yeshiva.org.il


גמרא חולין מבחן דפים צ"ב-ק"ו

מקורות ללימוד לפני המבחן:
גמרא ורש"י על מסכת חולין, דפים צ"ב-ק"ו

א. שאין מוכרין בשר אדם שמת ביוקר, בכדי שלא יבואו להרוג נפשות.
ב. שאינם שוקלין בשר גיד הנשה במקולין משום דהוי בפרהסיא.
ג. שאינם אוכלים בשר אדם כלל.
ד. שאין שוקלין בשר אדם שמת במקולין משום שאין עושין זה בפרהסיא.

א. אפי' נמצא משהו חלב מעבירין אותו.
ב. נמצא כשעורה מעבירין אותו - כזית אפי' בב' מקומות מלקין אותו.
ג. נמצא כשעורה מעבירין אותו - כזית ובמקום אחד מלקין אותו.
ד. בכל גווני אין מעבירין אותו ומתרין בו.

א. בגונב דעת העכו"ם.
ב. בגונב דעת חבירו ע"מ להציל ממון עצמו.
ג. משום כבודו של חבירו שרוצה להחשיבו בעיני אחרים.
ד. בגונב דעת חבירו באופן שאין להגונב כל טובת הנאה מכך.

א. חיישי' שמא הקריבו עכו"ם לע"ז.
ב. חיישי' שמא בא עוף ודרסו ונטרף.
ג. שמא הכניס בו נחש ארס שלו.
ד. שמא נתחלף בנבילה.

א. תלוי: לצורבא מרבנן מהדרינן ולסתם אנשים לא מהדרינן.
ב. בכל גווני מהדרינן.
ג. בכל גווני לא מהדרינן.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

א. לכו"ע מדכ' אשר על כף הירך דמשמע אפי' מקצתו.
ב. לכו"ע מדכ' בי' אכילה.
ג. לרבנן מדכ' בי' אכילה ולר' יהודה מדכ' אשר על כף הירך, ואפי' מקצתו.
ד. הלכה למשה מסיני.

א. שווים דיניהם לכל מילי.
ב. גיד בטל בששים ואינו מן המנין - כחל בטל בששים והוא מן המנין.
ג. גיד בטל רק טעמו והוא עצמו אינו בטל - כחל אפי' הוא עצמו נאכל.
ד. גיד בעי ששים מדאורייתא - כחל בעי ששים רק מדרבנן.

א. סברא הוא דאף דאין בו עונש מ"מ הא הוי חתיכה דאיסורא.
ב. מדכ' "כל" מחמת לא תאכלו אפי' כל שהוא.
ג. מדכ' "כל" חלב אפי' כל שהוא.
ד. הלכה למשה מסיני.

א. לכו"ע אין מבשלים באותה קדירה.
ב. לכו"ע מבשלים באותה קדירה.
ג. לכו"ע לת"ק אין מבשלים באותה קדירה ולר' שמעון מבשלים.
ד. ללישנא קמא לכו"ע מבשלים וללי"ב לת"ק אין מבשלים ולר' שמעון מבשלים.

א. למ"ד מין במינו בטל הרי זה בטל בששים ולמ"ד אינו בטל לא בטל כלל.
ב. לכו"ע לא בטל כלל.
ג. בטל באופן שיש שם קצ"ב רביעיות של היתר.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

א. גיד הנשה משום דהוי ברי' וחתיכת נבילה הואיל וראוי' להתכבד.
ב. משום דהוו דבר שבמנין ודבר שבמנין לא בטל.
ג. משום דראויים להתכבד בהן לפני האורחין.
ד. גיד הנשה משום דראוי להתכבד בו וחתיכת נבילה משום דהוי דבר שבמנין.

א. ס"ל דאיסור חל על איסור בכל גווני.
ב. ס"ל דאין בגידין בנותן טעם וחייב רק משום גיד.
ג. ס"ל דאיסור טומאה ואיסור גיד באים כאחד.
ד. ס"ל דאיסור גיד חל על איסור טומאה משום דהוי חמור דנוהג בבני נח.

א. מחלוקת: לרבנן חל ולר' יוסי הגלילי לא חל.
ב. בין לרבנן ובין לר"י הגלילי חל.
ג. בין לרבנן ובין לר"י הגלילי לא חל.
ד. בין לרבנן ובין לר"י הגלילי מדאורייתא לא חל ומדרבנן חל.

א. הלכה למשה מסיני.
ב. כיון דנוהג בבני נח ובהם אין חילוק בין טמאה לטהורה.
ג. משום דאבר מן החי הוי חמור דנוהג אף בבני נח וחל על איסור טומאה.
ד. יליף מקרא דכל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו.

א. לכו"ע חייב.
ב. מחלוקת: לרבי יוחנן לכו"ע חייב ולרבי לר' יוחנן חייב ולר"ל פטור.
ג. לכו"ע מחלוקת: לר' יוחנן חייב ולר"ל פטור.
ד. לכו"ע פטור.

א. לכו"ע מותר.
ב. לכו"ע אסור.
ג. מחלוקת: לרבנן מותר ולר' עקיבא אסור.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

א. שמותר לאוכלם מדאורייתא ביחד היכא ששניהם צוננין.
ב. שאין צריך ליטל ידיו ולקנח פיו בין אכילת עוף וגבינה.
ג. שאינם טעונים ברכה לכל אחד אלא נפטרים בברכה אחת.
ד. שאין צריך להמתין בין אכילת עוף וגבינה ויכול לאוכלם בזה אחר זה.

א. מדאורייתא לא חשיב בשר אבל רבנן החמירו בו להחשיבו כבשר.
ב. מחלוקת: לרב אחא בר יוסף לא חשיב בשר ולר' חסדא חשיב בשר.
ג. לכו"ע חשיב בשר דכ' הבשר עודנו בין שיניהם.
ד. לכו"ע לא חשיב בשר.

א. לכו"ע לא הוי מצוה אבל ראוי לנהוג כן.
ב. מחלוקת: לרב אושעיא הוי מצוה ולרב נחמן לא הוי מצוה.
ג. לכו"ע הוי מצוה.
ד. לכו"ע לא הוי מצוה.

א. לכו"ע עד מקום חיבור היד והזרוע.
ב. לכו"ע עד הפרק השלישי והוא בגב היד.
ג. לרב ושמואל עד הפרק השלישי ולרב ששת עד הפרק השני.
ד. לרב עד מקום חיבור היד והזרוע ולשמואל עד הפרק השלישי.