הרב אהרן הכהן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "{{רב |שם=הרב אהרן הכהן |תמונה=200px{{תמונה להחלפה}} |כיתוב= |תאריך לידה=תמוז ה'ת...")
 
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{רב
{{רב
|שם=הרב אהרן הכהן
|שם=הרב אהרן הכהן
|תמונה=[[קובץ:Aaron.JPG|200px]]{{תמונה להחלפה}}
|תמונה=
|כיתוב=
|כיתוב=
|תאריך לידה=[[תמוז]] [[ה'תר"א]]
|תאריך לידה=תמוז תר"א
|תאריך לידה לועזי=[[1841]]
|תאריך פטירה=ל' ב[[שבט]] תרצ"ד
|תאריך פטירה=[[ל' בשבט]] [[ה'תרצ"ד]]
|מקום פעילות=צנעא
|תאריך פטירה לועזי=[[15 בפברואר]] [[1934]]
|מקום פעילות=[[צנעא]] ב[[תימן]]
|השתייכות=
|השתייכות=
|נושאים בהם עסק=רב, אב"ד, דיין, מו"צ
|נושאים בהם עסק=
|תפקידים נוספים=
|תפקידים נוספים=דיין בצנעא, ראש ישיבת בית שרעבי, חזן ופייטן.
|רבותיו= הרב חיים קרח
|רבותיו=[[הרב חיים קרח]]; [[הרב יחיא קאפח]]
|תלמידיו= בנו הרב אברהם הכהן, הרב חיים כסאר, הרב שלום קלזאן, ועוד
|תלמידיו=בנו הרב אברהם הכהן, [[הרב חיים כסאר]] הרב שלום קלזאן ועוד.
|חיבוריו=
}}
}}
'''אהרן הכהן''', [[1841]] - [[1934]]; (ה'תר"א -  ל' בשבט ה'תרצ"ד), מחכמי [[יהדות תימן|תימן]] בסוף [[המאה ה-19]] ותחילת [[המאה ה-20]], דיין וראש ישיבת [[בית שרעבי]].


==קורות חייו==
'''הרב אהרן הכהן''' היה [[דיין]] בעיר צנעא שבתימן וראש ישיבת "בית שרעבי".  
הרב אהרן הכהן נולד ב[[צנעא]] בתמוז שנת תר"א. אביו, רבי שלום הכהן, היה בן למשפחת [[כהנים]] מיוחסים ואנשי מעשה. אמו הייתה בת למשפחת צעדי המפורסמת בצנעא, שהעמידה תלמידי חכמים שהיו מגדולי הדור לאחר [[גלות מוזע]], וביניהם הרב יהודה צעדי ובנו הרב יחיא צעדי, שהיה מרבותיו של [[מהרי"ץ]].


בילדותו למד אצל המארי, וכשגדל קצת השתתף בשעורים הקבועים בישיבתו של הרב [[חיים קרח]], שקבע את לימודיו בישיבת [[בית אלשיך]] המפורסמת. בישיבה זו התאספו ללמוד גדולי הלמדנים שבאותו הדור. הרב קרח העריך את תלמידו הצעיר וקרבו אליו, כך שהיה לתלמידו הגדול שבחבורה, עד שזכה להיות לו לתלמיד חבר. בשנת תרכ"ד [[1864]] נשא לאשה את ג'זאל בתו של רבי סאלם ממשפחת גנדיל.
==תולדות חייו==
נולד בצנעא בתמוז תר"א לאביו, רבי שלום הכהן. אמו היתה בת למשפחת צעדי המפורסמת, שהיתה משפחה של תלמידי חכמים בצנעא. בנעוריו למד אצל [[הרב חיים קרח]] בישיבת "בית אלשיך", והוא קרבו והעירכו על אף גילו הצעיר. מעמדו היה הרם ביותר מבין תלמידי הישיבה. בשנת תרכ"ד נשא את ג'זאל בת הרב סאלם גנדיל. בשנת התרס"ה, בעקבות המלחמה עם העתמאנים, תנאי המחיה בצנעא היו קשים מנשוא. בתים רבים בעיר נחרבו במלחמה, ובנוסף היער הוכתה בבצורת ורעב קשים. הקהילה היהודית התפוררה, וישיבת בית אלשיך נסגרה. הוא גלה עם משפחתו לכפר סיאן, עד שהמצב בצנעא חזר לשגרה, אז שב לעיר וחזר לתלמודו עם חכמי העיר. למד עם בנו רבי אברהם בישיבתו של [[הרב יחיא קאפח]]. לפרנסתו עסק בתפירה, ואף עסק בתפירה ותיקון בגדים לחצר המלוכה ולנכבדי תימן, ונחשב לאדם אמיד. האימאם של תימן, שהעריך אותו מאד, מינה אותו לראש הרבנים בעיר. אמנם לאחר כמה חודשים הצליח לשכנע את האימאם לפטר אותו ממשרה זו, אך באופן לא רשמי נשאר המסכות הרוחנית העליונה בקרב היהודים, וכן שימש כדיין בבית דינו של [[רבי יחיא יצחק הלוי]]- בית הדין הכללי של כל יהדות תימן, במשך כ-30 שנה. מצויים פסקי דין רבים וכן תשובות, בחתימת ידו. מנהגו היה לעודד את הצדדים לעשות פשרה ביניהם ולהשכין שלום, ולעיתים אף הוציא מכספו לשם כך. גם מחוץ לבית הדין עסק בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, וכן היה ממונה על קופת "צדקת רבי מאיר בעל הנס" לעניי ארץ ישראל.  


