מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת נזיר דפים לא-מו1. אמר "שור שחור שיצא מביתי ראשון ה"ה הקדש" מה הדין לב"ש - לרב פפא? (לא. ברש"י)
א. אם יצא לבן ואח"כ שחור אין אחד מהם קדושים.
ב. אם יצא לבן ואח"כ שחור הלבן קדוש ולא השחור.
ג. אם יצא לבן ואח"כ שחור השחור קדוש ולא הלבן.
ד. אם יצא לבן ואח"כ שחור לל"א הלבן קדוש ולל"ב השחור קדוש.
2. מה עדיף - שור אדום, שחור, או לבן? (לא:)
א. שחור.
ב. לעורו, שחור; לבשרו, אדום; לחרישה, לבן.
ג. לעור, לבן; לבשרו, שחור; לחרישה, אדום.
ד. לבן.
3. באיזה אופן אפשר היה להתיר נזירות שקבלו עוד לפני חורבן הבית? (לב:)
א. שיאמרו להם אלו היו אומרים לכם אז שעתיד הבית ליחרב מי נדרתם?
ב. ע"י פתח, כי בפתח כזה לכו"ע פותחין אפי' בנולד.
ג. ע"י חרטה.
ד. ע"י תנאי, דקיי"ל שפותחין בתנאי נולד.
4. "הרתיע לאחוריו אינו נזיר" - לפי איזה תנא קאי? (לד.)
א. ר' טרפון.
ב. ר' שמעון.
ג. בית הלל.
ד. ר' יהודה דכרי.
5. באיזה חלק של הגפן מודי כו"ע שלא נאסר לנזיר? (לד:)
א. עלין ולולבין.
ב. גוהרקי.
ג. שבישתא דהיינו הזמורות.
ד. בין הביניים.
6. מה ההבדל בין "פרט וכלל" לבין "מיעט וריבה"? (לה:)
א. "פרט וכלל" אין בכלל אלא מה שבפרט, "מיעט וריבה" ריבה הכל.
ב. אין הבדל ביניהם.
ג. "פרט וכלל" ריבה הכל, "מיעט וריבה" אף שריבה הכל מ"מ מיעט משהו.
ד. "פרט וכלל" ריבה הכל, "מיעט וריבה" לא מרבינן אלא את המיעט.
7. השותה כותח הבבלי בפסח באופן שהיה כזית בכדי אכילת פרס האם חייב? (לו: ברש"י ד"ה בטלה)
א. פטור כי אין דרך אכילה בכך.
ב. חייב כיון שיש בו כזית בכדי אכילת פרס.
ג. למ"ד היתר מצטרף לאיסור חייב, ולמ"ד אין היתר מצטרף לאיסור פטור.
ד. פטור כיון שדינו כחמץ נוקשה.
8. למה נחשב בשר בחלב "חידוש"? (לז.)
א. כיון דיש בו גם איסור בישול לבד מאיסור אכילה והנאה.
ב. כיון דאפי' אם נתן טעם ע"י שרייה לא נאסר אא"כ בישלו.
ג. כיון דכ"א בפני עצמו מותר ורק ע"י תערובתם נאסרו.
ד. כיון דרק בשר בהמה נאסרה בחלב ולא בשר עוף.
9. האם היו גיעולי עכו"ם "חידוש"? (לז:)
א. היו חידוש כיון דהיה ספק אם השתמשו בהם בכלל ואפ"ה הצריכה התורה הגעלה.
ב. לרבנן היה חידוש אפי' בקדירה בת יומא משום פגם מועט, ולר' עקיבא לא היה חידוש.
ג. לכו"ע לא היה חידוש כיון דאיירי בקדירה בת יומא.
ד. לכו"ע לא היה חידוש אפי' אחר כמה ימים מחשש שמא היה שם איסור בעין.
10. איזה דינים מרומזים ב-"חמש סומקתא" שנאמר בהם שיעור רביעית? (לח.)
