מכירת חמץ

מכירת החמץ לגוי לפני חג הפסח כדי לא לעבור עליו באיסור "בל יראה ובל ימצא".
נאמר בתורה: "מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך". כלומר: נצטווינו לבער מבתינו ומרשותינו כל חמץ ושאור קודם הפסח, כדי שלא ייראו או יימצאו שם בשבעת ימי החג.
ומה דינו של חמץ שלא ביערנוהו ו"עבר עליו הפסח"? נפסקה ההלכה: חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אסור בהנאה.
את כמות החמץ הפעוטה אשר מצאנו בעת "בדיקת חמץ", אפשר לבערה, לזורקה או להפקירה, ובכך הוצאנוה מרשותנו כנדרש. אך מה נעשה עם כמויות החמץ הגדולות אשר אנו מעוניינים להשתמש בהם אחר עבור הפסח? או מה יהיה דינו של חמץ אשר למרות הבדיקה לא מצאנוהו, ואחר הפסח התגלה?
ברם, בפסוק הנזכר לעיל הדגישה התורה פעמיים את המלה "לך" עוד...