yeshiva.org.il


גמרא עבודה זרה מבחן דפים מ"ז-ס"א

מקורות ללימוד לפני המבחן:
גמרא ורש"י על מסכת עבודה זרה, דפים מ"ז-ס"א

א. אי למים שמשתחווה או לפרצוף שהוא רואה בתוך המים.
ב. אי יש נעבד במחובר אצל גבוה.
ג. אי מים של רבים נאסרים או לא.
ד. אי למידם שלפניו משתחווה או לקילוח של הנהר והילכו.

א. כטומאת מת ומטמא אף באהל.
ב. י"א כטומאת שרץ דהיינו במגע, וי"א כטאומאת נדה ומטמא אף במשא.
ג. מהתורה אינו מטמא ורק מדרבנן גזרו לטמא אוכלין בלבד.
ד. אין להם טומאה כל עיקר.

א. אפילו ישב בצל קומתה טהור וכ"ש בישב בצל צלה.
ב. אפילו ישב בצל צלה נטמא.
ג. ישב בצל קומתה נטמא אבל בצל צלה טהור.
ד. לת"ק טמא אפילו בצל צלה ולר"י טהור אפילו בצל צלה.

א. התנור יותץ בין תנור חדש ובין תנרו ישן.
ב. חדש יוצן וישן יותץ.
ג. חדשיותץ וישן יוצן.
ד. יוצן התנור בין תנור חדש ובין תנור ישן.

א. דלא הסתכל בצורתא דזוזא.
ב. שהיו אבותיו כהנים ששירתו בבית המקדש.
ג. שמסר עצמו למיתה על קידוש השם.
ד. שאבותיו נהרגו על קידוש השם.

א. פטור - ואפילו בדוקין שבעין.
ב. בדוקין שבעין - חייב, במחוסר אבר - פטור.
ג. בדוקין שבעין - פטור, במחוסר אבר - חייב.
ד. חייב - ואפילו במחוסר אבר.

א. מותרים בכלגוונ
ב. אסורים בכל גוונא.
ג. מעות אסורים וכלים מותרים.
ד. מצאן בדרך נוי אסורים, בדרך גנאי כגון כיס תלוי על צוארו מותרים.

א. לא גזרו, דהיא גופא גזירה ואנן נגזור גזירה לגזירה?
ב. איבעי דלא איפשטא.
ג. בטומאה דרבנן לא גזרו אבל בטומאת עבודה זרה דחמירא - גזרו.
ד. בטומאה עבודה זרה לא גזרו ובשאר טומאה דרבנן - איבעיא דלא איפשטא.

א. דעתיד בית המקדש ליחרב בעונותיהן של ישראל.
ב. שבית המקדש נחרב בעון שנאת חינם.
ג. שכיון שנכנסו גוים להיכל יצאו כל כלי המקדש לחולין.
ד. שגוי שהשתחווה לכלי של ישראל נאסר מיד.

א. כשעבדו ישראל את העגל גילו דעתם שניחא להו אם יעבדו גוים עבודה זרה.
ב. גוי יכול לאסור דבר של ישראל.
ג. גזרת הכתוב בדור ההוא לשרוף אשריהן כדי שלא יגררו ישראל אחרי עבודה זרה שלהם.
ד. לפני מתן תורה יכלו לאסור גם דבר שאינו שלהם.

א. לא נאסרה.
ב. מותר להדיוט ואסור לגבוה.
ג. איבעיא דלא איפשטא.
ד. נאסרה אפילו להדיוט.

א. יסוריים שיש בהם ביטול תורה.
ב. רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתם.
ג. מחלה שאין ה רפואה בדרך הטבע.
ד. מחלות שלקו בהם המצרים כדכתיב "כל המחלה אשר שמתי במצרים" וכו'.

א. דאסור לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל.
ב. דאסור להשתכר מאיסורי הנאה וס"ל דכיון שהתחיל לימשך נעשה יין נסך.
ג. דאסור לסייע בידי עובדי עבירה.
ד. משום אביזרייהו דעבודה זרה.

א. כל היין מותר אפילואם פחתתו בורו.
ב. למ"ד נצוק חיבור, מה שבבור אסור והשאר מותר, למ"ד אינו חיבור, אף שבבור מותר.
ג. רק היין שבגרגותנא אסור אבל שבבור ושבגת מותר.
ד. למ"ד נצוק חיבור הכל אסור, למ"ד אינו חיבור אם פחתתו בורו הכל אסור ואם לא פחתתו בורו מה שבבור אסור והשאר מותר.

א. אסור בהנאה.
ב. אסור בשתיה ומותר בהנאה.
ג. מותר אף בשתיה.
ד. אם נגע ביין אסור בהנאה, לא נגע ביין מותר אף בשתיה.

א. מותר כיון דנאכלין חיין.
ב. מותר כיון דאין עולין על שולחן מלכים.
ג. אסורים משום בישול עכו"ם.
ד. מן הדין מותרים אבל במקום שאינם בני תורה אסורים.

א. אם החזיקו יד הגוי שלא ישכשך - מותר בשתיה, ואם לא, אסור בשתיה.
ב. אסור בהנאה אפילו לש ישכשך.
ג. אם החזיקו יד הגוי שלא ישכשך - מותר בהנאה ולא בשתיה, ואם לא, אסור אף בהנאה.
ד. מותר אף בשתיה כיון דלא התכוון לנסך.

א. אסור בהנאה.
ב. נסדקה לארכה - אסור בשתיה ומותר בהנאה, נסדקה לרחבה - מותר אף בשתיה.
ג. נסדקה לאורכה - אסור בהנאה, נסדקה לרחבה - אסור בשתיה ומותר בהנאה.
ד. אסור בשתיה ומותר בהנאה.

א. עלה מת מותר, עלה כשהוא חי אסור דדמי עליו כיום אידם.
ב. מותר אף בשתיה בין עלה חי או מת.
ג. אסור אף בהנאה.
ד. עלה חי מותר, עלה מת אסור אף בהנאה.

א. אסור אף בהנאה.
ב. אסור בשתיה ומותר בהנאה.
ג. מותר אף בשתיה.
ד. אם נתפס עליו כגנב מותר אף בשתיה, לא נתפס עליו כגנב אסור אף בהנאה.