א. יין לנזיר, ד' כוסות לפסח, שותה יין אל יורה, שתה יין ונכנס למקדש, דם שני מתים.
ב. יין לנסכים, דם קרבנות לזריקה, דם לאיסור אכילה, שתה יין אל יורה, דם שני מתים.
ג. יין לקבלת טומאה, דם להכשר זרעים, דם לאיסור הנאה, שתיית יין בפסח, דם שני מתים.
ד. יין לנזיר, יין לנסכים, יין לקבלת טומאה, דם לאיסור אכילה, דם שני מתים.
11. מה נ"מ להלכה אי שער גדל מלמטה או מלמעלה ומה המסקנא בזה? (לט. - לט:)
א. נ"מ אי שער הנזיר אסור בהנאה, ולמסקנא מלמטה גדל.
ב. נ"מ אי שער הנזיר אסור בהנאה, ולמסקנא מלמעלה גדל.
ג. נ"מ אם גלחו את הנזיר ושיירו בו כדי לכוף ראשון לעיקרו, ולמסקנא מלמטה גדל.
ד. נ"מ אם גלחו את הנזיר ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו, ולמסקנא מלמעלה גדל.
12. איזה שיעור נאמר בשערות לענין תגלחת נזיר? (מ.)
א. לעכב באחת, ללקות בשתים, ולסתור רק אם גלח רוב ראשו.
ב. לסתור באחת, ללקות בשתים, ולעכב רק אם גלח רוב ראשו.
ג. ללקות באחת, לסתור בשתים, ולעכב רק אם גלח רוב ראשו.
ד. ללקות באחת, לעכב בשתים, ולסתור רק אם גלח רוב ראשו, ולר' שמעון גם לסתור בשתים.
13. מהיכן ילפי חכמים (דפליגי על ר' אליעזר) דגילוח מצורע אינו אלא בתער? (מ:)
א. מהצד השווה שבהן מלויים ומנזיר.
ב. מגזירה שווה "זקנו זקנו" מאיסור השחתה.
ג. מדכ' "זקנו" להתיר במצורע איסור השחתת זקן והשחתה אינו אלא בתער.
ד. מדכ' "ראשו" להתיר גילוח במצורע נזיר ובנזיר אסור רק בתער.
14. מהיכן יליף ר' אליעזר דמצות גילוח מצורע אינו אלא בתער? (מא.)
א. מדכ' "זקנו" להתיר במצורע איסור השחתת זקן והשחתה אינה אלא בתער.
ב. מדכ' "ראשו" להתיר גלוח במצורע נזיר ואין איסור בנזיר אלא בתער.
ג. מצד השווה שבהן מלויים ומנזיר.
ד. מגזירה שוה "ראשו ראשו" מנזיר.
15. מאיזה טעם אסור לנזיר לסרוק ראשו אפי' לר' שמעון שמתיר דבר שאינו מתכוין? (מב.)
א. כל הסורק להסיר נימין המדולדלין מתכוון.
ב. דהוי פסיק רישא ולא ימות.
ג. דמודה ר' שמעון בשאר איסורים דדבר שאינו מתכוין אסור.
ד. משום דהוי כמתעסק בחלבים ועריות שחייב שכן נהנה.
16. באיזה אופן חייב הנזיר גם משום "לא יבא" וגם משום "לא יטמא" - למסקנא? (מג.)
א. כשנזר והוא בבית הקברות.
ב. כשנכנס בשידה לביה"ק וחבירו פרע המעזיבה, או כשמת גוסס והנזיר נטמא.
ג. כשנכנס לביה"ק ואח"כ נגע בקבר.
ד. כשנכנס לבית שיש בתוכה מת דטומאה וביאה בהדי הדדי אתיין.
17. האם מותר לכהן להטמא לחלק מגופו של אביו? (מג: - מד.)
א. מותר.
ב. רק כשיש עצם כשעורה מן המת.
ג. אם התחיל להטמאות כשהיה שלם מותר אח"כ אפי' על חלק מן הגוף.
