yeshiva.org.il


גמרא בבא קמא מבחנים דפים סג-עח

מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת בבא קמא סג-עח

א. שדה שלא הוגדרו מיצריה.
ב. דבר שאין לבעלים סימן בו.
ג. כלי שאין בו שוה פרוטה.
ד. שטרות, שאין גופן ממון.

א. מדכ' ואם ימצא הגנב וכו', ו' מוסיף על ענין ראשון.
ב. מגזירה שוה גנב - גנב.
ג. מק"ו, מגנב עצמו שחייב כ"ש בטוען טענת גנב כיון שנשבע ישלם.
ד. למ"ד מדכ' גנב הגנב, ולמ"ד מהקישא שנסמכו דין גנב לטוען טענת גנב, אבל אין זה בנין אב.

א. בכלל ופרט וכלל מרבים כעין הפרט, בריבה מיעט וריבה, מרבינן הכל וממעטין רק דין אחד.
ב. בכלל ופרט וכלל אין משיבים, ובריבה מיעט וריבה למדין ומשיבים.
ג. בכלל ופרט וכלל מרבינן הכל, ובריבה מיעט וריבה אין מרבים אלא כעין הפרט.
ד. בכלל ופרט וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט, ובריבה מיעט וריבה מרבינן אפי' כל מילי.

א. לר' יעקב אם הכפל והחומש שוים, פטור מחומש, לחכמים בכל אופן פטור מחומש, לר' שמעון פטור אף מאשם.
ב. לר' יעקב משלם כפל וחומש ופטור מאשם לחכמים פטור מכולם, לר' שמעון פטור מכפל וחומש וחיב באשם.
ג. פטור מכפל וחומש וחייב קרבן.
ד. פטור מכפל דהוי מודה בקנס וחייב בחומש וקרבן אשם.

א. ממונא מאיסורא לא ילפינן.
ב. דיאוש חידוש הוא שחידשה תורה ולא ילפינן מיניה.
ג. באבידה בהיתירא אתא לידיה משא"כ בגניבה דבאיסורא אתאי לידיה.
ד. דגם באבידה קונה רק יחד עם שינוי רשות ואין למילף מינה דיאוש גרידא קני.

א. משקצען וגמר מלאכתן, ודוקא בשל עוצבא אבל בשאר עורות, משחישב עליהן.
ב. בחסרון מלאכה, אין מחשבה מטמאתן, בלי חסרון מלאכה, מחשבה מטמאתן, ודוקא של בעה"ב אבל בשל עבדן לא.
ג. בחסרון מלאכה מחשבה מטמאתן, בלי חסרון מלאכה, אין מחשבה מטמאתן, ודוקא של עבדן אבל של בעה"ב לא.
ד. בשל בעה"ב עד שיוגמר מלאכתן, בשל עבדן מקבלים טומאה משחישב עליהן.

א. כל צינור אפי' קבעו ולבסוף חקקו, כי שינוי השם מילתא הוא והשתא נקרא כלי.
ב. קבעו ולבסוף חקקו, אבל חקקו ולבסוף חקקו אינו פוסל.
ג. צינור אפי' חקקו ולבסוף קבעו אינו פוסל כיון דשאובין מדרבנן.
ד. חקקו ולבסוף קבעו פוסל, כיון דהי' עליו תורת כלי בתלוש.

א. מי שגנב ומכר חייב ד' וה' ואינו יכול להפטר אם הודה בקנס.
ב. למ"ד יאוש קונה, קמ"ל דאם מכר אחר יאוש אינו חייב ד' וה' אלא אם מכר לפני יאוש.
ג. לרב ששת קמ"ל דאינו חייב אא"כ מכר אחר יאוש, לרב נחמן, קמ"ל לאפוקי המוכר לשלשים יום.
ד. המוכר שדהו ולא פדאו תוך שנה, שוב אינה חוזרת לבעלים.

א. פסקו "צא תן לו" פטור, "חייב אתה ליתן לו" חייב.
ב. פסקו "צא תן לו" חייב, "חייב אתה ליתן לו" פטור.
ג. פטור.
ד. חייב.

א. מהני.
ב. לאמימר מהני ולרב אשי י"א לא מהני וי"א מהני לפלגא, והלכתא לא מהני, וברש"י ב' לשונות אי מיירי בתפיסה מהתובע או מהנתבע.
ג. לא מהני.
ד. תפיסה מהתובע לא מהני, אבל תפיסה מהנתבע מהני לכו"ע.

א. כשמכרו בשבת ע"י תשלומי כסף.
ב. כשמכרו ע"י זריקה לחצר חבירו, לרבנן דלא ס"ל קלוטה כמי שהונחה דמי ואינו חייב עד שיניח.
ג. כשמכרו ע"י זריקה לחצר חבירו, ולרבנן כשאמר לא תיקני עד שתנוח, א"נ באומר עקוץ תאינה מתאינתי.
ד. כשמכרו ע"י קנין הגבהה.

