קול צופייך

בהחלטת האו"ם על נתינת ארץ ישראל לעם ישראל בכ"ט בנובמבר תש"ח שונאי ישראל ידועים כמו סטאלין פתאום התיישרו כמו פרעה, והנשיא האמריקני טרומן החליט ללכת כנגד כל יועציו החשובים ולתת את ארץ ישראל לעם ישראל. אין זה אלא "אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָא אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא וּמַלְכוּתָא דִילָךְ הִיא"‏ שֶׁיִּתַּמּוּ, שֶׁיִּכָּרְתוּ, שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֵינוּ וְשֹוֹנְאֵינוּ וְכָל מְבַקְשֵׁי רָעָתֵנוּ – יש אויבים ושונאים מסוגים שונים, וכל אחד מהם צריך לקבל את דינו לפי חומרת המעשים שעשה לרדוף את עם ישראל ולהרבות את שנאתם בעולם. כמו שאנחנו רואים כיום בעינינו במקומות שונים בעולם

אנחנו נמצאים במלחמה כבר שנה שלמה. יש חטופים ופצועים ומשפחות כואבות שיקיריהן הקריבו את חייהם. לכן חובה לכוון בתפילות של ראש השנה במלכויות זיכרונות ושופרות על ניצחון ישראל במלחמה. וחובה לכוון בתקיעות השופר על חובה לתקיעות של עת מלחמה; "אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו ועל ידי שהיה להן דילטורין (בעלי לשון הרע) היו יוצאים במלחמה והיו נופלים וכו'. אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין". ונדמה שבשנה הזאת הדברים הללו לא צריכים פירוש

הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל: כשאתה מקדים ויוצא למלחמה על אויביך בשטחו - אתה מנצח ושובה ממנו שבי. אבל כשאתה ממתין לתקיפת האויב בשטח שלך ואתה מתגונן מהאויב, אתה בצרות מהַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם; בשיר התודה שלו דוד מלמד אותנו איך להילחם: אל תחכה לאויב. תמיד תהיה היוזם. אל תתמגן בכל מיני גדרות וחומות. אל תעודד את הפחד ואת הפסיביות. תקוף בחכמה ברגע הנכון ואל תניח לאויב עד שמסיימים את המערכה. "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי"

היכולת להודות לה' גם במצבים מורכבים היא חיונית. זה היה הכוח של דוד המלך שהקים את מלכות ישראל. לכן ירושלים נקראת "משוש כל הארץ", כי היא מלמדת את כל העולם להסתכל על הצדדים החיוביים של המציאות ולהודות עליהם. "פנימיות רצונו" יתברך מאירה פנים בפנים ל"מקור נשמת ישראל", והוא מתעורר מהארת הפנים העליונה ואז מתעורר הרצון שלנו להידבק בו בלב ונפש מעומק הלב במסירות נפש.

התפקיד של עם ישראל הוא ללמד את העולם שיש אלוקים, כמו שעשה אברהם אבינו. ללמד את העולם שיש טוב ויש רע. זה תפקידנו, והעולם הנבוך מחכה לעם ישראל שיאמר את הדברים הפשוטים הללו. בשביל זה נוצרנו ובשביל זה נוצרה התורה ונוצר בית המקדש. שינהרו אליו כל הגויים וילמדו משפט וצדקה.

בט"ו באב הייתה כפרה גדולה לעם ישראל. כשפסקו מתי מדבר – נמחל לעם ישראל עוון המרגלים. כשחזר הדיבור הישיר של ה' למשה – חזרה האהבה לישראל. כך היה כשבוטל החוק האוסר עלייה לבית המקדש בירושלים בימי הושע בן אלה. כך גם כשנתן ה' בלב הרומאים להסיר מעליהם את הגזירה הקשה שלא לקבור את הרוגי ביתר. לכן יום ט"ו באב מתאים לשידוכים.

כשאנחנו מתקנים את הפחד הפנימי שנובע מחוסר הכרת ה' אנחנו יכולים לכבוש את כל שבעת עמי כנען. התחזקות חיצונית שלא כוללת התחזקות פנימית רוחנית לא תצלח. ולכן המעפילים שניסו לעלות לארץ ישראל אחרי חטא המרגלים לא הצליחו.

ההפטרות הללו של ג' דפורענותא, ואחר כך לשבע דנחמתא, נועדו ללמד אותנו איך לנהל את חיינו, שלא נחזור על הטעויות של דור צדקיהו שהיה צדיק גמור והביא בהתנהגותו לחורבן בית המקדש. אנחנו רוצים לבנות את בית המקדש השלישי בקרוב, ולכן צריכים לפקוח עיניים, להבין את רצון ה' ולעשות כרצונו.

חשוב מאוד בצומות הללו שחלים בעת מלחמה לכוון על המלחמה ועל החיילים. להתפלל שכל הרשעה כולה כעשן תכלה. להתפלל על החטופים שישובו לשלום, מתוך בריאות גוף ונפש. להתפלל לרפואת החיילים הפצועים. להתפלל שה' ינחם את האלמנות, היתומים וההורים השכולים. להתפלל על כך שמתוך המלחמה הזאת יצמחו ישועות לעם ישראל

אם הקדושה עולה ו"הסטרא אחרא נחלש כוחה" – למה יש כפירה בעולם. למה יש את החמאס והחיזבאללה? כי יודעת הקליפה שהיא הולכת להיעלם מהעולם, לכן היא מתאמצת להילחם כנגד הקדושה בכוחה האחרון.