ד. לר' יהודה מיטמא רק לרוב מנין או בנין וכן חוזר על עצם כשעורה ולחכמים רק כשהוא שלם.
18. האם יכול נזיר לגלח עד שלא נפתח פתח אהל מועד? (מה.)
א. יכול לגלח.
ב. נזיר טהור אינו מגלח ונזיר טמא מגלח.
ג. אינו יכול לגלח.
ד. לכתחילה אינו מגלח אבל אם גילח יצא ידי תגלחתו.
19. איזה נזיר היה משלח שער תגלחתו תחת הדוד? (מה:)
א. לר' מאיר כולם חוץ מטמא במדינה, לר' יהודה טהור אפי' במדינה, ולחכמים רק טהור במקדש.
ב. לר' מאיר רק נזיר טהור, לר' יהודה כולם ואפי' טמא במדינה, ולחכמים רק טהור במקדש.
ג. רק נזיר טהור שגלח בזמן בית ראשון.
ד. לר' מאיר כולם, ולחכמים רק טהור ואפי' במדינה.
20. גילח על הזבח שלא לשמה ואח"כ הביא שאר קרבנותיו לשמן - מה דינו? (מו:)
א. בחטאת לא יצא, ובעולה או שלמים לת"ק תגלחתו פסולה ולר' שמעון יצא.
ב. תגלחתו פסולה.
ג. תגלחתו כשירה.
ד. חטאת יצא, ובשאר קרבנותיו לת"ק יצא ולר' שמעון לא יצא.
שאלות על תוס
21. "ועד לאתויי דבין הביניים" - מה הכוונה? (לה. ד"ה דבין)
א. לרבות שחייבין גם על בוסר.
ב. לרבות בשר הפרי שבין הזג לחרצן, א"נ ענבים קטנים שהפסיקו לגדול.
ג. ללמד שבאיסורי נזיר היתר מצטרף לאיסור.
ד. לרבות חומץ העשוי מיין.
22. האם שייך קבלת טומאה באוכלין ומשקין פחות מכביצה? (לו. ד"ה אמר)
א. אוכלין מקבלין טומאה ומשקין אין מקבלין טומאה.
ב. לרש"י מקבלים טומאה ולר"ת רק משקין ולא אוכלין אבל מדרבנן נפסלין.
ג. מקבלין טומאה בכל שהוא.
ד. אין מקבלין טומאה.
23. האם נחשב איסור ערלה "אין היתר לאיסורו"? (לז. ד"ה והוא)
א. לרש"י נחשב ולתוס' י"ל היתר בשנה ד' ע"י פדיון, ולר' יו"ט י"ל היתר לעשותו דהיינו שמותר לנטוע.
ב. נחשב "אין היתר לאיסורו".
ג. יש לו היתר ע"י ביטול כי ערלה בטלה במאתיים.
ד. יש לו היתר כי ערלה אסורה רק שלש שנים ואח"כ מותר.
24. באיזה אופן יש טומאה מן התורה ב-"טומאה בחיבורין"? (מב: ד"ה בחיבורי)
א. רק בנוגע במת עצמו.
ב. כשנוגע במי שנגע במת בשעת חיבורו למת.
ג. כשהראשון נוגע במת דאז טמאים כולם אפי' הם עשר.
ד. רק בטומאת אהל ולא בשאר טומאות של מת.
25. מת מצוה שיש ישראלים לטפל בו האם מותר לכהן להטמא לו? (מג: ד"ה והאי)
א. מותר וראיה מאשתו קטנה שמטמא לה דדינה כמת מצוה.
ב. אם לא יעשו בחנם אלא בשכר מיטמא לו ואם עושים בחנם אסור.
ג. אסור ואשתו קטנה שאני דתקנו חז"ל לעקור בו דבר מה"ת אפי' בקום ועשה.
ד. אסור בכל גוונא וגם באשתו קטנה מותר רק כשאין שם קוברין אחרים.