שומע כעונה

השומע את דיבורו של חבירו, נחשב כאילו הוא עצמו אמר זאת.
לדוגמא, אדם ששמע את החזן קורא את ההלל - יצא ידי חובה אע"פ שלא קראו בעצמו.
מקורו מהפסוק "כה אמר ה' הנני מביא רעה אל המקום הזה ועל יושביו, את כל דברי הספר אשר קרא מלך יהודה", מכאן שנחשב שהמלך קראן אע"פ שהוא רק שמען.
בטעמו חקרו רבים האם נחשב שהשומע אמר בעצמו (והמידות לחקר ההלכה הוסיף שהוא מדין בכח שהיה יכול לענות), או שיוצא ידי חובה בשמיעה, שהוא כמודה על מה שאמר חבירו (ואין צריך אמירה כלל) עוד...