מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת בבא בתרא דפים ע"ח - צ"א1. באיזה לשון ס"ל לר' יהודה דהמוכר את החמור מכל כליו? (עח. - ע"ח:)
א. חמור סתם - לא מכר כליו, חמורך - מכר כליו.
ב. חמורך זה - לא מכר כליו, חמורך הוא - מכר כליו.
ג. בעודן עליו מכר כליו, אין כליו עליו - לא מכר כליו.
ד. חמורך זה - מכר כליו, חמורך הוא - לא מכר כליו.
2. מכר לו חמור או פרה מניקות - האם גם בנה מכור? (עח:)
א. בניהם מכורים.
ב. בפרה אין בנה מכור, ובחמור בנה מכור.
ג. בפרה בנה מכור, ובחמור אין בנה מכור.
ד. אין בניהם מכורים.
3. "כל הפורש מדברי תורה כאילו...........? (עט.)
א. אש אוכלתו, וי"א נופל בגיהנום.
ב. כאילו פורש מן השכינה.
ג. אין לו חלק לעולם הבא, וי"א אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה.
ד. עובד ע"ז, וי"א אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
4. "פירות כוורת נוטל ג' נחילין ומסרס" - מה הכוונה למסקנא? (פ.)
א. שמסרס את הדבורים שלא יולידו עוד.
ב. נוטל ג' נחילים בזה אחר זה ומכאן ואילך נוטל אחת ומניח אחת.
ג. מתחילה נוטל אחת ומניח אחת.
ד. מאכילן חרדל ועי"כ מתוך שפיהם חד אוכלות את דובשנן.
5. דבש הזב מכוורתו ע"ג כלי מאוס - האם מקבל טומאת אוכלים אליבא דרבא? (פ: ברשב"ם ד"ה ע"ג)
א. מקבל טומאה כיון דעדיין ראוי לאכילת אדם.
ב. אינו מקבל טומאה אליבא דרבנן אבל לר' אליעזר מקבל טומאה.
ג. לרבנן מקבל טומאה כיון דלא נפסל מאכילת כלב, לר' אליעזר אינו מקבל טומאה כיון דעד עכשיו דינו כקרקע.
ד. אינו מקבל טומאה לכו"ע כיון דאינו ראוי לאכילת אדם.
6. שלח שליח לבצור הביכורים ולהביאו לירושלים האם חייב בקריאה? (פא: ברשב"ם ד"ה ולקחת)
א. חייב בקריאה, ובעל הבית קורא.
ב. חייב בקריאה, והשליח קורא.
ג. פטור מן הקריאה, אבל חייב בהבאה.
ד. פטור מן הביכורים ואינו מביאו כלל.
7. "אותן אורה וסלו מי זורען" - למסקנא? (פב:)
א. המוכר.
ב. הקונה.
ג. איבעיא דלא איפשטא.
ד. זה וזה אינן רשאין לזורעה.
8. כשהוא מודד (בין האילנות) ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד" - למסקנא? (פג.)
א. ממקום קצר.
ב. ממקום רחב.
ג. מעיקר השני, דהיינו ממקום בינוני.
ד. איבעיא דלא איפשטא.
9. "היה ארז ביניהם (בין האילנות) מהו"? (פג:)
א. לא קנה קרקע.
ב. קנה קרקע וקנה גם את הארז.
ג. קנה קרקע אבל לא קנה את הארז.
ד. איבעיא דלא איפשטא.
10. טענו ביין והודה לו בחומץ - האם דינו כמודה במקצת? (פד: ברשב"ם ד"ה מין)
א. אין דינו כמודה במקצת לכו"ע.
ב. דינו כמודה במקצת לכו"ע.
ג. לרבנן מין א' הוא לענין מודה במקצת ולרבי שני מינים הם.
ד. חומץ יין מין אחד, חומץ דגן שני מינים הם.
11. "עד שלא נתמלאה המדה למוכר, משנתמלאה מדה ללוקח" - באיזה מדה מיירי? (פה.)
א. במדה של מוכר ברשות לוקח.
ב. במדה של לוקח ברשות הרבים, ובחצר שאינה של שניהם.
ג. במדה של מוכר ברשות הרבים, ובחצר שאינה של שניהם.
ד. במדה שאינה של שניהם ברשות הרבים, ובחצר שאינה של שניהם.
12. "זרק לה לתוך קלתה הרי זו מגורשת" - האם ניתן לפשוט מכאן דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה? (פה:)
א. ניתן לפשוט.
ב. לא, די"ל דקלתה הי' תולה בה א"נ קשורה, א"נ שמונחת בין ירכותיה א"נ שבעלה מוכר קלתות.
ג. איבעיא דלא איפשטא.
ד. לא, דאין ללמוד דיני קנין מדיני גיטין.
13. באיזה אופן מודו כו"ע דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה? (פו.)
א. אם אמר לו המוכר לך חזק וקני.
ב. בדברים שדרכן להגביהו.
ג. בגט.
ד. במתאכלי דתומי.
14. "אם היה (הפשתן) מחובר ותלש כל שהוא קנה" - משום דתלוש כל שהוא קנה? (פז.)
א. כיון דאמר ליה לך חזק וקני קנה הכל.
ב. כיון דאמר ליה לך יפה לך קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה.
