yeshiva.org.il


גמרא כתובות מבחנים דפים פג-צז

מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת כתובות דפים פג-צז

א. מדין ודברים קנו מידו ולא מהני.
ב. מגופה של קרקע קנו מידו ומהני.
ג. בעורר לא קנה ובעומד קנה.
ד. בעומד לא קנה ובעורר קנה.

א. דרב ס"ל תנאו קיים וירושת הבעל דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
ב. דרב ס"ל דאם מתה לא יירשנה ותנאו בטל.
ג. דרב ס"ל אם מתה יירשנה ואפי' בדרבנן תנאו בטל אבל ירושת הבעל דאורייתא.
ד. דרב ס"ל ירושת הבעל דרבנן ותנאו בטל דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה.

א. בבקר המסור בידי רועה.
ב. בבהמה טמאה.
ג. בחיה.
ד. בבהמה גסה.

א. השליח פטור דלא הי' למיסק אדעתא דהמלוה לא יחזיר השטר.
ב. השליח חייב דאומר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי.
ג. אם אמר לו שקול שטרא והב זוזי, חייב, ואם לא פטור.
ד. אם אמר לו הב זוזי ושקול שטרא חייב, ואם לא פטור.

א. מחייבים אותו למוכרו כיון שקיבל מהמלוה מעות חייב לפרוע מעות.
ב. אין מחייבים אותו בכל מקרה אפי' אם התנהג שלא כהוגן.
ג. אם התנהג שלא כהוגן כגון שתלה מעותיו בנכרי, מחייבים למוכרו, ואם לא, אינו חייב.
ד. במלוה על פה אינו חייב למכור, במלוה בשטר חייב למכור.

א. שאם מינה אשתו כאפוטרופוס יכול להשביעה בנפרד גם על שאר דברים שבבית.
ב. שיכול להשביעה על פילכה ועיסתה אף היכא שלא מינה אפוטרופוס.
ג. שאם מינה אשתו כאפוטרופוס יכול להשביעה ע"י גלגול גם על פילכה ועיסתה.
ד. שאם הקדיש הבעל מעשי ידי אשתו, חל ההקדש אף על פילכה ועיסתה.

א. אין משביעים אותה, דא"א שלא תזלזל בהם ונמצאת שבועתה שקר.
ב. אין משביעים אותה, כיון שעדיין לא הספיקה לטפל בנכסים.
ג. משביעים אותה, כדי שלא תזלזל בנכסים.
ד. אם הבעל פטרה מן השבועה אין משביעים אותה, ואם לא, משביעים אותה.

א. אשה שמרדה על בעלה ופוחתין כתובתה בכל יום, אם פוחתין גם בשבת, ונפשט שאין פוחתין.
ב. אשה התובעת כתובתה ומודה שנפרעה מקצתה, גובה בלי שבועה.
ג. אשה התובעת כתובתה ומודה שנפרע מקצתה, אינה גובה בלי שבועה.
ד. אשה התובעת כתובתה ומודה שלא מגיע לה אלא מקצתו כי אמנה היתה ביניהם, גובה בלי שבועה.

א. כשתובעים החוב מיתומי הלוה והם אומרים שאבא אמר לנו שכבר פרע.
ב. כשתובעים החוב מן הלוה עצמו והוא אומר לא לויתי כלל.
ג. כשתובעים החוב מן הלוה עצמו והוא אומר לויתי ופרעתי.
ד. כשתובעים החוב מיתומי הלוה והם אומרים שאבא אמר לנו לא לויתי כלל.

א. שהיורשין יכולים להשביעה כמה פעמים אם חזרה לתבוע כתובתה פעם נוספת.
ב. ב שאם תובעת כתובתה שלא בפניהם, צריכה שבועה כנפרעת שלא בפניו.
ג. שאם נעשית אפוטרופוס על הנכסים אין יכולים להשביעה אא"כ תבעה כתובתה.
ד. שאם פטרה הבעל משבועה אף מן היורשין, אפ"ה משביעין אותה כשתובעת כתובתה.

א. גובה את שתיהן.
ב. גובה או בראשון או בשני, ודוקא היכא שהוסיף לה בכתובה השניה.
ג. גובה דוקא בכתובה השניה דביטל השני את הראשון אפי' כשהוסיף לה בשניה.
ד. אינה גובה אלא בכתובה הראשונה.

א. כתובתה קיימת ואפי' תוספת יש לה.
ב. אינה גובה כלל בכתובה זו, כי דינה כחספא בעלמא, ואפי' מנה ומאתים אין לה.
ג. אין לה אלא מנה ומאתים ולא תוספת, ואם חידש לה משהגדיל נוטלת מה שחידש.
ד. אם חידש לה משהגדיל נוטלת הכל, ואם לא חידש לה, אינה גובה כלום.

