yeshiva.org.il


גמרא גיטין מבחנים דפים מט-סב

מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת גיטין מט - סב

א. כשאכלה ערוגה בין הערוגות ולא ידעינן אי כחושה או שמינה אכלה.
ב. כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק.
ג. כגון שהיתה עידית דמזיק כזיבורית דניזק.
ד. כגון שאכלה כחושה ואפ"ה משלם שמינה.

א. סתם ערב אינו משתעבד ובקבלן בדלית לי' לא משתעבד ובדאית ליה משתעבד.
ב. סתם ערב אינו משתעבד ובקבלן משתעבד אע"ג דלית ליה.
ג. בין בדאית לי' ובין בדלית ליה משתעבד אפי' ערב סתם.
ד. אפי' קבלן אינו משתעבד אע"ג דאית ליה.

א. אפי' גדולים בין לשבועה ובין לזיבורית.
ב. לשבועה אפי' גדולים ולזיבורית דוקא קטנים.
ג. קטנים ולא גדולים בין לשבועה ובין לזיבורית.
ד. לזיבורית אפי' גדולים, ולשבועה דוקא קטנים.

א. שמוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים אם קבלו קנין.
ב. שמוציאין לעישור נכסים מנכסים משועבדים כיון דאית להו קול והם קצובים.
ג. שמוציאין לעישור נכסים מנכסים משועבדים דוקא היכא שכתוב החוב בשטר.
ד. שכופין את הבעל לשלם פרנסת אשתו ובניו.

א. דלית ליה משיב אבידה פטור מן השבועה.
ב. דס"ל בו אינו מעיז אבל בבנו מעיז.
ג. דס"ל ל"ש בו ול"ש בבנו אינו מעיז והילכך לאו משיב אבידה הוא.
ד. דלא ס"ל דרשת חז"ל כי יתן איש ולא קטן, אלא אפי' בקטן נשבעין.

א. אין לדון לא לזכות ולא לחוב.
ב. מותר לדון בין לזכות ובין לחוב.
ג. אם ירדו לדון לזכות אז מותר לדון אפי' לחוב.
ד. לזכות מותר לדון, אבל אם דנו לזכות ונתחייבו אין היתומים נפסדים.

א. מותר, כי היכי דלישתמען מיליה.
ב. אסור, דרק לצורך היתומים מותר להוציא מעות ולא לצורך עצמו.
ג. אפוטרופוס שמינהו אביהם מותר, מינהו בי"ד אסור.
ד. אפוטרופוס שמינהו בי"ד מותר, מינהו אביהם אסור.

א. לא נפסלו.
ב. נפסלו.
ג. שקל כנגדן לא נפסלו, שקל בגופן, דהיינו ששקע הבשר תוך המים, נפסלו.
ד. למ"ד היזק שאינו ניכר שמה היזק, נפסלו, למ"ד לא שמה היזק, לא נפסלו.

א. נאמן.
ב. אינו נאמן.
ג. באזכרות נאמן, ובקלף אינו נאמן, אפי' אם הס"ת עדיין בידו.
ד. אם הס"ת בידו, נאמן, וביד הלוקח, באזכרות אינו נאמן לפסלה ובקלף נאמן אפי' לפסלה.

א. אוכלת בתרומה דרבנן.
ב. ב אינה אוכלת, דגזרינן אטו תרומה דאורייתא.
ג. קטנה בת ישראל אוכלת, נישואי פקח בחרשת או חרש בפקחת לא אוכלת.
ד. קטנה בת ישראל אוכלת, נישואי פקח בחרשת אוכלת, חרש בפקחת אינה אוכלת.

א. פטור כיון דאינו ראוי להקרבה בפנים.
ב. חייב כרת מדרבנן אבל מה"ת אין לו עונש.
ג. חייב כרת מדאורייתא, דאוקמוה רבנן ברשותי' כי היכי דליחייב עלה.
ד. בגנב פטור מכרת אבל בגזלן חייב, דסתם גזלן ייאוש בעלים הוא.

א. שיצאה מביתה בלי נעלים ודרסה על גללי בהמה א"נ שאכלה גרוגרת של ר' צדוק.
ב. נהרגה ע"י הבריונים.
ג. מתה ברעב.
ד. שאכלה פת קיבר מחמת רעבונה ומתה כי לא היתה רגילה בכך.

א. שלא יחריב את בית המקדש הדא זימנא.
ב. שיביאו את ר' צדוק לקבורה.
ג. שיפסיק להרוג ילדי ישראל על דמו של זכריה הנביא, ושיחזיר כלי הקודש לירושלים.
ד. תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל, ורופא לרפאות את ר' צדוק.

א. נבוזראדן.
ב. סנחריב.
ג. טיטוס.
ד. אספסיינוס קיסר.