ג. כל שהוא לאו דוקא, אלא כל מה שהוא תולש הוא קונה.
ד. מיירי כגון דכבר שילם עבור כל הפשתן ולכן סגי ליה בתלישת כל שהוא.
15. מה דין "הרכינה ומיצית" - לענין תרומה? (פז. - פז:)
א. חולין.
ב. חולין ותרומה מעורבין זה בזה.
ג. תרומה.
ד. ספק תרומה.
16. הלוקח ירק מן המוכר וכשהרימו הקדישו המוכר - האם חל ההקדש? (פח.)
א. אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואפי' לא קצץ דמו.
ב. הוי הקדש אפי' קצץ דמו.
ג. איבעיא דלא איפשטא.
ד. אם קצץ דמו אינו הקדש, אם לא קצץ דמו הוי הקדש.
17. "קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות" - מה הטעם? (פח:)
א. עריות אפשר בתשובה ומדות לא אפשר בתשובה.
ב. כיון דבפרשה דעריות כתוב "אני ה'".
ג. דקשה גזל הנאכל.
ד. דמדות איתקש לרציחה דכתוב וקבע את קובעיהם נפש.
18. "שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים - מה הטעם? (פט: ברשב"ם ד"ה לא)
א. כי חיישינן שמא מחמת החום לא ידקדק יפה במדידתו.
ב. כי בימות הגשמים אסור ליכנס בשדה חבירו שלא יקלקל התבואה.
ג. כי בימות החמה החבל קצר יותר מבימות הגשמים א"נ כי בימות החמה הקרקע מתבקע ומוסיף במדתו.
ד. כי בימות הגשמים החבל קצר יותר מבימות החמה.
19. "אין משתכרין פעמים בביצים" - מה הכוונה? (צא.)
א. אסור לשלם לפועל שכר פעולתו בביצים אלא בכסף.
ב. שאסור למכור ביצים על חד תרי דהיינו כפול ממחירו, א"נ שלא ימכור תגר לתגר אחר.
ג. שאין להרוויח כלל במכירת ביצים אלא עליו למוכרו במחיר שקנה.
ד. שאין להתפרנס ממכירת ביצים כיון שהפסדו מרובה ושכרו מועט.
20. "ואכלתם מן התבואה ישן בלא סלמנטון" - מאי בלא סלמנטון? (צא:)
א. בלא רצינתא - דהיינו תולעת, א"נ בלא שדופא - דהיינו שלא יתחמם ויתקלקל התבואה.
ב. בלא תוספת - שיהא ראוי לאכילה בלי תבלין ושאר תוספות.
ג. בלי גבול - שיתקיים בהם והריקותי לכם ברכה עד בלי די.
ד. בלי טורח - דהיינו שלא יתקיים בהם הקללה בזיעת אפיך תאכל לחם.
שאלות ללומדי תוספות
21. "הקדיש את הבור מועלין בו" - באיזה אופן מיירי? (עט. ד"ה מועלין)
א. אם נהנה ממה שיש בתוך הבור, אבל בבור עצמו אינו שייך מעילה.
ב. לרש"י אם הניח חפצו בבור, ולתוס' רק אם עקר חוליא מן הבור ונהנה ממנה.
ג. לרש"י בשעת מכירת הבור מעל, ולתוס' אם הניח חפציו בבור.
ד. אם הקדישו קדושת דמים אין בו מעילה רק אם הקדישו לצורך בדק הבית.
22. למה לן קרא למעט פירות חו"ל מביכורים - הלא היא מצוה התלויה בארץ? (פא. ד"ה ההוא)
א. דס"ד למילף ממצות שבת ששייך גם בחו"ל קמ"ל.
ב. דאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהם חוץ.
ג. דס"ד דאיתקיש לבשר בחלב דשייך גם בחו"ל, א"נ אין ביכורים נחשב מצוה תלויה בארץ אלא תלויה בגוף.
ד. לחייב עליו בתרי לאוין אם אכל ולא הפריש מדלא איצטריך ליה לגופיה.
23. "הרכובה שבגפן" - מה הכוונה? (פג. ד"ה הרכובה)
א. לרש"י גפן בחור שהורכב בגפן זקן, לתוס' דהיינו הברכה שכופפים גפן זקן באמצעו לארץ.
ב. שורת הכרם, שנים כנגד שנים ואחד יוצא זנב.
ג. גפן זקן שכבר הפסיק מלהוציא פירות.
ד. צמח הגדל ע"ג הגפנים ויונק מהם.
24. האם נחשב איסור עריות - "אפשר בתשובה"? (פח: ד"ה התם)
א. אין לו דבר העומד בפני התשובה חוץ מע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים.
ב. רק תשובה מיראה אבל לא תשובה מאהבה.
ג. אם הוליד ממזר לא שייך תשובה א"נ אפי' בכה"ג נחשב "אפשר בתשובה".
ד. עריות שאין בהם אלא כרת נחשב "אפשר בתשובה" אבל ביש בו מיתת ב"ד אינו בתשובה.
25. האם מותר לעשות משקולת של מיני מתכות? (פט: ד"ה ולא)
א. מותר.
ב. אסור.
ג. לשקילת כסף וזהב אסור, לשקילת בשר ושומן מותר.
ד. לשקילת כסף וזהב מותר אם חיפהו בעור, לשקילת בשר ושומן אסור אפי' בכה"ג.