בשנת התרס"ה, [[1905]], בימי מלחמת האמאם נגד הטורקים, נחרבה עיר הבירה [[צנעא]], והשנה הייתה שנת בצורת ורעב קשה מנשוא. הקהילה היהודית נחרבה על רבניה וחכמיה, רבים מבניה מתו, וישיבת בית אלשיך נסגרה. הרב כהן גלה לחודשים ספורים עם כל משפחתו לכפר סיאן, שהיה ממוקם מהלך חצי יום רגלי מעיר הבירה צנעא. כשפסק הרעב חזר לצנעא עם יתר חבריו הרבנים, ועבר ללמוד יחד עם בנו הרב אברהם וכל גדולי הדור.
בשנת תר"פ ייסד, יחד עם בנו, ישיבה בצנעא, שנודעה בשם "כניס בית אלשרעבי"- ישיבת בית שרעבי. הוא עמד בראשות הישיבה עד לפטירתו, והעמיד תלמידים רבים. בישיבתו פתחו את סדר היום בעוד לילה בלימוד [[קבלה]], ולאחר מכן לימוד עיוני ב[[תלמוד]] וב[[שמנה תורה]] ל[[רמב"ם]] עד הבוקר, ולאחר תפילת שחרית למדו הלכה בעיון רב. בבית מגרש זה שימש כמורה הוראה, ורבים שיחרו לפתחו לשאלות בהלכה.  


כמרבית חכמי תימן, הרב אהרן עסק במלאכה בצד לימוד התורה. מלאכתו הייתה תפירה ותיקון בגדי משי יקרים לשרי מלכות תימן ונכבדיה, וזכה להתפרנס ממלאכה זו בכבוד.
==אישיותו==
[[הרב עמרם קורח]] כתב עליו: "חונן וחומל על העניים, ותלמידי חכמים הכושלים בעלי שיבה מבקר אותם בביתם ומשתדל הוא בעצמו להזמין מה שנצטרך להם. אהוב ונכבד אצל הכל, ועוד חנן לו ה' יופי מראה וקומה".  


==פעילותו הציבורית==
נוסע יהודי בשם יום טוב צמח שביקר בביתו ב[[ליל הסדר]] מתאר את רשמיו: "זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה... עונג גדול להיכנס לבית ברוך-יה זה. מארי אהרן אוהב את הפיוט והמנהגים הקדמונים: העבר מושך את לבו והוא קשור ודבוק אליו. על אף גילו הזקן, הוא מחונן בקול יפה ונעים, ו"הסדר" אצלו נחמד ומקסים. ברגע ידוע, הוא בוצע את המצה לשתים, עוטף אותה במטפחת, מניחה על כתפו, ועושה הקפה בבית, כאלו הוא עצמו יצא ממצרים, שנים מנכדיו מתרגמים בערבית בשביל הנשים, את "מה נשתנה", וכשמתחילים כמה מעלות טובות למקום עלינו, יושבים הגברים והנשים מסביב לשלחנות, וכשאומרים דיינו מרימים אותם ומורידים אותם פתאום. את הפסוקים האחרונים אומרים בקול רם. אחרי הסעודה קוראים בשמחה ובששון שפוך, שיר השירים, אחד מי יודע וחד גדיא, והסדר מסתיים בחצות הלילה."
משנת ה'תרס"ה, לאחר שהאמאם יחיא כבש את צנעא, הרב היה אחד מארבעת הרבנים אשר שימשו סמכות רוחנית עליונה בצנעא, והם שדאגו לכל קהילת צנעא אצל השלטונות. האמאם [[יחיא חמיד אלדין]] העריך מאוד את מארי אהרן ואת אישיותו המיוחדת, ומינהו לראש הרבנים. לאחר כמה חודשים שכנע את האמאם שיפטרו ממשרה זו, אך נשאר כסמכות רוחנית לכל עניין ודבר בקהילה. הרב שימש ב[[דיינות]] משנת התרס"ה כדיין שני בבית דינו של מארי [[יחיא יצחק הלוי]] שהיה ראש [[אב בית הדין]] לכל ארץ תימן במשך 30 שנה. מצויים עשרות תשובות מכתבים והרשאות שהוא שחתום עליהם.


