yeshiva.org.il


גמרא שבועות מבחן דפים ב-יד

מקורות ללימוד לפני המבחן:
גמרא, רש"י ותוספות על שבועות (דפים ב-יד)

שאלות על גמרא ורש"י
א. על חטא שהי' בו ידיעה בתחילה ולא בסוף.
ב. לת"ק על טומאות מקדש וקדשיו שהי' בהם ידיעה בתחילה ובסוף ולר' שמעון על שלא הי' ידיעה כלל.
ג. לר' יהודה על דבר שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ולר' שמעון הטהור שאכל את הטמא.
ד. על שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות וכו' ועל הודע ועל לא הודע.

א. אין בריבוי אלא המיעוט.
ב. מרבין הכל כעין המיעוט.
ג. בא הריבוי האחרון וריבה הכל.
ד. ריבה הכל, והמיעוט בא למעט דבר אחד בלבד.

א. דתינוק הנשבה בין העכו"ם ג"כ נחשב לו ידיעה.
ב. דהידיעה שלמד בבית רבו מיעחשב ידיעה.
ג. דהידיעה שבבית רבו יודעים מהני אף שהוא אינו יודע ולא למד כלל.
ד. דלא בעינן ידיעה בתחלה אלא ידיעה בסוף.

א. שלג, צמר, סיד, קרום ביצה.
ב. שלג, סיד, צמר, קרום ביצה.
ג. סיד, שלג, קרום ביצה, צמר.
ד. קרום ביצה, סיד, צמר, שלג.

א. שבור מלכא.
ב. קיסר רומי.
ג. לרבא שבור מלכא ולרב פפא קיסר רומי.
ד. בתחלת מלכותו שבור מלכא, אולם בסוף ימיו - קיסר רומי.

א. לר' יהודה מטומאות ולא כל טומאות ולר' שמעון מדכ' על "הקודש" מטומאות.
ב. כיון דרק על טומאות מקדש וקדשיו יש קרבן עולה ויורד.
ג. דרק בטומאות אלה הותרו מכללן בציבור.
ד. דבטומאות אלה שייך ריצוי ציץ.

א. שאם יהיה לו אח"כ ידיעה בסוף נפטר מן הקרבן.
ב. שהרי זה ספק כפרה וחייב באשם תלוי.
ג. שאם מת, מת בלא עון.
ד. להגן עליו מן היסורין עד שיוודע לו ויביא קרבן על חטאתו.

א. שעירי הרגלים ושל ר"ח.
ב. שעיר הנעשה בפנים.
ג. שעיר הנעשה בחוץ.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

א. דקדושת המועדות תלוי בקביעת החודש ע"י ישראל.
ב. אקדומי פרענותא לא מקדמינן.
ג. דר"ח איקרי מועד דתמוז דהאי שתא מלויי מליוהו.
ד. דיום שחל בו תשעה באב יחול גם פסח.

א. קרבין לקיץ המזבח - לכו"ע.
ב. יימכרו למי שחייב עולה ויקריבו על חובתו.
ג. נפדין תמימין, דלב בי"ד מתנה עליהן ולר' שמעון מקריבין לקיץ המזבח.
ד. ירעו עד שיסתאבו ויפדו במומן.

א. משהכניסן למכתשת נפסלין בלינה דמתקדשים קדושת הגוף.
ב. אין נפסלין, דצורתה לא משתנית ע"י לינה.
ג. מה"ת לא נפסלת אבל מדרבנן נפסלת משהכניסו למכתשת גזירה אטו שאר קדשים.
ד. הכניסו למכתשת לא נפסלת בלינה, אבל משקדשה בכלי נפסלת מדרבנן אטו שאר קדשים.

א. הואיל ויכול לפדותה אף לאחר שחיטה ותהא ראויה לאכילה.
ב. הואיל ויכול לפדותה מחיים כל זמן שלא נשחטה.
ג. הואיל והיתה ראויה לאכילה לפני שהקדישה.
ד. דאמרינן לב בי"ד מתנה עליהן ויכול לפדותן.

