yeshiva.org.il


גמרא סוכה מבחנים דפים ט"ז - ל"ג

מקורות ללימוד לפני המבחן:
דפים ט"ז - ל"ג; כולל שאלות על תוס'

א. ד' אמות, דבאויר אומרים הלכה למשה מסיני דדופן עקומה.
ב. ד' טפחים, כסכך פסול באמצע.
ג. ג' טפחים, דבאויר לא שייך הלכה למשה מסיני דדופן עקומה.
ד. בסוכה קטנה ג' טפחים, בסוכה גדולה ד' אמות.

א. במחיצות לדיני שבת.
ב. במחיצות סוכה.
ג. במחיצות העשויות לתוכן.
ד. במפולש ועשוי לבקיעת רבים.

א. פצימין מכשירין אפילו לצד חוץ, ופי תקרה מכשיר רק לצד החלל.
ב. פצימין מכשירין רק לצד החלל, ופי תקרה מכשיר אפילו לצד חוץ.
ג. בין פצימין ובין פי תקרה מכשירין רק לצד החלל.
ד. בין פצימין ובין פי תקרה מכשירין אפילו לצד חוץ.

א. אין ישנים תחתיו, ואין מצטרף להשלים שיעור סוכה.
ב. אין ישנים תחתיו, ומצטרף להשלים שיעור סוכה.
ג. ישנים תחתיו, ומצטרף להשלים שיעור סוכה.
ד. באמצע, אין ישנים תחתיו. מן הצד, ישנים תחתיו, ומצטרף להשלים שיעור סוכה.

א. לחצוץ בפני הטומאה.
ב. להביא טומאה לכל מה שתחתיו.
ג. אהל רחב כמלא אגרוף.
ד. ד.בטומאת מצורע.

א. כשרה אפילו חמתה מרובה מצילתה.
ב. כשרה דוקא צילתה מרובה מחמתה.
ג. כשרה דוקא כשחמתה וצילתה שוין למעלה.
ד. כשרה אפילו כשיש בין זה לזה שלשה טפחים.

א. מן התורה מטמאה, וחכמים עקרו משום דהוי מילתא דלא שכיחא.
ב. מן התורה אינה מטמאה, משום דאין הבהמה עומדת לכך, והוי כאומר עמוד ונעשה מלאכתנו.
ג. מן התורה אינה מטמאה, ונחלקו אי משום מחיצה העומדת ברוח או משום מחיצה שאינה עשויה בידי אדם.
ד. מן התורה אינה מטמאה, ונחלקו אי משום שמא תמות, או משום שמא תברח.

א. לדיני שבת לא הוי מחיצה, למחיצות סוכה הוי מחיצה.
ב. לדיני שבת הוי מחיצה, למחיצות סוכה לא הוי מחיצה.
ג. לדיני שבת ולמחיצות סוכה נחלקו בגמ' אי הוי מחיצה.
ד. לדיני שבת ולמחיצות סוכה לא הוי מחיצה.

א. דיכולים לכוון.
ב. דסובר העוסק במצוה חייב במצוה אחרת.
ג. דבשושבינין לא שייך שכרות וקלות ראש.
ד. דהוי קבלת עול מלכות שמים.

א. משמש את החולה פטור, משמש את המצטער חייב.
ב. משמש את החולה מחלוקת אי חייב, משמש את המצטער פטור.
ג. משמש את החולה חייב, משמש את המצטער מחלוקת אי חייב.
ד. משמש את החולה ומשמש את המצטער פטור לכולי עלמא.

א. ביום.
ב. מסר שנתו לחבירו.
ג. כשהניח התפילין ליד הראש.
ד. במניח ראשו בין ברכיו.

א. סעודה שאוכל בביתו בליל יו"ט אחרון עולה לו גם ליו"ט ראשון.
ב. סעודה שאוכל בסוכה בליל יו"ט אחרון עולה לו גם ליו"ט ראשון.
ג. לאחר שגמר סעודת ליל יו"ט אחרון צריך לעשות סעודה בפני עצמה בפת.
ד. לאחר שגמר סעודתו יכול להשלים על ידי פרפראות.