בשבתו לדון ריחפה תמיד צהלה בפניו, ומעולם לא דיבר בחומרה על המתדיינים, אלא דיבר עימם במתק שפתיים ובלשון רכה, ופעמים היה נותן מכספו כדי שיגיעו הצדדים לפשרה. כך היה עושה משפט וצדקה גם יחד, והצדדים יצאו שמחים ומרוצים זה מזה. כעשר שנים למדו הוא ובנו רבי אברהם בבית מדרשו של הרב [[יחיא קאפח]], ובשנת תר"פ 1920 פתח הרב אהרון הכהן ישיבה בראשותו יחד עם בנו בבית הכנסת של הרב חותר, הנקראת "כניס בית אלשרעבי", ועמד בראשות הישיבה עד יומו האחרון. סדר לימודם כך היה: לראשונה בדברי [[קבלה]] ולאחר מכן כשמתאספים הלומדים ב[[גמרא]] ו[[רמב"ם]] בסברא והבנה כשלש שעות בהשכמה קודם אור היום. לאחר תפילת שחרית היה נוהג ללמוד רמב"ם ו[[שלחן ערוך]] ושאר פוסקים בחברת תלמידי חכמים בדרך עיון ומשא ומתן.


בזמנו הפנוי עסק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, כ[[אהרן הכהן]] בשעתו. רבים מבאי ביתו באו לבקשו שישכין שלום ביניהם. היה ממונה על קופות הצדקה ע"ש [[רבי מאיר בעל הנס]] לעניי ארץ ישראל.  
כבעל קול נעים, שימח בשירתו במסיבות חתנים בבתי משתאות וסעודות מצווה. נהג ללמד בביתו בכל [[מוצאי שבת]] את שירתו של [[רבי שלום שבזי]]. כמו כן, שימש חזן ראשי בבית שרעבי. בתפלות [[ימים נוראים]] רבים היו נוהרים לבית מדרשו. בלילות שבת רבים היו באים לשמוע אותו שר את ה[[פיוט]] "בר יוחאי", ואף הערבים נהגו לבוא לשמוע את שירתו.  


הרב עמרם קרח כותב עליו בספרו: "חונן וחומל על העניים, ותלמידי חכמים הכושלים בעלי שיבה מבקר אותם בביתם ומשתדל הוא בעצמו להזמין מה שנצטרך להם. אהוב ונכבד אצל הכל, ועוד חנן לו ה' יופי מראה וקומה."
בשנותיו האחרונות כהה מאור עיניו, והוא העביר את משרת הנהגת הישיבה לבנו. עם זאת, הוא המשיך לקום בחצות הלילה לבית המדרש כדי ללמוד עם בניו. נפטר בגיל 93, בא' דר"ח אדר, ל' ב[[שבט]] תרצ"ד.  
 
יו"ט צמח שהיה בתימן ב-[[1910]] מתאר את התרשמותו כשהתארח בביתו בליל הסדר: "בליל סדר שני, הוזמנתי אצל מארי אהרן כהן חבר בית דין הצדק של צנעא, זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה. הוא אב למשפחה פטריאכלית ופקודותיו נאמרות במתק שפתים. ארבעת בניו הנשואים, ששלושה מהם נעשו כבר סבים, חיים כולם יחד אתו בבית משותף ונכנעים לפקודותיו. עונג גדול להיכנס לבית ברוך-יה זה. מארי אהרן אוהב את הפיוט והמנהגים הקדמונים: העבר מושך את לבו והוא קשור ודבוק אליו. על אף גילו הזקן, הוא מחונן בקול יפה ונעים, ו"הסדר" אצלו נחמד ומקסים. ברגע ידוע, הוא בוצע את המצה לשתים, עוטף אותה במטפחת, מניחה על כתפו, ועושה הקפה בבית, כאלו הוא עצמו יצא ממצרים, שנים מנכדיו מתרגמים בערבית בשביל הנשים, את "מה נשתנה", וכשמתחילים כמה מעלות טובות למקום עלינו, יושבים הגברים והנשים מסביב לשלחנות, וכשאומרים דיינו מרימים אותם ומורידים אותם פתאום. את הפסוקים האחרונים אומרים בקול רם. אחרי הסעודה קוראים בשמחה ובששון שפוך, שיר השירים, אחד מי יודע וחד גדיא, והסדר מסתיים בחצות הלילה."
 
