yeshiva.org.il


תנ"ך חומש בראשית מקץ פרשת מקץ ב'

מקורות ללימוד לפני המבחן:
פשט, רש"י ושפתי חכמים לפרשת מקץ

א. חדקל.
ב. פישון.
ג. גיחון.
ד. פרת.

א. שכתוב "עֹלות אחריהן" דהיינו אבדו אותם.
ב. שכתוב "ותעמדנה" עמידה חזקה ואיתנה נגד הפרות הבריאות.
ג. שכתוב "ותֹאכלנה" שאכלו את הפרות הבריאות.
ד. שכתוב "ותעמדנה אצל הפרות" מה הן דקות ורעות אף הפרות הבריאות יֵעשו כיוצא בהן.

א. שהיו העברים שנואים על המצרים ורצה להשניאו על פרעה.
ב. מדרשו – שיוסף עבר על חוקי מצרים ואינו ראוי לגדולה.
ג. שהמושל צריך שיכיר ב-70 לשון ויוסף אפילו בלשון מצרים אינו מכיר, וכונתו לבזות.
ד. שכתוב בנימוסי מצרים שהמושל צריך שיהיה מצרי ולכן אין יוסף ראוי לזה.

א. הגיד- בשבע השנים הטובות לפי שהן סמוכות ומראה - בשבע השנים הרעות לפי שהדבר מופלג ורחוק.
ב. היפך תשובה א'.
ג. אין בדבר הזה קפידא, יכול כתשובה א' או ב'.
ד. כשמדבר קשה אומר לשון הגיד וכשמדבר ברכות אומר לשון מראה.

א. נקוד צירי והטעם בכ' הוא פועל, נקוד סגול והטעם בא' הוא שם דבר.
ב. היפך תשובה א'.
ג. נקוד סגול והטעם בא' הוא על כמות לרבים, נקוד צירי והטעם בכ' הוא על כמות ליחיד.
ד. נקוד סגול וטעמו בא' הוא כל דבר מאכל אף של בעלי חיים, נקוד צירי וטעמו בכ' הוא דבר מאכל אדם בלבד.

א. ביד זה שמקבל.
ב. בין לגדולה בין לשפלות.
ג. אם היא לשם שמים אינה נופלת אבל אם אינה לשם שמים שם תהיה נפילתה.
ד. לאדם הגון הרי היא עומדת ולאדם שאינו הגון הרי היא נופלת.

א. נתן כל תבואה באותו מקום שגדלה.
ב. אם נתן במקום אחר היה נותן מעפר המקום שגדלה התבואה.
ג. נתן בתוכו סם הנקרא שמירנד"א בלשון יון.
ד. תשובות א' ב' נכונות.

א. עניים שבושים להרים פניהם מן הארץ.
ב. אלו העשירים.
ג. קרקע האדמה שלא הצמיחה דבר.
ד. אלו הצדיקים שיכולים להראות פניהם לעתיד לבוא.

א. לשון מכר וקנין בתבואה בלבד.
ב. לשן קנין בתבואה בלבד.
ג. לשון מכר וקנין בתבואה, יין וחלב.
ד. לשון מכר וקנין ביין וחלב בלבד.

א. ללמד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
ב. לישנא מעליא נקט (אחז לשון מעולה).
ג. רמז ל-210 שנה שנשתעבדו במצרים.
ד. ניבא להם שירידה תהיה להם שלא יוכלו לעמוד בתוכחה של מן דהוא (ולא ידע מי הוא).

א. לפדות את יוסף.
ב. לשבור בר.
ג. להחריב את מצרים.
ד. להחריב את שכם.

א. בכפיפת הראש בלבד.
ב. בכפיפת חצי גוף בלבד.
ג. כפיפת ברכיים וכפיפת הראש עד הארץ.
ד. השתטחות על הפנים בפישוט ידיים ורגליים.

א. נזכר איך שמכרוהו אחיו.
ב. נכמרו רחמיו על אחיו בנימין.
ג. לפי ששמע שהיו מתחרטין.
ד. נזכר באביו שהיה אוהבו מכולם.

א. בגלל שבלבל יצועיו.
ב. אמר יעקב אם לא יכל להציל את יוסף גם את בנימין לא יוכל.
ג. כיון שהיתה לו תבואה רבה באותה עת.
ד. אמר בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית את בניו וכי בניו הם ולא בני.

א. אתה ספק רוצה לשלוח ספק לא והמושל ודאי רוצה לראות את בנימין, מוטב שתניח הספק ותקח הודאי.
ב. ראובן ספק יצליח ספק לא ואנחנו ודאי מתים, מוטב...
ג. בנימין ספק יתפס ספק לא ואנו כולנו מתים אם לא נלך, מוטב שתניח ...
ד. המושל ספק יתן תבואה ספק לא ואם כן, ספק נתפס ספק לא, יש כאן ספק ספקא כנגד שאנו ודאי מתים ברעב, מוטב...

א. צרת לבן, עשו, דינה,יוסף,יהודה, שמעון, בנימין.
ב. צרת לבן, עשו, דינה, יוסף, יהודה, שמעון.
ג. צרת עשו, דינה, יוסף, יהודה, שמעון, בנימין.
ד. צרת לבן, עשו, רחל, דינה, יוסף, שמעון, בנימין.

א. הוא לשון סעודה ראשונה.
ב. הוא חצות היום.
ג. לשון צער.
ד. לשון צהר, אבן טובה.

א. חשבו שרוצה לאסרם שאין דרך הבאים לשבור בר ללין בבית יוסף.
ב. ידעו שרוצה לסעוד עמהם ופחדו מרוב התרגשות.
ג. פחדו שמא יבקש מהם לשרת כשרים ולא יוכלו לסרב לו.
ד. פחדו שמא יאכילם נבלות וטרפות.

א. שלא יכוהו אחיו כשימצא הגביע באמתחתו.
ב. רצה לראות אם לא יקנאו בו אחיו.
ג. שבכל האחים נאמרה חנינה מלבד בנימין.
ד. צפה שאסתר תצא ממנו ותצטרך חנינה כשתבוא לפני המלך, לכן ברכו.

א. כעירה קטנה של שני בני אדם לענין מלחמה.
ב. כעיר בינונית של 10 בני אדם לענין מלחמה.
ג. כעיר גדולה של 5 בני אדם לענין מלחמה.
ד. לא היתה חשובה בעיניהם לכלום.