א. אין סברא לחלק ביניהם, ובשניהם פליגי אי נעשו מותר או לא.
ב. אף למ"ד בע"ח נעשה מותר, מ"מ בכתובה י"ל דלא נחשב מותר כיון דהיורשים עצמם מקבלים הכסף.
ג. אף למ"ד בע"ח לא נעשה מותר, מ"מ בכתובה י"ל דנחשב מותר, כיון דשניהם מענין תנאי כתובה הם.
ד. בכתובה פליגי אי נעשה מותר, אבל בבע"ח כו"ע מודו דלא נעשה מותר כיון דלא נשאר אצלם כלום.

א. לרש"י זכו יורשי כתובה הקטנה לחלוק בשוה ואין להם כתובת בנין דיכרין.
ב. לרש"י יש להם כתובת בנין דכרין, כיון דיש כאן כעת מותר דינר.
ג. איבעיא דלא איפשטא וחולקין.
ד. מועטים ונתרבו לא זכו בהם היורשים, ואמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה.

א. כשמכר לו בינונית ולא נשאר אצל שמעון בינונית אחר.
ב. כשמכר לו עידית או זיבורית, וכן כשמכר לו בינונית והשאיר אצל שמעון בינונית אחר.
ג. כשמכר לו בינונית ונשאר אצל שמעון זיבורית או עידית.
ד. כששמעון קנה עוד קרקעות אחרי שמכר השדה ללוי.

א. זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו.
ב. השכר לאמצע.
ג. בשור לחרישה ועומד לטביחה כל אחד נוטל לפי מעותיו.
ד. תמיד השכר באמצע זולת היכא שהותירו בזוזי חדתא ופחתו באסתירא דצוניתא.

א. שודא דדייני.
ב. רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני.
ג. חולקין.
ד. בגיטין חולקין ובשאר שטרות שודא דדייני.

א. הבעל קודם ומוציא מיד אחריך דדינו כלוקח ראשון.
ב. באומר לפנוייה ונשאת הבעל מוציא מידי אחריך, אך באומר לנשואה הנכסים שייכים ל"אחריך".
ג. בכל מקרה הנכסים שייכים ל"אחריך" ולא לבעל.
ד. לכתחילה נותנים לבעל, אבל אם תפס "אחריך" אין מוציאים אותם מידו.

א. למזונות מהני אבל לכתובה לא מהני.
ב. לכתובה מהני אבל למזונות לא מהני.
ג. מהני תפיסתה בין למזונות ובין לכתובה.
ד. לא מהני תפיסתה ומוציאין אותו מידה.

א. לצורך מזונות מוכרת שלא בבי"ד אבל לצורך כתובה לא.
ב. אינה יכולה למכור שלא בבי"ד.
ג. יכולה למכור שלא בבי"ד.
ד. למ"ד משום חינא מוכרת שלא בבי"ד למ"ד אין אדם רוצה שתתבזה וכו', אינה יכולה למכור.

שאלות על תוס'
א. תמיד העדיפו חז"ל כתובת אשה מבע"ח משום חינא.
ב. תמיד העדיפו חז"ל בע"ח יותר מכתובת אשה דיותר ממה שהאיש רוצה לישא וכו'.
ג. לענין פקדון ביד אחרים העדיפו כתובת אשה, ולענין זיבורית ובינונית העדיפו בע"ח.
ד. לענין פקדון ביד אחרים העדיפו בע"ח, ולענין זיבורית ובינונית העדיפו כתובת אשה.

א. לרש"י שיתנו הדיינים למי שחושבים שהמת רצה לתת, לר"ת שהדיין יתן למי שירצה.
ב. שהספק בידי הדיינים ופוסקים שיהא מונח עד שיבא אליהו.
ג. כל דאלים גבר.
ד. דיין שטעה בדבר משנה שדינו חוזר.

א. כשיש לה חזקת אשת איש אינה נאמנת נגד החזקה.
ב. כשישנם עדים שזינתה אינה נאמנת, דאמרינן שאומרת כן להנצל מעונש.
ג. כשבעלה מכחישה בפניה ואומר לא גירשתיך.
ד. כשתובעת כתובתה, דשמא מחמת חימוד ממון אומרת כן.

א. נחשב כחזקה לענין קנין קרקעות וכמו נעל גדר ופרץ.
ב. לרש"י הוי חזקה גמורה, לתוס' רק אם הי' קודם קנין כסף, לריב"ם מהני רק שיוכל לחזור בו עד שלא דייש.
ג. לא מהני חזקה זו אלא בקנה קרקעות בלי אחריות.
ד. מהני רק כשיש דעת אחרת מקנה, אבל בנכסי הגר לא מהני לקנות.

א. קרובותיה אע"פ שלא ירשו הכתובה אבל היתומים פטורים.
ב. היתומים חייבים, כיון דהם נחשבים כעת יורשי כתובתה כיון שלא פרעו הכתובה.
ג. כולם פטורים מחיוב קבורה.
ד. ספק מי חייב בתשלומי קבורה ויחלקו ביניהם התשלום.