==בעל תפילה ומשורר==
כבעל קול נעים, שימח בשירתו במסיבות חתנים בבתי משתאות וסעודות מצווה. נהג ללמד בביתו בכל [[מוצאי שבת]] שירה והניגונים של רבי [[שלום שבזי]].
 
היה [[חזנות|חזן]] ראשי ומורה צדק ב"[[בית שרעבי]]". בתפלות [[ימים נוראים]] רבים היו נוהרים לבית מדרשו. בעצרות וימי תפלה בימים קשים של רעב ובשנות בצורת, היו מתאספים באחת מבתי הכנסת הגדולים שבצנעא, וכשהחמיר המצב, נהגו להוציא את התיבה לבית החיים, ולאחר שהתבקש על ידי המארי חיים קרח לעמוד בתפלה, הוא מצטרף למארי חיים ולעוד רבנים לעורר רחמי שמים.
 
גם בני המלכים המוסלמים היו נוהגים לבוא רכובים על סוסיהם לפני [[ערב שבת]] תוך כדי טיול, ובמיוחד בזמן צום [[רמדאן]], באים היו לשמוע וליהנות כשהיה אומר את ה[[פיוט]] "בר יוחאי", בעודו לבוש בגדי לבן ומעוטף בטלית שהוסיפו למעמד הוד וקדושה.


במלאות שישים שנה לפטירתו, בשנת תשנ"ד, הוקם לזכרו בעיר מודיעין-עילית "מכון מרא"ה", הכולל: ספריה תורנית, מכון מחקר תורני והוצאה לאור. כ
==תלמידיו==
==תלמידיו==
'''בניו'''
* בנו [[הרב אברהם הכהן]]- ממשיכו בראשות ישיבת "בית שרעבי" ולאחר מכן נשיא ישיבת "אהל תורה" ב[[תל אביב]].
*הרב [[אברהם הכהן]] (שימש אחריו בראשות הישיבה "[[בית שרעבי]]" בצנעא תימן, ונשיא ישיבת "אהל תורה" בתל אביב).
* בנו הרב חיים הכהן- שימש כרב ביהכ"נ בית שרעבי, ולימים רב ביהכ"נ "תפארת ישראל" ברמת גן.
*רבי משולם הכהן (סוחר).
* בנו רבי שמואל הכהן- רב בית הכנסת "נוה שלום הכהן" ברמת גן ופייטן.  
*הרב חיים הכהן (שימש כרב ביהכ"נ [[בית שרעבי]] בצנעא תימן, ורב ביהכ"נ "תפארת ישראל" ברמת גן. אחת מבנותיו יונה נישאה לרבי שלום סירי.
* הרב שלום יצחק הלוי (הזקן).
*רבי שמואל הכהן (משורר, שימש כרב ביהכ"נ "נוה שלום הכהן" ברמת גן).  
* [[הרב חיים כסאר]].  
 
* [[הרב שלום קלזאן]].
'''תלמידיו ושומעי לקחו'''
*הרב שלום יצחק הלוי (הזקן).
*הרב [[חיים כסאר]].  
*הרב [[שלום קלזאן]].
 
==אחרית ימיו==
בשנותיו האחרונות כהה מאור עיניו והצטער שלא התאפשר לו ללמוד כימים כתיקונם. הוא העביר את משרת הנהגת הישיבה לבנו, והוסיף לקום בחצות הלילה לבית המדרש כדי ללמוד עם בניו. נפטר בגיל 93, ביום חמישי א' דר"ח אדר [[ל' בשבט]] שנת ה'תרצ"ד 1934. ספדו לו גדולי הדור.
 
