yeshiva.org.il


הלכה הלכות כשרות הפרשת תרומות ומעשרות

א. לא, כי יש להניח שכבר הפרישו מהם.
ב. כן, אלא אם יש להם תעודת הכשר מרבנות מוסמכת.
ג. כן, אלא אם יש תעודה באישור רבנות מוסמכת שהופרשו מהם תרומות ומעשרות.
ד. כיון שיתכן שהפרישו כבר הרי זה ספק דרבנן, ומעיקר הדין אין צריך להפריש, כך נהגו להפריש.

א. בשנים הרביעית והשביעית לשמיטה יש להוציא מהבית את כל המעשרות של 3 השנים הקודמות שלא הועברו ליעדן.
ב. בזמן הזה כולם בחזקת טמאי מתים, ולכן יש לשרוף את המעשרות שמפרישים ולא לאכלן.
ג. מנהג שהיה נהוג בזמן שבית המקדש קיים.
ד. אין דבר כזה.

א. נותנים לכהן או ללוי עניים.
ב. מאבדים בדרך כבוד.
ג. נותנים לכהן עני, ובזמן הזה מאבדים בדרך כבוד.
ד. נותנים לעני.

א. נותנים לכהן או ללוי.
ב. מאבדים אותה בדרך כבוד.
ג. נותנים לכהן, ובזמן הזה מאבדים אותה בדרך כבוד.
ד. נותנים ללוי, ובזמן הזה מאבדים אותה בדרך כבוד.

א. הנוסח שאומרים כאשר מפרישים את התרומות והמעשרות.
ב. תפילה שאומרים ביום הכיפורים, שלא יצא מכשול תחת ידינו ע"י ההפרשה במשך השנה.
ג. וידוי מעשרות.
ד. אין דבר כזה.

א. באותו חדר, או שקרובים זה בזה, או שאריזותיהן קרובות זו לזו.
ב. באותו חדר או שהפירות עצמם קרובים זה לזה, אך לא אם נמצאים באריזות סגורות.
ג. הפירות חייבים לגעת זה בזה
ד. כאשר הבעלים יודעים היכן נמצא כל פרי.

א. כל יהודי למעלה מגיל 13.
ב. בעל הפירות.
ג. בעל הפירות או שלוחו, בתנאי שהם מעל גיל 13.
ד. ההפרשה יכולה להיות גם אוטומטית, ואין צורך באדם דוקא.

א. פרחים, פירות הפקר ופטריות.
ב. פרחים ופירות הפקר.
ג. פירות הפקר ופטריות.
ד. פרחים ופטריות.

א. כן
ב. לא
ג. רק לפי השו"ע
ד. מחלוקת אחרונים

א. טבל - בעברית, ודמאי - בארמית.
ב. טבל - פרי שלא הופרשו ממנו כלל תרומות ומעשרות, ודמאי - הופרשו חלקם.
ג. טבל - פרי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, דמאי - הופרשו בהידור.
ד. טבל - פרי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, דמאי - ספק אם הופרשו.