בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • סליחות
לחץ להקדשת שיעור זה
שיחת סליחות תשע"ה

מלחמת הקודש וביטחון התשובה

עלינו להיות בטוחים בקב"ה שיעזור לנו ויחד עם זאת להתחנן על עניינים אלו. בראש השנה נקבע כל עתיד השנה בכל המישורים, עלינו לחזק את מעשינו ומתוך כך יבוא גואל.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

כ"א אלול תשע"ה
5 דק' קריאה 17 דק' צפיה
שיחה לפני סליחות 1
מורי ורבותי. כבר שלושה שבועות אנחנו צועדים בימי אלול, בכל יום תקיעת השופר מהדהדת באוזנינו, וכלשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג, הלכה ד) "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם". "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ" (עמוס ג, ו), תקיעת שופר היא חלק מתכסיסי המלחמה, כשיהושע סבב את יריחו הוא הצטווה על ידי הקב"ה לתקוע בשופרות, כל העם תקעו בשופרות והחומה נפלה.
בחודש אלול מתנהל קרב כבד כנגד המקטרגים, כנגד שרי אומות העולם. המדרש אומר ששרי האומות באים לפני הקב"ה ואומרים: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, הללו מגלי עריות והללו מגלי עריות, הללו שופכי דמים והללו שופכי דמים, מדוע אלה יורדים לגיהנום וישראל לא יורדים?!" (מדרש תהילים טו, ה) הסיטרא אחרא מקטרג למעלה, והוא מנסה להכשיל ולהפיל בחטאים למטה, הוא תוקף מכל צד והמלחמה הרוחנית היא למעלה ולמטה.
יסוד ההצלחה במלחמה הוא הביטחון, להיות בוטח בהצלחה. אנחנו אומרים פרק מיוחד שעניינו ביטחון: "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה''" (תהילים כז), דוד המלך אומר ואנחנו אחריו - "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה'", ה' מגן עלינו, ה' איתנו, ממי אירא. חכמים דורשים את הפסוק על ראש השנה ויום הכיפורים, יש לנו על מי להישען, יש לנו במי לבטוח. "ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ", אנחנו לא מפחדים, "אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ", אנחנו לא מפחדים מהמלחמה הזאת, המלחמה נגד היצר הרע היא מאוד קשה, ובכל זאת "אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ". במקום אחר חכמים דורשים את המילה "בְּזֹאת" (ויקרא רבה כא, ו), בזכות התורה שנקראת "זאת", "וְזֹאת הַתּוֹרָה" (דברים ד, מד), בזכות ברית המילה שנקראת "זאת", "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי" (ישעיהו נט, כא), בזכות ירושלים שנקראת "זאת", "זֹאת יְרוּשָׁלִַם" (יחזקאל ה, ה). שלושת הדברים הללו, תורה, ארץ ישראל ועם ישראל - הם שלושת היסודות, שלושת הבריתות שהקב"ה כרת איתנו, והוא המגן עלינו.
כמו שאמרנו, היסוד הוא ביטחון, והביטחון נובע מסיבה נוספת. אנחנו שואפים, כמו שדוד המלך אומר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי", אם זאת המגמה בוודאי שריבונו של עולם מסייע. הביטחון הוא בזכות השאיפה הטובה שלנו, שרצונו של הקב"ה שנשאף אליה, "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי". הכוונה היא לא רק להיות בבית ה' בפועל, אלא שבכל מקום האדם ירגיש שהוא נמצא בבית ה', שהוא נמצא מול ריבונו של עולם, "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים טז, ח). גם כשהאדם הולך במקומות מחוץ לבית המדרש ובית הכנסת, גם כשהוא הולך בשווקים וברחובות, בעסקיו ובעניינים אחרים - "שִׁבְתִּי בְּבֵית ה'", כל הזמן בתודעה שריבונו של עולם נמצא, שהוא נותן לי את הכוח, שהוא מלווה אותי בכל מקום. כמובן שתחושה כזאת ממלאת את האדם בביטחון.
יחד עם הביטחון אנחנו מבקשים עזרה כי ההתמודדות קשה. אנחנו בוטחים בריבונו של עולם אבל צריכים גם לנצח בפועל, יש הפרעות וקיטרוגים - ואנחנו מבקשים: "אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי", לשים לב ללשון, "אַל תִּטְּשֵׁנִי" - הקב"ה מחזיק אותנו כל הזמן, "אַל תַּעַזְבֵנִי", אנחנו מוסיפים ומבקשים מהקב"ה שלא יעזוב, לא מבקשים שהוא יחזיק כי הוא כבר מחזיק, הבקשה היא שהוא לא יעזוב אותנו במאבקים שאנחנו נמצאים בהם, במאבקים שהם בעצם למענו.
"הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי", אנחנו מבקשים מהקב"ה שידריך אותנו בדרך הנכונה, שלא נסתבך ונתבלבל, שלא נטעה למרות ההשקפות האחרות והרוחות הזרות שמנשבות כל העת. "אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר", ישנן רוחות שקר שמנשבות. והמאבק שלנו הוא מתוך ביטחון, "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'". זה תוכן הפרק שאנחנו אומרים במשך כל חודש אלול, פרק שכבר אמרנו שלושה שבועות.