א. בני הבאגא צריכים לשלם לו מה ששילם מראש.
ב. המקבל הפסיד שהניח מעותיו על קרן הצבי דלא הי' לו לשלם מראש.
ג. בעל השדה חייב להחזיר למקבל את מה ששילם עבורו.
ד. מחלקים את ההפסד בין שלשתם, בני הבאגא, המקבל, ובעל השדה.

א. משה, יהושע וחזקיה.
ב. משה, דוד ושלמה.
ג. משה, יהושע, דוד ועזרא הסופר.
ד. משה, רבי ורב אשי.

א. דרב יהודה הי' מוחזק לתקוע בשופר בר"ה ואין להעבירו מחזקתו.
ב. י"א דבביתו היו תוקעין בע"ש להפריש העם ממלאכתם, וי"א דשופר של נדבה שבה נותנים צדקה.
ג. דבביתו היו מניחים העירוב של עירובי חצירות ואין לשנות מפני החשד.
ד. שופר שבו הודיעו על קידוש החודש הי' מונח בביתו של רב יהודה.

א. לת"ק גזל מפני דרכי שלום ולר' יוסי גזל גמור מדבריהם ויוצא בדיינים אבל אינו נפסל לעדות.
ב. לת"ק גזל מפני דרכי שלום ולר' יוסי גזל גמור מה"ת אפי' להפסל לעדות.
ג. לת"ק גזל מפני דרכי שלום ולר' יוסי גזל גמור מדבריהם ואינו יוצא בדיינים.
ד. שייך בו דין גזל מדבריהם משום דרכי שלום.

א. אסור שמא יטעה הכהן ויחשוב שזה טהור.
ב. מותר, משום כדי חייו של הת"ח התירו.
ג. אסור להפריש חלה ותרומה בסוף, אבל עם עושה העיסה והזיתים מתחילה בטהרה התירו.
ד. בזיתים התירו כיון ששכרו מרובה אבל בעיסתו לא התירו.

א. שמותר לומר להם אחזוקו אבל אסור לסייע להם בעבודת השדה.
ב. שמשום איבה מותר לסייע להם בקרקע שלהם, אבל בדליכא איבה אסור.
ג. שמותר לקנות פירות מן העכו"ם בשביעית אע"פ שגדלו ע"י עבודה בשביעית.
ד. בשביעית בזה"ז מדרבנן מותר לחרוש ולסייע בידי העכו"ם בשעת עבודתו.

א. שמותר לומר להם אחזוקו אבל אסור לסייע להם בעבודת השדה.
ב. שמשום איבה מותר לסייע להם בקרקע שלהם, אבל בדליכא איבה אסור.
ג. שמותר לקנות פירות מן העכו"ם בשביעית אע"פ שגדלו ע"י עבודה בשביעית.
ד. בשביעית בזה"ז מדרבנן מותר לחרוש ולסייע בידי העכו"ם בשעת עבודתו.

שאלות על תוס'
א. פטור.
ב. חייב.
ג. מה"ת פטור דילפינן מתרומה אבל מדרבנן חייב.
ד. במזיק הקדש בדק הבית חייב, ובהקדש קדושת הגוף פטור.

א. פסול מן התורה שנא' אל תשת ידך עם רשע וגו'.
ב. לשבועה פסול מדרבנן דגנאי הוא להשביעו ולעדות פסול מה"ת שנא' להיות עד חמס.
ג. פסול מדרבנן.
ד. לשבועה פסול מה"ת דמיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא, ולעדות רק מדרבנן.

א. רק כדי דמיו.
ב. כל ממון שבעולם, כי הי' זמן גזירת שמד ואז מותר לשלם יותר.
ג. כל ממון שבעולם, כי במקום סכנת נפשות פודין יותר מכדי דמיהן, א"נ היכא דמופלג בחכמה שאני.
ד. פי שנים מכדי דמיו.

א. לרש"י איבד הלוי מקומו ואינו עולה כלל, א"נ שאין סדר ומי שירצה יקדים, לתוס' הלוי עולה במקום הראוי לו.
ב. שהלוי עולה במקום הכהן.
ג. שהישראל עולה ראשון והלוי עולה רק שלישי ולא שני.
ד. לרש"י שהלוי עולה במקום הכהן, לתוס' שהלוי אינו עולה כלל.

א. טומאת מגע ומשא והיסט אבל לא טומאת אהל.
ב. טומאת מגע ומשא היסט וגם טומאת אהל אבל רוקו אינו טמא.
ג. לרש"י דינו כזב לכל דבריו, ולתוס' דינו כטמא מת.
ד. לתוס' דינו כזב אבל לא טומאת היסט, ורק ברוקו גזרו, וי"א דאין לו דין זב ורק כדין נושא בגדי נדה.