yeshiva.org.il


מבחנים משנה מסכת פסחים

מקורות ללימוד לפני המבחן:
משניות מסכת פסחים

פרק א'
א. כל מקום שאין מכניסים בו חמץ.
ב. כל מקום הגבוה מד' אמות.
ג. אין מקומות כאלה.
ד. כל מקום שהשמש או קטנים אין נכנסים שם.

א. לא, מעוות לא יוכל לתקון.
ב. כן, ואפילו במועד, ואפילו לאחר המועד.
ג. כן, אך רק עד שעה שישית.
ד. כן, בברכה.

א. ר"י - אוכלים כל חמש, ר"מ - אוכלים כל ארבע ותולין כל חמש.
ב. ר"מ - אוכלים כל חמש, ר"י - אוכלים כל ארבע ותולין כל חמש.
ג. תשובה ב' ולכולם שורפים בסוף שש.
ד. תשובה ב' ולכולם שורפים בתחילת שש.

א. לפי ר"י החלות סמלו זה שפוסקין לאכול חמץ באותו ביום.
ב. לפי ר"י החלות סמלו את שעת הקרבת הקרבן פסח.
ג. לפי ר"י החלות סמלו את שעות היתר האכילה, התליה והשריפה.
ד. לפי ר"י החלות סמלו שניתן לחזור ולאכול חמץ.

א. האם שורפים תרומה טמאה עם חמץ ביחד.
ב. האם שורפים תרומה טמאה בפסח.
ג. האם שורפים תרומה טמאה עם התלויה או לא.
ד. האם שורפים תרומה טמאה עם הטהורה או לא.

פרק ב'
א. מטיל לים.
ב. מפרר וזורה לרוח.
ג. בשריפה.
ד. לרבי יהודה – ג' ולחכמים אף ב' או א'.

א. של נכרי - מותר, של ישראל – אסור.
ב. של נכרי – אסור, של ישראל – מותר.
ג. של נכרי – מותר, של כותי – אסור.
ד. של נכרי – אסור, של כותי – מותר.

א. בעל הגל חייב לבערו.
ב. צריך ביעור ברשות שבעה טובי העיר.
ג. כל עוד הכלב לא ימצא אותו - הרי הוא כמבוער.
ד. לפני יד – הרי הוא כמבוער, מיום יד והלאה – צריך לפנות הגל ולבערו.

א. חטה, שעורה, אורז ודוחן.
ב. חטה, שעורה, שבולת שועל, קימל ושיפון.
ג. כל הדגנים כשרים.
ד. חטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל וכוסמין.

א. רק בזמן שבית המקדש קיים.
ב. הכהנים יכולים לצאת ידי חובה במצת תרומה.
ג. כל אדם יכול לצאת ידי חובה במצת תרומה.
ד. אין אפשרות לצאת בו וחובה לבערו לפני שיחמיץ.

א. כן.
ב. מחלוקת ר"מ וחכמים.
ג. אין דיון על כך במשנה.
ד. לא.

א. כן.
ב. מחלוקת ר"מ וחכמים.
ג. אין דיון על כך במשנה.
ד. לא.

א. כן.
ב. מחלוקת ר"מ וחכמים.
ג. אין דיון על כך במשנה.
ד. לא, כי הוא מחמיץ.

פרק ג'
א. כן.
ב. לא, אף על פי שחייב לבערן.
ג. לא, ואין חייב לבערן.
ד. כן, אפילו אם לא ידע שהם קיימים ברשותו.

א. כל שהוא.
ב. כשעורה במקום אחד.
ג. כזית במקום אחד.
ד. כביצה במקום אחד.

א. מכים עליו עם מים צוננים.
ב. שורפים אותו מיד.
ג. אופים אותו ולא חוששים.
ד. מתעסקים איתו תדיר.

א. חייב בברכת המזון עם יעלה ויבוא.
ב. חייב כרת.
ג. חייב אשם ודאי.
ד. פטור מכלום.

א. מבערים לפני שבת.
ב. מבערים בזמנו.
ג. תרומה מבערים לפני יד וחולין בערב פסח.
ד. כל התשובות מופיעות כשיטות שונות במשנה.

א. יחזור לבער ויחזור אחר כך למצווה.
ב. מבטלו בלבו.
ג. אם אינו יכול א' יעשה ב'.
ד. יעשה או א' או ב'.

פרק ד'
א. תלוי במנהג המקום.
ב. ביהודה התירו ובגליל אסרו.
ג. בעבר הירדן התירו ובבשן אסרו
ד. א' וב' מופיעים בשתי משניות שונות.

א. כן.
ב. תלוי במנהג המקום.
ג. לא.
ד. מחלוקת.

א. כן.
ב. תלוי במנהג המקום.
ג. לא.
ד. מחלוקת.