כעת אנחנו נמצאים במוצאי שבת, "במוצאי מנוחה קידמנוך בתחילה" (מתוך הסליחות), הציבור האשכנזי הצטרף לאמירת הסליחות של אחינו הספרדים שאומרים סליחות כבר מתחילת חודש אלול. הגיע שלב חדש שכולם אומרים סליחות, קרוב לימים הנוראים. אנחנו פונים אל ריבונו של עולם לקראת ראש השנה הזה ושואלים, האם גם בראש השנה הזה ייגזר עלינו חס ושלום עוד שנה ללא בית מקדש? האם גם בראש השנה הזה ייגזר עלינו המשך הפיזור בגלויות של רבים מעם ישראל? האם גם בראש השנה הזאת ייגזר עלינו המשך של ההקפאה בירושלים וביהודה ושומרון? הרי הגזירות הן מלמעלה, "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תהילים קכז, א). אנחנו פונים אל מלך מלכי המלכים, הקב"ה, בראש השנה נגזר מה יהיה כל השנה הזאת, האם תיגזר עלינו עוד שנה נוספת של פירוד בעם ובמיוחד בתוך שומרי התורה?
אנחנו צריכים לדעת שכשחסר בית המקדש זה לא רק חיסרון להופעה הכללית של כלל ישראל, זה חיסרון שפועל על כל אחד ואחד, חיסרון שאין מקדש פנימי בתוכו של כל אחד ואחד, הוא לא נמצא במקום העמוק והמקודש שבתוכו. עבודת ה' שלנו חסרה, היא חסרה את הקדושה והעמידה לפני ה', כל אחד לא זוכה להיכנס לפנים פנימיות שלו - ועבודת ה' שלו חיצונית.
אנחנו נמצאים בתקופה סוערת, מלחמות מסביב ובתוכנו, מלחמות רוחניות על דמותה של מדינת ישראל, דמותה של השבת, על הצניעות, וקול ה' קורא אלינו מתוך המאורעות הללו, קול ה' קורא בכוח, מי שלא שומע את דבר ה' מתוך המאורעות הללו זה בגלל שליבו אטום, הקול כל כך חזק עד שרק מי שעושה את עצמו חרש לא שומע. על זה אמר הנביא: "הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ" (ישעיהו מב, יח), החרשים הם אלה שעושים את עצמם חרשים, שאוטמים את עצמם מלהקשיב. אי אפשר להיות כל כך שאננים בתקופה כזאת, ה' קורא מתוך המאורעות להתעורר, לקום, לפעול, לשנות, לשאוף לגדולות. לשאוף לגדולות פירושו של דבר להגדיל את כל המעשים הקטנים שאנחנו עושים, לשאוף לגאולה שלמה ולהתחיל בקטנות. ראשית כל להפנים את ההכרה שכל ישראל ערבים זה לזה. כל מה שכל אחד עושה משפיע על כל כלל ישראל, וכלל ישראל פועל בחזרה ומשפיע עליו. האחריות של כל אחד מישראל על כל אחד, ויש דעה שאומרת שאפילו יש ערבות של כל אחד על הערבות של כל אחד על כלל ישראל. כשאדם עושה מצווה או עבירה הוא צריך להרגיש אחריות גדולה מאוד על המעשה שלו, זה לא מעשה שנוגע רק לו אלא לכל כלל ישראל, לכל האנשים סביבו ולמעגלים הרחבים עד שהיא מתפשטת לכל כלל ישראל. כשאדם מתקן את מעשיו הוא עושה פעולה כללית, זאת לא פעולה קטנה בינו לבין עצמו. אם אדם עושה אפילו רק פעולת חסד קטנה לחברו זאת לא פעולה פרטית, זה המשך של שפע שמרומם את הכלל כולו. הדברים אינם פרטיים, עם ישראל הוא מציאות אחת וכל דבר שכל אחד עושה שייך לכל הכלל כולו. גם לטובה וכמובן שגם לחובה.
אדם יכול לשאול את עצמו איזה שינויים אנחנו יכולים לעשות בעצמנו, אנחנו לא יכולים לבנות את בית המקדש, אנחנו לא יכולים להביא את הנידחים מכל הארצות ולעשות אחדות בעם. אנחנו לא יכולים לעשות את כל הפעולות האלו, אבל אנחנו כן יכולים לעשות את מה שביכולתנו. זה שאנחנו לא יכולים לעשות הכול לא פוטר אותנו מהמעשים שאנחנו יכולים לעשות. וכשנעשה את מה שאנחנו יכולים בצורה הטובה ביותר הקב"ה יזמין לנו פעולות יותר גדולות, כשנעשה את הפעולות היותר גדולות הקב"ה יזמין לנו פעולות עוד יותר גדולות. הוי אומר שבסופו של דבר כל שלמות ההופעה תלויה בנו, וכשנעשה את כל מה שמוטל עלינו הקב"ה יפתח לנו פתחים נוספים. זה מה שמוטל עלינו בימים האלה, לעשות את המיטב, להגיע לראש השנה עם הרבה זכויות והרבה התרוממות רוחנית.
קראנו בפרשת השבוע: "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם" (דברים כז, ט) ורש"י פירש "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". אין כאן אמירה שכל הימים הם שווים ובכל זאת תשתדל להתחדש בכל יום ויום, כי באמת הימים הם לא שווים - כל יום הוא יום אחר. אנחנו לא מזהים את ההבדל אבל באמת לכל יום יש תפקיד אחר, צריך להיות מודעים לכך. "האור החיים" אומר שהפסוק הזה נאמר בכניסה לארץ ישראל, בארץ ישראל עם ישראל נהיה לעם. הפסוק לא מדבר רק על התקופה ההיא, הוא נוגע גם לתקופה שלנו, היום הזה נהיית לעם. אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת, אנחנו חוזרים להיות עם, מתחדשים, דבר ה' חוזר לדבר אלינו כאומה. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, אנחנו נמצאים בתקופה גדולה, ימים גדולים, ואנחנו צריכים להיות גדולים בהתאם לימים האלה.
בעזרת ה' שנזכה לשנה טובה ולגמר חתימה טובה, לנו ולכל ישראל.




^ 1.שנת התשע"ו


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il