א. אם יכול ללכת ולחזור בו ביום חייב, ואם לאו פטור.
ב. אם יכול ללכת ולחזור שחלק מהחג יהיה בבית חייב, ואם לאו פטור.
ג. אם הוא בטהרה חייב דומיא דעליה לרגל, ואם לאו פטור.
ד. אם הולך ללמוד מרבו חייב, ואם לאו פטור.

א. נשים חייבות לכולי עלמא.
ב. נשים פטורות לכולי עלמא.
ג. נחלקו בזה.
ד. למלאכה חייבות לעינוי פטורות.

א. נחלקו בזה אמוראים.
ב. תורה שבכתב צריך ללמוד בסוכה תורה שבעל פה, חוץ לסוכה.
ג. גמרא הברורה לו לומד בסוכה, כשמעיין ומדקדק אפילו במה שלמד, חוץ לסוכה.
ד. דברים השגורים בפיו לומד בסוכה, דברים שאינם שגורים בפיו, חוץ לסוכה.

א. נחלקו בזה בגמ' בין בסוכה קטנה ובין בסוכה גדולה.
ב. בין בסוכה קטנה ובין בסוכה גדולה לכולי עלמא מותר.
ג. בין בסוכה קטנה ובין בסוכה גדולה לכולי עלמא אסור.
ד. בסוכה קטנה, אסור. בסוכה גדולה, מותר.

א. לכולי עלמא אין יוצאים.
ב. לכולי עלמא יוצאים.
ג. נחלקו בזה בגמ'.
ד. לפני יאוש, יוצאים ידי חובה. לאחר יאוש, אין יוצאים ידי חובה.

א. הסוכה כשרה לכולי עלמא דיאוש קונה, ויחזיר הדמים.
ב. הסוכה פסולה לכולי עלמא דיאוש אינו קונה.
ג. נחלקו בזה ר' אליעזר וחכמים אי הסוכה כשרה.
ד. אם יכול לסתור סוכתו לפני החג, הסוכה פסולה, ואם לאו הסוכה כשרה.

א. אין ללולב שיעור, אלא שיהיה גבוה מן ההדס טפח.
ב. שיעורו של לולב ג' טפחים.
ג. נחלקו, אי שיעורו של לולב אמה או חצי אמה.
ד. שיעורו ד' טפחים, ונחלקו אם ד' טפחים מהשדרה, או ד' טפחים יחד עם העליון.

א. נשרו רוב עליו אפילו שנשאר משולש, פסול.
ב. נשרו רוב עליו, ונשאר משולש כשר. לא נשאר משולש, פסול.
ג. נשר אפילו עלה אחד, פסול.
ד. אם נשרו עליו בראשו, פסול.

שאלות על תוספות
א. אין בזה איסור.
ב. יש בזה איסור.
ג. ג.מחיצה המועלת להתיר, אסור. מחיצה שאינה מועילה להתיר, מותר.
ד. מחיצת ארעי מותר, מחיצת קבע אסור.

א. הסככים הפסולים אינם מצטרפים דהאויר מפסיק.
ב. הסככים הפסולים מצטרפים מטעם לבוד.
ג. האויר עצמו נעשה סכך פסול מטעם לבוד.
ד. נסתפקו בזה.

א. ישנים תחתיו, ומצטרף להשלים.
ב. אין ישנים תחתיו ואין מצטרף להשלים.
ג. אין ישנים תחתיו, ומצטרף להשלים.
ד. מן הצד, ישנים תחתיו. באמצע, אין ישנים תחתיו, ומצטרף להשלים.

א. אם בידו ובדעתו לקיים התנאי, לא הוי ברירה, ואם לאו הוי משום דיש ברירה.
ב. אם עשה תנאי כפול לא הוי משום דיש ברירה, ובתנאי שאינו כפול הוי משום דיש ברירה.
ג. תנאי בשב ואל תעשה לא הוי משום דיש ברירה, ובתנאי שהוא בקום ועשה הוי משום דיש ברירה.
ד. תנאי דלשעבר, לא הוי משום דיש ברירה, תנאי דלהבא, הוי משום דיש ברירה.

א. קונה אפילו כשלא התייאשו הבעלים.
ב. קונה עם שינוי מעשה, או אחרי יאוש.
ג. אינו קונה אפילו עם שינוי מעשה או אחרי יאוש.
ד. מן התורה קונה ומדרבנן אינו קונה.