א. כן.
ב. תלוי במנהג המקום.
ג. לא.
ד. מחלוקת.

א. כן, אף על פי שאינם לצורך המועד.
ב. כן, רק לצורך המועד.
ג. לא.
ד. תלוי במנהג המקום.

א. מרכיבים דקלים כל היום, כורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר.
ב. נותנים פאה לירק, כורכין את שמע ואוכלין תחת הנשרים בשבת.
ג. מעשרים את המלח, נושאים נשים לפני ט' באב ונותנים פאה לירק.
ד. נותנים פאה לירק, מתירים גמזיות של הקדש ומאכילין את הנשרים.

א. שבחוהו.
ב. קבעוהו הלכה לדורות.
ג. שתקו ולא מיחו.
ד. לא הודו לו.

פרק ה'
א. בשמונה ומחצה.
ב. בשמונה.
ג. בשבע ומחצה.
ד. בשבע.

א. בהתחלה כוונתו לשם שלמים ובסוף כוונתו לשם פסח.
ב. בהתחלה כוונתו לשם פסח ובסוף כוונתו לשם שלמים.
ג. אם נשחט הקרבן לשם פסח – זה לשמו ואם לא – לא.
ד. אם נזרק הדם לשם פסח – זה לשמו ואם לא – לא.

א. כשר, בתנאי שימולו.
ב. כשר, בתנאי שימולו ויטבלו.
ג. פסול, כי ערלים חייבים בפסח שני בלבד.
ד. פסול.

א. כשר, רק אם יאכלוהו בערב.
ב. פסול משום שנאמר: "בערב תאכלו אותו".
ג. כשר בכל מקרה.
ד. פסול משום שנאמר: "בין הערביים".

א. פסול.
ב. מחלוקת מה דינו, ולא הוכרע.
ג. כשר.
ד. מחלוקת מה דינו, והוכרע שפסול.

א. אחת.
ב. שתיים, שנאמר: "ושחטו" – מיעוט רבים שנים.
ג. שלש, שנאמר: "ושחטו אותו כל".
ד. שלש, שנאמר: "קהל, עדת, ישראל".

א. חוק ללא טעם הוא.
ב. מחלוקת.
ג. כדי שלא יניחום ויקרוש הדם.
ד. כדי להקל על הכהנים בהזאת הדם.

א. ארבע, שתים למטה ושתים למעלה.
ב. שתים, אחת למעלה ואחת למטה.
ג. שתים למטה.
ד. אחת כנגד היסוד.

א. היו משלשים – קורים פעם שלישית.
ב. היו אומרים שיר של יום.
ג. היו מנגנים ניגוני החג.
ד. היו מסייעים לכהנים.

א. היו ממתינים עד שיתפנה להם מקום.
ב. היו מפשיטים בחדר החליפות.
ג. מקלות דקים וחלקים היו שם ומניח על כתפו וכתף חבירו ותולה ומפשיט.
ד. היו מצטרפים לכת הבאה.

פרק ו'
א. לא.
ב. כן.
ג. מחלוקת.
ד. אין דיון על כך במשנה.

א. כל השחיטות דוחות את השבת.
ב. אין שוחטים בשבת אלא את התמיד.
ג. אין שוחטים בשבת אלא את התמיד ואת המוספין.
ד. שחיטה שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת.

א. תמיד.
ב. בחול, בטהרה ובמועט.
ג. בשבת ובמועט.
ד. בחול, בטהרה וברבים.

א. שני ימים ולילה אחד.
ב. שני ימים ושני לילות.
ג. לילה ויום.
ד. אותו הלילה עד חצות.

א. כן.
ב. לא, אין זה תלוי בשוחט.
ג. לא, כי שחט ברשות.
ד. מחלוקת.

פרק ז'
א. בתוך הקרבן.
ב. מחוץ לקרבן.
ג. הכל לפי הטעם והמקום.
ד. מחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא אם א' או ב'.

א. יאכל רק בחבורה של כהנים.
ב. אם הקרבן עדיין חי – ידיחנו.
ג. אם הקרבן צלוי – יקלף את הקליפה החיצונה של הבשר.
ד. כל התשובות נכונות.

א. העומר, שתי הלחם, לחם הפנים, לחמי תודה וקרבן הפסח.
ב. העומר, שתי הלחם, שעירי ראש חודש, זבחי שלמי ציבור ולחם הפנים.
ג. שתי הלחם, לחם הפנים, לחמי תודה, קרבן סוטה וקרבן הפסח.
ד. שעירי ראש חודש, שעירי יום כיפור, קרבן תודה, קרבן הפסח ושתי הלחם.

א. כן.
ב. לא.
ג. רק בחול.
ד. כל התשובות מופיעות במשנה.