==הנצחתו==
בשנת ה'תשנ"ד (1994), במלאת שישים שנה לפטירתו, הוקם לזכרו ב[[קריית ספר]], מפעל תורני מכובד הנקרא מכון מרא"ה, הכולל: ספריה תורנית בת אלפי ספרים, מכון מחקר תורני והוצאה לאור של עשרות ספרים בפרשנות התורה, הלכה, מוסר ומחקר. כמו כן, ספרים "מראה אהרן" (קריית ספר, ה'תשס"ד), "המשרת בקודש" (ניו יורק, ה'תשע"ג), ובו קורות חייו. הרב שלום קורח (בנו של הרב יחיא קרח) חיבר לכבודו קינה בזמן פטירתו, בו מבטא המחבר גם את דמותו ומידותיו (נדפס בס' נרות זכריה עמ' רנט').


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
* נרות זכריה, בני ברק ה'תש"ן, עמ' רנט - רס.
* '''נרות זכריה''', בני ברק ה'תש"ן, עמ' רנט - רס.
* מראה אהרן, מכון מרא"ה - קרית ספר ה'תשס"ד.
* '''מראה אהרן''', בהוצאת מכון מרא"ה, מודיעין עילית, תשס"ד.
* המשרת בקודש, מכון מרא"ה - ניו יורק ה'תשע"ג.
* '''המשרת בקודש''', מכון מרא"ה, ניו יורק תשע"ג.
* איש ימיני ג' חלקים, בני ברק ה'תשע"א. (לכל אורך הספרים)
   
   
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1841|מספר שנים=93}}
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1841|מספר שנים=93}}
{{מיון רגיל:הכהן, אהרן}}
{{מיון רגיל:הכהן, אהרן}}
[[קטגוריה:רבנים אורתודוקסים]]
[[קטגוריה:רבנים תימנים]]
[[קטגוריה:רבנים תימנים]]
[[קטגוריה:ראשי ישיבות בתימן]]

גרסה מ־00:10, 8 במאי 2015

הרב אהרן הכהן
תאריך לידה תמוז תר"א
תאריך פטירה ל' בשבט תרצ"ד
מקום פעילות צנעא
תפקידים נוספים דיין בצנעא, ראש ישיבת בית שרעבי, חזן ופייטן.
רבותיו הרב חיים קרח; הרב יחיא קאפח
תלמידיו בנו הרב אברהם הכהן, הרב חיים כסאר הרב שלום קלזאן ועוד.

הרב אהרן הכהן היה דיין בעיר צנעא שבתימן וראש ישיבת "בית שרעבי".

תולדות חייו

נולד בצנעא בתמוז תר"א לאביו, רבי שלום הכהן. אמו היתה בת למשפחת צעדי המפורסמת, שהיתה משפחה של תלמידי חכמים בצנעא. בנעוריו למד אצל הרב חיים קרח בישיבת "בית אלשיך", והוא קרבו והעירכו על אף גילו הצעיר. מעמדו היה הרם ביותר מבין תלמידי הישיבה. בשנת תרכ"ד נשא את ג'זאל בת הרב סאלם גנדיל. בשנת התרס"ה, בעקבות המלחמה עם העתמאנים, תנאי המחיה בצנעא היו קשים מנשוא. בתים רבים בעיר נחרבו במלחמה, ובנוסף היער הוכתה בבצורת ורעב קשים. הקהילה היהודית התפוררה, וישיבת בית אלשיך נסגרה. הוא גלה עם משפחתו לכפר סיאן, עד שהמצב בצנעא חזר לשגרה, אז שב לעיר וחזר לתלמודו עם חכמי העיר. למד עם בנו רבי אברהם בישיבתו של הרב יחיא קאפח. לפרנסתו עסק בתפירה, ואף עסק בתפירה ותיקון בגדים לחצר המלוכה ולנכבדי תימן, ונחשב לאדם אמיד. האימאם של תימן, שהעריך אותו מאד, מינה אותו לראש הרבנים בעיר. אמנם לאחר כמה חודשים הצליח לשכנע את האימאם לפטר אותו ממשרה זו, אך באופן לא רשמי נשאר המסכות הרוחנית העליונה בקרב היהודים, וכן שימש כדיין בבית דינו של רבי יחיא יצחק הלוי- בית הדין הכללי של כל יהדות תימן, במשך כ-30 שנה. מצויים פסקי דין רבים וכן תשובות, בחתימת ידו. מנהגו היה לעודד את הצדדים לעשות פשרה ביניהם ולהשכין שלום, ולעיתים אף הוציא מכספו לשם כך. גם מחוץ לבית הדין עסק בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, וכן היה ממונה על קופת "צדקת רבי מאיר בעל הנס" לעניי ארץ ישראל.

