yeshiva.org.il


גמרא יומא מבחן דפים טז-ל

מקורות ללימוד לפני המבחן:
דפים טז-ל; כולל שאלות על תוס'

א. נותן א' שהם ב' למטה כמעשה עולה, ושתים שהם שתים למעלה כמעשה חטאת.
ב. נותן ב' שהם ד' כמעשה עולה וארבע מתנות כמעשה חטאת.
ג. נותן א' שהם ב' כמעשה עולה ואחר כך שתיים שהם שתיים כמעשה חטאת.
ד. נותן ב' שהם ב' כמעשה חטאת ואחר כך א' שהם ב' כמעשה עולה.

א. דקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד.
ב. קרן צפונית מכוון נגד פתחו של היכל.
ג. דעולה טעונה שחיטה בצפון.
ד. דהפשט היה בצפון.

א. בשבת שבתוך הרגל.
ב. כשמשמר הנכנס נוטל שש, ומשמר היוצא נוטל שש.
ג. כשיש משמר המתעכב.
ד. למ"ד הנכנס נוטל שבע בשכר הגפת דלתות והיוצא נוטל חמש.

א. שרצו להטריחו שאם הוא צדוקי שיפרוש, ועוד שלא יזוח דעתו.
ב. שיהא זריז בעבודה.
ג. שיכיר את כל העזרה.
ד. שהיו צריכים להזות עליו כל ז' ימים.

א. שהם גם שלוחינו ושלוחי דרחמנא.
ב. שלוחינו הכונה לשליח שבט הכהנים.
ג. שלוחינו שעל ידך תהיה כפרתינו.
ד. שהשבועה שאנו משביעים אותך תהיה על דעתינו.

א. מותר לרמוז בכל קריאת שמע.
ב. אסור לרמוז בכל קריאת שמע.
ג. פרשה ראשונה אסור לרמוז, פרשה שניה מותר,
ד. רק בפסוק ראשון אסור לרמוז.

א. שנעשו מקשה אחת עם הכפורת.
ב. גוף הכרובים שעשה שלמה אינו מן המדה.
ג. שהיו כבדים ולא נפלו.
ד. שהיו גבוהים ולא נפלו.

א. מכיון דתקנו פייס לתרומת הדשן נמנעו הכהנים לבוא, לכן הוסיפו להם עבודות הללו.
ב. דכל זה נקרא עבודת לילה.
ג. דתרומת הדשן הוי טירחא מרובה לכן הוסיפו העבודות הללו.
ד. דכל הדברים הללו באים לסדר את המזבח להקרבה, ולכן הוי הכל חד עבודה.

א. לכולי עלמא עבודה היא ואסור להרים.
ב. לכולי עלמא לאו עבודה היא ומותר להרים.
ג. מחלוקת אי מותר אי אסור בהרמת הדשן.
ד. בעל מום עובר מותר, בעל מום קבוע אסור להרים.

א. אחד ממאה מהדשן - כתרומת מעשר.
ב. אחד מעשרה מהדשן - כמעשר ראשון.
ג. אין לה שיעור - כתרומה גדולה.
ד. מלא הקומץ מהדשן - כקומץ מנחה.

א. לכולי עלמא פטור.
ב. לכולי עלמא חייב.
ג. מחלוקת אי חייב או פטור.
ד. עבודת סילוק שהיא עבודה תמה חייב ושאינה עבודה תמה פטור.

א. עבודת סילוק שהיא עבודה תמה חייב ושאינה עבודה תמה פטור.
ב. לכולי עלמא חייב.
ג. לכולי עלמא פטור.
ד. מחלוקת אי חייב או פטור.

א. בפייס הראשון בבגדי קודש בפייס שני בגדי חול, מכיון שלא זכה בעבודה פשט בגדי קודש.
ב. בפייס הראשון בבגדי חול בפייס שני בגדי קודש, דעדיין לא לבש בגדי קודש.
ג. בכל הפייסות בגדי קודש.
ד. נחלקו בזה בגמ' בכל הפייסות אי בבגדי קודש דחיישינן דיעשה מיד עבודה אי בבגדי חול משום בעלי זרועות.

א. בעזרה.
ב. בלשכת הגזית.
ג. בין האולם ולמזבח.
ד. בהר הבית.

א. אין צריכים בין ששחט כהן ובין ששחט זר.
ב. צריכים בין ששחט כהן ובין ששחט זר.
ג. שחט כהן צריך, שחט זר אין צריך.
ד. מחלוקת בזה בין ששחט כהן בין ששחט זר.

א. בבוקר הפיסו לתמיד של בין הערבים בין בחול בין בשבת.
ב. בערב הפיסו לתמיד של בין הערבים בין בחול בין בשבת.
ג. לא היה פייס לתמיד של בין הערביים בין בחול בין בשבת וכהן שזכה בשחרית זכה בין הערבים.
ד. בחול לא היה פייס וכהן שזכה שחרית זכה בין הערבים, ובשבת היה פייס בין הערביים.

א. כהן אחד בשחרית, וכהן אחד בין הערביים.
ב. שני כהנים בשחרית, ושני כהנים בין הערבים.
ג. בשחרית כהן אחד, ובין הערבים שני כהנים.
ד. בשחרית שני כהנים, ובין הערבים כהן אחד.

א. לא היו צריכים מכיון שיש תקנה לסתור הסידור.
ב. היו צריכים מכיון שסידור הגזרין פסול בלילה.
ג. נחלקו בזה אי צריכים לצאת לראות אם האיר המזרח.
ד. לא צריכים כי לא גזרו בזה, כי הטעות היו בתמיד של שחר.

א. יקטיר הקומץ ביום.
ב. המנחה והקומץ ישרפו.
ג. לא יקטיר הקומץ שקמץ, אלא יחזור ויקמוץ ויקטיר.
ד. יקטיר הקומץ בלילה.

א. דנקמץ קודם פתיחת דלתות היכל.
ב. דלא היה דבר קודם לתמיד של שחר.
ג. דהוי קמיצה לאחר תמיד של בין הערבים.
ד. דילפינן משחיטה דצריך עבודת יום.

שאלות על תוספות
א. אי כהני שלוחי דידן דוקא, יכול לומר, ואי שלוחי דרחמנא נמי, אין יכול לומר.
ב. אין יכול.
ג. יכול לומר.
ד. במכירי כהונה יכול.

א. ב' שיטות: 1. קודם חצות יש להזהר, אחר חצות אין להזהר, 2. קודם חצות אין להזהר אחר חצות יש להזהר.
ב. ב' שיטות: 1. קודם תרומת הדשן יש להזהר, אחר תרומת הדשן אין להזהר, 2. קודם תרומת הדשן אין להזהר, אחר תרומת הדשן יש להזהר.
ג. גחלים שעל גבי המזבח יש להזהר, פקעו מעל גבי המזבח אין להזהר.
ד. ב' שיטות: 1. לא היו נוטלין רק מאלו שאין בהם ממשא. 2. לא היו צריכים להזהר מגחלים אפילו לוחשות.

א. מותר בכל הקדשים, דאכילה צורך עבודה.
ב. מותר רק קדשי קדשים בעמידה.
ג. מותר לאכול בישיבה רק בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש.
ד. רק כהן גדול מותר לאכול בעזרה בישיבה.

א. היה פייס לכולי עלמא.
ב. לא היה פייס לכולי עלמא.
ג. ג. ב' מחלוקות בדבר: 1. דלכו"ע לא היה פייס, לחד מ"ד כהן בקטורת אומר לאיזה כהן שירצה זכה עמי במחתה, ולחד מ"ד דוקא אומר לזה שעומד מימינו. 2. חד מ"ד ס"ל דהוי פייס למחתה.
ד. לקטורת של שחרית היה פייס לשל בין הערבים לא היה.

א. זה שזכה שחרית בשני גזרין.
ב. פייסו לב' גזרין של בין הערבים.
ג. המדשן מזבח הפנימי.
ד. זה שזכה במחתה לקטורת זכה בב' גזרין.