א. הציץ מרצה.
ב. המעיל מרצה.
ג. הקב"ה אומר: "אתם עושים רצוני, ואני מוחל".
ד. מביאים שוב קרבן בפסח שני.

א. בבית המוקד.
ב. בהר הזיתים מול בית קדשי הקדשים.
ג. בחצרות, על הגגות או לפני הבירה.
ד. מחוץ לחומת העיר.

א. בטז ניסן, שאין שורפים קדשים ביו"ט.
ב. מיד, לפי שאין לו אוכלין.
ג. מחלוקת חכמים ורבי יוחנן בן ברוקה אם א' או ב'.
ד. מחלוקת חכמים ורבי יוחנן בן ברוקה, אך הסברות הם אחרות.

א. בשבת.
ב. ביז ניסן.
ג. לאחר המועד.
ד. בטו ניסן.

א. מביא חטאת.
ב. פטור אבל אסור.
ג. הציץ מרצה.
ד. לוקה ארבעים.

פרק ח'
א. איזה שירצה.
ב. אף אחד מהם.
ג. שניהם.
ד. מחלוקת, כל התשובות מופיעות כשיטות במשנה.

א. עד השחיטה.
ב. עד זריקת הדם.
ג. עד כניסת הקרבן לאיסקופת העזרה.
ד. רק תשובות א' וב' נכונות.

א. בשביעי שלו.
ב. בשמיני שלו.
ג. בשלישי שלו.
ד. בכל יום כי הפסח נאכל בטומאה.

א. לא.
ב. רק אם הם חבורה ביחד.
ג. כן, אלא אם כן אין יכולים לאכול כזית.
ד. רבי יוסי הגלילי מספר שפסל קרבן של חבורה כזו.

א. לא.
ב. בודאי שכן.
ג. תלוי איזה נשים.
ד. רק אם פסח חל בחול.

א. בית שמאי – כן (טובל ואוכל פסחו לערב), בית הלל – לא (חייב בשבעה ימי טהרה כמו על מת).
ב. בית הלל – כן (טובל ואוכל פסחו לערב), בית שמאי – לא (חייב בשבעה ימי טהרה כמו על מת).
ג. כולם סוברים שכן.
ד. כולם סוברים שלא.

פרק ט'
א. חייב חטאת.
ב. חייב כרת.
ג. פטור מחטאת.
ד. פטור מכרת.

א. אכילתו עם מצה ומרור ומניעה מחמץ.
ב. איסור חמץ ודחיית השבת.
ג. איסור חמץ ואמירת ההלל באכילה.
ד. אמירת ההלל באכילה ודחיית השבת.

א. כן.
ב. רק בחול.
ג. רק בשבת, כיוון דאידחי – אידחי.
ד. לא.

א. והיה הדם לכם על המשקוף.
ב. ואכלתם אותו בחיפזון.
ג. על מצות ומרורים יאכלוהו.
ד. צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו.

א. קריבה, כי אין פוסלים קדשים בידים.
ב. תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה.
ג. כשרה לחבורה של נשים או קטנים.
ד. תשרף לעולה על המזבח.

א. יקרבו על פיס – כהלכתן.
ב. לאחר בחירת אחד לקרבן פסח - כולם כשרים להקרבה.
ג. כולם לא יקרבו.
ד. לאחר בחירת אחד לקרבן פסח - כולם פסולים להקרבה.

א. כל חבורה בוחרת קרבן, מתְנים שהקרבן של חבורה הוא זה שאצלה ואחד מכל חבורה מתחלף.
ב. אין תקנה וירעו עד שיסתאבו.
ג. זה לא משנה, כי שניהם מיועדים לקרבן הפסח.
ד. כל התשובות לא נכונות.

פרק י'
א. 1.
ב. 2.
ג. 3.
ד. 4.

א. כן.
ב. לא.
ג. רק טיבול אחד.
ד. מחלוקת אם א' או ב'.

א. לאחר שתיית כוס שני.
ב. לאחר מזיגת כוס שני.
ג. לאחר הסעודה.
ד. לאחר שתיית כוס שלישי.

א. קדש, מגיד ושולחן עורך.
ב. עבדים היינו, מה נשתנה, וחד גדיא.
ג. פסח, מצה ומרור.
ד. חרוסת, חזרת, חריין.

א. אומרים את כולו.
ב. עד "אם הבנים שמחה".
ג. עד "חלמיש למעיינו מים".
ד. מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם ב' או ג'.

א. לא.
ב. כן.
ג. רק פחות מרביעית.
ד. רק מלוא לוגמיו.

א. רבי עקיבא סובר שפוטרת ורבי ישמעאל סובר שאינה פוטרת.
ב. רבי ישמעאל סובר שפוטרת ורבי עקיבא סובר שאינה פוטרת.
ג. כולם סוברים שפוטרת.
ד. כולם סוברים שאינה פוטרת.