בשנת תר"פ ייסד, יחד עם בנו, ישיבה בצנעא, שנודעה בשם "כניס בית אלשרעבי"- ישיבת בית שרעבי. הוא עמד בראשות הישיבה עד לפטירתו, והעמיד תלמידים רבים. בישיבתו פתחו את סדר היום בעוד לילה בלימוד קבלה, ולאחר מכן לימוד עיוני בתלמוד ובשמנה תורה לרמב"ם עד הבוקר, ולאחר תפילת שחרית למדו הלכה בעיון רב. בבית מגרש זה שימש כמורה הוראה, ורבים שיחרו לפתחו לשאלות בהלכה.

אישיותו

הרב עמרם קורח כתב עליו: "חונן וחומל על העניים, ותלמידי חכמים הכושלים בעלי שיבה מבקר אותם בביתם ומשתדל הוא בעצמו להזמין מה שנצטרך להם. אהוב ונכבד אצל הכל, ועוד חנן לו ה' יופי מראה וקומה".

נוסע יהודי בשם יום טוב צמח שביקר בביתו בליל הסדר מתאר את רשמיו: "זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה... עונג גדול להיכנס לבית ברוך-יה זה. מארי אהרן אוהב את הפיוט והמנהגים הקדמונים: העבר מושך את לבו והוא קשור ודבוק אליו. על אף גילו הזקן, הוא מחונן בקול יפה ונעים, ו"הסדר" אצלו נחמד ומקסים. ברגע ידוע, הוא בוצע את המצה לשתים, עוטף אותה במטפחת, מניחה על כתפו, ועושה הקפה בבית, כאלו הוא עצמו יצא ממצרים, שנים מנכדיו מתרגמים בערבית בשביל הנשים, את "מה נשתנה", וכשמתחילים כמה מעלות טובות למקום עלינו, יושבים הגברים והנשים מסביב לשלחנות, וכשאומרים דיינו מרימים אותם ומורידים אותם פתאום. את הפסוקים האחרונים אומרים בקול רם. אחרי הסעודה קוראים בשמחה ובששון שפוך, שיר השירים, אחד מי יודע וחד גדיא, והסדר מסתיים בחצות הלילה."


כבעל קול נעים, שימח בשירתו במסיבות חתנים בבתי משתאות וסעודות מצווה. נהג ללמד בביתו בכל מוצאי שבת את שירתו של רבי שלום שבזי. כמו כן, שימש חזן ראשי בבית שרעבי. בתפלות ימים נוראים רבים היו נוהרים לבית מדרשו. בלילות שבת רבים היו באים לשמוע אותו שר את הפיוט "בר יוחאי", ואף הערבים נהגו לבוא לשמוע את שירתו.

בשנותיו האחרונות כהה מאור עיניו, והוא העביר את משרת הנהגת הישיבה לבנו. עם זאת, הוא המשיך לקום בחצות הלילה לבית המדרש כדי ללמוד עם בניו. נפטר בגיל 93, בא' דר"ח אדר, ל' בשבט תרצ"ד.

במלאות שישים שנה לפטירתו, בשנת תשנ"ד, הוקם לזכרו בעיר מודיעין-עילית "מכון מרא"ה", הכולל: ספריה תורנית, מכון מחקר תורני והוצאה לאור. כ

תלמידיו

  • בנו הרב אברהם הכהן- ממשיכו בראשות ישיבת "בית שרעבי" ולאחר מכן נשיא ישיבת "אהל תורה" בתל אביב.
  • בנו הרב חיים הכהן- שימש כרב ביהכ"נ בית שרעבי, ולימים רב ביהכ"נ "תפארת ישראל" ברמת גן.
  • בנו רבי שמואל הכהן- רב בית הכנסת "נוה שלום הכהן" ברמת גן ופייטן.
  • הרב שלום יצחק הלוי (הזקן).
  • הרב חיים כסאר.
  • הרב שלום קלזאן.

לקריאה נוספת

  • נרות זכריה, בני ברק ה'תש"ן, עמ' רנט - רס.
  • מראה אהרן, בהוצאת מכון מרא"ה, מודיעין עילית, תשס"ד.
  • המשרת בקודש, מכון מרא"ה, ניו יורק תשע"ג.
תקופת חייו של הרב אהרן הכהן על ציר הזמן

שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת.