורה או מדברי חכמים, בכל מקרה אם תתגרש או תתאלמן - תקבל את סכום כתובתה, סכום הכתובה נקבע על פי שלושה מרכיבים, עיקר הכתובה, הנדוניה, ותוספת הכתובה. עיקר הכתובה הוא סכום קבוע של מאתיים זוז, שהוא סכום המינימום שנקבע לכתובה, וזהו סכום שניתן היה להתקיים בו במשך שנה לפחות. החלק השני הוא הנדוניה, דהיינו עושים חשבון של הכסף והרכוש שהצד של הכלה העביר לרשותו של החתן, ומאחר שהחתן זכה בו, עליו להוסיף את שוויו בכתובה, כדי שאם יתגרשו, רכושה לא ישאר ברשותו. והחלק השלישי הוא התוספת שהחתן היה מוסיף משלו על עיקר הכתובה ועל סכום הנדוניה שקיבל. ומחשבים את שלושת המרכיבים יחד, וזהו סכום הכתובה, היינו, הסכום שהחתן מתחייב לתת לאשתו אם יגרשנה. וכן אם הבעל ימות לפני אשתו, זהו הסכום המינימלי שהיא תגבה מנכסיו, גם אם שמה לא יוזכר בצוואתו

13 - משמעות סכום הכתובה בימינו
בתקופת המשנה והתלמוד, אכן היתה חשיבות עצומה לסכום שנכתב בכתובה. אבל כיום אין כמעט משמעות לסכום זה, וגם אם החתן והכלה יגיעו חס וחלילה לגרושין, לסכום שנכתב בכתובה תהיה משמעות מועטה. והסיבה לכך היא, שחכמי הראשונים קיבלו את שתי תקנותיו של רבנו גרשום מאור הגולה, שחי לפני כאלף שנה, והיה מגדולי החכמים הראשונים באשכנז. הוא תיקן שאדם לא יוכל לשאת שתי נשים, וכן שהבעל לא יוכל לגרש את אשתו ללא הסכמתה
תקנות אלו הפכו את הקערה על פיה, עד אז כל הכח היה בידיו של הבעל, הוא היה יכול לגרש את אשתו ללא הסכמתה, ולכן היה צורך לדאוג לזכויותיה של האשה על ידי ההתחייבות שלו בכתובה, שאם יגרשנה, ישלם לה את הסכום הנקוב בכתובה. ובאותם הימים המשא ומתן על הסכום שכתוב בכתובה היה משמעותי ביותר, כי על ידי גובה הכתובה משפחתה של הכלה היתה יכולה להבטיח את עתידה, הן על ידי הרתעת הבעל מלגרש אותה, ואם יחליט לגרשנה יאלץ לשלם לה סכום שיאפשר לה חיים טובים לאחר הגרושין
אולם מקבלת התקנות הללו, לא יכול יותר הבעל לתת לאשתו גט ללא הסכמתה. וכל זמן שלא תסכים להתגרש, לא יוכל להתקשר עם אשה אחרת, הואיל ועל פי תקנת רבנו גרשום אסור לו להיות נשוי לשתי נשים בעת ובעונה אחת, ולכן אף אם כתוב בכתובתה סכום זעום, מכל מקום כל זמן שלא תתרצה להתגרש, לא יוכל הבעל לנתק את קשריו עימה, וכך תוכל האשה לדרוש מבעלה את הסכום הסביר לדעתה תמורת הסכמתה לקבל את הגט
כלומר, מקבלת התקנות של רבנו גרשום, תלויים הגרושים במשא ומתן שבין בני הזוג, ואם רצונו של הגבר לגרש את אשתו חזק מרצונה להתגרש, בדרך כלל יצטרך לשלם לה יותר ממחיר הכתובה. ואם להיפך, האשה רוצה להתגרש יותר מהאיש, מן הסתם תוותר לו על חלק מהכתובה. ורק במקרים יוצאים מן הכלל, שהאשה בשום פנים לא מוכנה לקבל גט, ולדעת בית הדין המצב המשפחתי שביניהם מחייב גרושין, יתירו לבעל לשאת עוד אשה, בתנאי שמאה רבנים יחתמו על פסק הדין שיתיר לו לשאת אשה שנייה בעודו נשוי לאשתו הראשונה
וגם במקרה של התאלמנות, מצבה של האשה לא יקבע על פי הכתובה, משום שעל פי החוק האשה מקבלת חצי מהרכוש המשותף, שזה בדרך כלל יותר משווי הכתובה. ולכן כיום, אין סיבה שמשפחות החתן והכלה יתווכחו ביניהם על גובה סכום הכתובה. ורק במקרה שהחתן מציע סכום נמוך במיוחד, או שצד הכלה תובע סכום גבוה במיוחד, יש מקום לחשוש שסכומים אלו יהוו בסיס למשא ומתן במידה ויתגרשו, ולכן על הצד שכעד לעמוד ולתבוע שסכום הכתובה יהיה נורמאלי, היינו סכום שמקובל אצל רוב הזוגות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il