א. מקריב גופן לקיץ המזבח.
ב. לב בי"ד מתנה עליהן ונפדין תמימין.
ג. ירעו עד שיסתאבו ויפדו ובדמים יביאו עולות לקיץ המזבח.
ד. יימכרו ליחיד ויוקרבו לחטאת יחיד.

א. מקייצים.
ב. אין מקייצים, דאין עולת העוף בציבור.
ג. בדמיו אין מקייצים, אבל בגופו מקייצים.
ד. מה"ת מקייצים אבל רבנן אסרו גזירה לפני כפרה אטו אחר כפרה.

א. ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים.
ב. פורק עול, מגלה פנים בתורה, ומפר ברית בבשר.
ג. עבירות שבין אדם לחבירו.
ד. על חייבי מיתות ב"ד.

א. כשהתרו בו ואכל מודה רבי דאינו מכפר.
ב. לא משכחת לה.
ג. כשנודע לו רק לאחר צאת יום הכפורים.
ד. מודה רבי בכרת דיומא, א"נ דאכל אומצא וחנקיה ומית, א"נ דאכל סמוך לשקיעת החמה.

א. דשניהם אינם באים אלא מן החולין.
ב. דאין מתקדשין אלא ע"י גורל.
ג. לר' שמעון דאין שעיר המשתלח מכפר על הכהנים, ולר' יהודה דבעינן שיהא שוין במראה, בקומה, ובדמים.
ד. לר' שמעון דיש דין מעילה במשתלח, ולר' יהודה דאין מתקדשין אלא ע"י גורל.

א. אינו מביא אלא משלו, ואם הביא משל אחיו הכהנים פסול.
ב. אינו מביא לכתחילה אבל אם הביא כשר.
ג. מביא לכתחילה משל אחיו הכהנים כיון שגם הם מתכפרים בו.
ד. איבעיא דלא איפשטא.

שאלות על תוספות:
א. איבעיא דלא איפשיטא, ונשאר בתיקו.
ב. חייב בקרבן עולה ויורד.
ג. פטור מן הקרבן.
ד. לר' חייא אליבא דרבי חייב, ולבר קפרא פטור.

א. כיון דלא היתה במשכן.
ב. דמה לי אם הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או אם הוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.
ג. דמה לי אם הוציאה מרשות היחיד לרשות הרבים או אם הוציא מרשות הרבים לרשות היחיד.
ד. דמה לי אם הוציא דבר כבד שיש בו טירחא לבין הוציא דבר קל.

א. בנגעים טהורים ממש אין לוקין אבל בנגע שנטהר ע"י שעמד בעיניו או כהה לוקין.
ב. לוקין אף על מראות טהורות.
ג. אין לוקין אלא על קציצת נגע טמא שהוא טמא כעת.
ד. היא סתירת הסוגיות, בסוגיין משמע דאין לוקין ובשבת מבואר דלוקין.

א. רואה את הנגעים.
ב. רואה את הנגעים וכהן שני שהוא פקח יאמר טמא או טהור.
ג. אם ישראל חכם עמו רואה, ואם לא, אינו רואה.
ד. אם הי' שוטה בשעת ראיה ופיקח בשעת הגדה, רואה, ואם להיפך, אינו רואה.

א. רק במכתשת דמשה מתקנין כיון דמפטמת ביותר, א"נ כל המכתשות מתקנין דאין דינה ככלי שרת.
ב. מתקנין אותה אף אם דינה ככלי שרת כיון דלא מקריבין אותה למזבח.
ג. אין מתקנין אותה דדינה ככלי שרת ואין עניות במקום עשירות.
ד. מכתשת של מקדש שנשתברה האם מתקנין אותה? (יד"ה מכל מקום)

א. שלא התענה בו.
ב. שלא בירך ברכת שהחיינו.
ג. שלא הקשיב בקריאת התורה.
ד. שלא קבלו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויוה"כ, א"נ שאינו שובת מחמת קדושת היום אלא מחמת עצלות.