א. אסורים באכילה לעולם בין בשוגג בין במזיד.
ב. אסורים בהנאה לעולם בין בשוגג בין במזיד.
ג. בשוגג אסורים בו ביום במזיד אסורים באכילה לעולם ומותרים בהנאה.
ד. בשוגג אסורים בו ביום במזיד אסורים לעולם בין באכילה ובין בהנאה.

א. חייב.
ב. פטור.
ג. אם מת לפני שטבח חייב, לאחר שטבח פטור.
ד. אם מת לפני שטבח פטור, לאחר שטבח חייב..

א. משום תקנת השבים.
ב. י"א משום דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, וי"א משום פסידא דלקוחות.
ג. משום שלא תנעל דלת בפני הלוים.
ד. דמוקמינן להו אחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דנפסלו.

א. כדי שאילת תלמיד לרב, לית ליה, כדי שאילת הרב לתלמיד, אית ליה.
ב. כדי שאילת הרב לתלמיד, לית ליה, כי שאילת תלמיד לרב, אית ליה.
ג. לא ס"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי.
ד. ס"ל בכל גוונא, תוך כדי דיבור כדיבור דמי.

א. כמ"ד הכחשה תחלת הזמה הוא, וכגון שהוכחשו ע"י עדים אחרים.
ב. כמ"ד הכחשה לאו תחלת הזמה הוא, וכגון שהוכחשו ע"י עדים אחרים.
ג. כמ"ד הכחשה לאו תחלת הזמה הוא, וכגון שבא הרוג ברגליו.
ד. כמ"ד הכחשה תחלת הזמה היא, וכגון שבא הרוג ברגליו.

א. לא משכחת, דלכו"ע לא הוי עדות.
ב. אליבא דסומכוס, דבכל גוונא ס"ל דהוי עדות.
ג. היכא דהודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב אליבא דשמואל.
ד. היכא שהודה שגנב בפני פלוני ופלוני טבח ומכר, אז עדי טביחה כשרים לסומכוס דסיוע קמסייע ליה.

א. נותר דקדשי קדשים בלבד, ולא של קדשים קלים.
ב. לן לאחר שנראה לזריקה, אבל לן לפני שנראה לזריקה אינו מטמא.
ג. לן לפני זריקה אינו מטמא אבל לן לאחר זריקה מטמא.
ד. לן לפני שנראה לזריקה אבל לן לאחר שנראה לזריקה אינו מטמא.

א. בכולן ממעטים כלאים דלא שייך בהו.
ב. בגניבה, קדשים, ובכור, לא שייך, בפטר חמור שייך, מפני שהוא שה.
ג. בכולן שייך, דמרבינן ליה מדכתיב "או".
ד. לגניבה שייך, קדשים ובכור לא שייך, בפטר חמור לת"ק אין פודין ולר' אליעזר פודין בכלאים.

א. לרבנן יכול להחזיר לו כבש ולר' אלעזר בן עזריה עוף.
ב. חייב להחזיר לו כעין שגנב, דהיינו שור דוקא.
ג. איבעיא דלא איפשיטא.
ד. לכו"ע יכול להחזיר לו אפי' עולת העוף.

שאלות על תוספות
א. למעט הפקר.
ב. למעט נכסי עכו"ם.
ג. למעט דבר שאין לו מדה או מנין מסויים א"נ למעט חצי רימון וחצי אגוז.
ד. למעט נכסי הקדש.

א. לרש"י דמשכב גזול אינו מקבל טומאה, ולתוס' דאין מחשבת הגזלן מועלת לייחדם לשכיבה.
ב. דהגוזל משכבו של חבירו פטור מתשלומי כפל.
ג. דיאוש כדי קונה.
ד. דשינוי מעשה קונה.

א. אין הלכה כסתם.
ב. דינו כמו כל סתם משנה דהלכה כסתם.
ג. איבעיא דלא איפשיטא.
ד. גם בזה הלכה כסתם, אבל כשסותר לסתם דאזיל כרבים, סתם דרבים עדיף.

א. איכא להוכיח מסוגיין דאסור מה"ת, דאל"כ אמאי יפטור בשוחט לע"ז, משום דלאו דמרה קטבח.
ב. אין להוכיח, דאפי' אם אסור מדרבנן, אמרינן לאו דמרה קטבח כיון דאסרו חכמים בכל הנאות.
ג. איכא להוכיח מסוגיין דאסור רק מדרבנן, דאם אסור מה"ת אמאי חייב, הלא לאו דמרה קטבח.
ד. לרש"י אין להוכיח, ולר"ת איכא להוכיח דאסור מה"ת.

א. לא שייך.
ב. שייך, דאפי' באוכל שאינו יכול להאכילו לאחרים חשוב כאוכל לקבל טומאה.
ג. שייך, רק להשוות אינו אוכל כאוכל בנוגע לכל העומד לישרף וכו' אבל לא מהני לענין אוכל שאינו ראוי לאכילה שיקבל טומאה.
ד. לר' שמעון לא שייך, ולרבנן שייך.