רבי צדוק

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי צדוק
דור דור שני לתנאים
חבריו רבי יהושע בן חנניה, רבן גמליאל דיבנה

רבי צדוק היה תנא בדור השני. מוצאו היה משבט בנימין.(ירושלמי שקלים ד ג)

תולדות חייו

רבי צדוק היה מגדולי התנאים בדורו, ושמועותיו מוזכרות פעמים רבות בסוגיות בתלמוד.

ארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש השני, היה מתענה מדי יום שלא יחרב, ובלילה היה אוכל(בבלי גיטין נו א) כאשר צרו הרומאים על ירושלים במטרה להחריבה, ביקש רבן יוחנן בן זכאי מאספסיאנוס שלושה דברים, ואחד מהם, שיתן לו אמצעים לרפא רבי צדוק ( בגרא (שם ע"ב) מסופר בהרחבה על אודות הדרך שבה ריפאוהו). לאחר החורבן התיישב בעיירה סמוכה לחיפה

דרך מוסרית והלכתית

רבי צדוק היה מעורר על כך, שיש להרבות בכבוד אלוקים על פני כבוד הבריות. מסופר, כי בסעודת החתונה של בנו של רבן גמליאל דיבנה, ישבו רבי אליעזר ורבי יהושע לפני השולחן, בעוד רבן גמליאל – נשיא ישראל – עומד ומוזג להם כוסות יין ומשמשם. כאשר נתן כוס יין לרבי אליעזר, סרב לקבלו, מפני שלא רצה שישמשו, שלא כפי כבודו של רבן גמליאל, אך כאשר מזג רבן גמליאל את הכוס ונתנו לרבי יהושע, הוא קיבלו. הדבר לא מצא חן בעיני רבי אליעזר, שאמר לרבי יהושע: "מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?" ענה לו רבי יהושע: מצינו גדול ממנו ששמש... אברהם אבינו, גדול היה ממנו ושמש, שהרי אברהם היה גדול הדור, ושימש את אורחיו, כאמור בפרשת חיי שרה: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". ושמא תאמרו שהסיבה ששימשם היה, מפני שנראו לו כמלאכי השרת? לא! לערביים נדמו לו, ולמרות זאת הוא שימשם, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו. כאשר שמע רבי צדוק את הדברים, הוא נענה בפליאה: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום, ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשם ומצמיח את האדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואם כן מצינו שגדול משמש את הקטן אם הוא מוחל על כבודו, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו? (בבלי קידושין לב ב).

באופן דומה, אחת מפסיקותיו היא בנוגע לשיטתו של רבי אליעזר בהלכות התרת נדרים,(בבלי נדרים סד א), שכאשר אדם בא לפני רבשיתיר לו את הנדר, מותר לפתוח לו בכבוד אביו ואמו, ולשאול אותו: "אילו היית יודע שבעשיית נדר, מזלזל אתה בכבוד אביך, האם היית עושה נדר"? ואם יאמר שלא, ניתן להחשיב בכך את הנדר שנעשה בטעות, ולהתיר לו את הנדר. על כך אומר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד המקום ויאמרו לו, בעשיית נדר, מורד אתה בקדוש ברוך הוא ומזלזל בכבודו, שכן הנודר, הרי הוא כנשבע בחיי המלך (ספרי בתחילת פרשת מטות, מובא בר"ן שם).

כמו כן, היה מהדר בכבוד התורה. במשנה אבות ד ה מובאת אמרה אחת ותמציתית של רבי צדוק: "אל תעשם (את דברי התורה), כעטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהן וכן היה הלל אומר: ודאשתמש בתגא חלף. הא למדת שכל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם".

עמידה בנסיונות קשים

רבי צדוק עמד בפני נסיונות קשים. אחת משרות המלוכה, תבעה אותו לחטוא עמה. רבי צדוק ידע, שאין בידו לסרב, שכן נתון היה בידה לחיים ולמוות, וכדי להבהיר לה את חומרת הדבר, הוא אמר לה שמכיוון שהוא מתענה מדי יום, הוא לא יכול לחטוא עמה, עד שיינתן לו לאכול דבר מה. משנענה שיש רק דבר טמא, הוא נענה בפליאה: ומה החילוק בין דבר טמא לטהור? מי שחוטא בביאות אסורות אוכל גם דברים טמאים! כאשר הסיקו את התנור כדי לבשל את חתיכת הבשר, הוא הפיל את עצמו לתוך האש הבוערת בתנור. שאלה אותו השרה: מה פשר הדבר? ענה לו רבי צדוק: מי שחוטא בחטאים אלו, נופל בזה (אש הגיהנום). נענתה השרה בהנצלות: לא ידעתי כמה הדבר חמור עליכם, לא הייתי מצערת אותך אם הייתי יודעת (בבלי קידושין מ א)

זהותו

קיימת דעה כי היו שני חכמים שנקראו רבי צדוק, וייתכן שמעשה זה היה ברבי צדוק השני‏[1]

משפחתו

לרבי צדוק היה בן תנא, המוזכר במשנה פעמים רבות, ושמו רבי אלעזר בר צדוק (משנה טהרות ב ח). גרסא אחרת היא "רבי אליעזר בר צדוק".(ירושלמי שקלים ד ג).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים