yeshiva.org.il


תנ"ך חומש דברים דברים פרשת דברים ב'

מקורות ללימוד לפני המבחן:
פשט, רש"י ושפתי חכמים לפרשת דברים

א. שמתחילה רצה להוכיחן ברמז מפני כבודן שהיה מתירא בשביל מה שארע לו שאמר להם "המורים" וקבל ענשו, עד שצוה לו הקב"ה.
ב. לפי שהוא ראש הספר אין להתחיל בגנותן של ישראל.
ג. שכאן הזכיר את כל ההכעסות ביחד לכן עשה זאת ברמז.
ד. יש לחלק בין העונות שאותם הזכיר בפירוש לבין העונות שהזכיר כאן ברמז.

א. על דברים שתפלו על המן, שהיה ערב להם.
ב. על עוון המתאוננים שהיה במקום הנקרא ערבה.
ג. שחטאו בבעל בפעור בערבות מואב.
ד. על עוון המרגלים, שחשכו עיניהם בגזרת 40 שנה כערב הזה.

א. תלונת האספסוף.
ב. מחלוקת קרח.
ג. לקתה מרים.
ד. תשובות ב' ג' נכונות.

א. קרב לגבי משוח בשמן וכך תהיה משוח בנגיעתך.
ב. הנכנס לחנות בשמים קולט מריחה.
ג. הנכנס לבורסקי קולט מריחו.
ד. קרב לגבי הצדיק ותלמד מדרכיו.

א. החכם לבאר והנבון למעין נובע.
ב. החכם לשולחני עשיר והנבון לשולחני תגר.
ג. הפך תשובה ב'.
ד. החכם ללבנה והנבון לחמה.

א. על אלעזר הכהן.
ב. על פנחס.
ג. על אנשי הצבא.
ד. על משה.

א. "הבו לכם אנשים".
ב. "איכה אשא לבדי טרחכם".
ג. "ראשים עליכם".
ד. "ראשי שבטיכם".

א. הענן השאיר חלק קטן שיראו את גודל הנס.
ב. הענן היה מחליש אותם שלא יזיקו ובכל זאת היו יראים מהם.
ג. הנחשים והעקרבים היו מתים ובכל זאת היו יראים מהם.
ד. הענן היה הורג את הנחשים והעקרבים כשהיו מגיעים לגודל קורות וקשתות והם היו רואים אותם כשמתקרבים לגודל זה ומתיראים מהם.

א. שהיה אוהב שלום ורודף שלום.
ב. שקיוה שיחזרו בהם כשיראו שאינו מעכב.
ג. שניסה למונעם ולא הסכימו ועל כרחו שלחם.
ד. כיון שהיו כולם צדיקים.

א. מה שיש בליבך על אהובך זה מה שיקרה בפועל בסופו של דבר.
ב. מה שיש בליבך על חברך כגון שאתה שונא אותו אתה אומר שגם הוא בלבו שונא אותך.
ג. לפי הקשר שלך עם רבש"ע כך הקשר שלך עם חברך.
ד. לפי הקשר שלך עם חברך כך נמדדת אהבת ה' שלך.

א. כמשמעו שבנו ברקיע השלישי ערים גדולות.
ב. דבר הכתוב בלשון הבאי (לשון גוזמא).
ג. שעריהם היו גדולות עד שמגיעות לשמים.
ד. יש לפסק כך את הפסוק "ערים גדולות" - כאן בארץ, "ובצורות בשמים" - שסמכו על זכותם בשמים שלא יוכלו בנ"י לפגוע בהם.

א. שאסור להתפלל בקול רם.
ב. שאסור להתפלל בחבורה בקול רם, ש"בקלכם" לשון רבים הוא.
ג. שעשו ישראל מדת רחמיו כאילו אכזרי ששם הויה רחמים הוא ולא ענה להם.
ד. שצריך לכוון בשם אלוקים כדי שישמעו תפלותנו.

א. עשר שנים.
ב. עשרים ושתים שנה.
ג. שמונה שנים.
ד. תשע עשרה שנה.

א. אברהם קבל 10. 7 לישראל, 2 לעמון ומואב, אחד לעשו.
ב. אברהם קבל 12. 7 לישראל, 3 לעמון ומואב שניים לעשו.
ג. אברהם קבל 10. 7 לישראל, 1 לעמון ומואב, שניים לעשו.
ד. אברהם קבל 70. 7 לישראל, 2 לעמון ומואב, 61 לעשו.

א. עליהם להראות עצמם עניים שלא תחול עליהם עין רעה.
ב. עליהם להראות עצמם עניים שלא יכַלו אומות העולם את כספם.
ג. עליהם להראות עצמם עניים שלא יקטרגו עליהם בשמיים.
ד. עליהם להראות עצמם עשירים שלא יכפרו בטובתו של מקום.

א. מואב- מלחמה אסור, בזיזה ושלילה מותר וכן לעמון.
ב. מואב- מלחמה מותר, עמון- מלחמה אסור, בזיזה ושלילה מותר.
ג. מואב- מלחמה אסור, בזיזה ושלילה מותר. עמון- גם בזיזה ושלילה אסור.
ד. אין ליגוע בשני עממים אלה.

א. בביזת עוג היו כבר שבעים משלל סיחון לכן הוא לשון בזיון.
ב. לשניהם אותה משמעות, לפעמים כותב כך ולפעמים כך.
ג. בעוג כתוב בזונו לשון בזיון שהיה גבוה, גאותן ובזוי.
ד. שהיה מהרפאים ונמלט לכן כתוב לשון בזיון.

א. מישור.
ב. הרים וגבעות.
ג. עליה.
ד. ירידה.

א. בנחלת בני יהודה.
ב. הירדן היה הגבול בין עשרת השבטים ל2½ השבטים.
ג. בנחלת עשרת השבטים.
ד. בנחלת גד וראובן.