אין מבטלין איסור לכתחילה

From ויקישיבה
Revision as of 17:01, 22 July 2008 by קובץ יסודות וחקירות השלם (talk | contribs)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

הגדרה

אסור לערב איסור בהיתר כדי לבטל את האיסור {{{1}}}.

לדוגמא, אסור לערב סאה של תרומה במאה סאין של חולין על מנת לבטלה {{{1}}}.

מקור וטעם

במקורו של האיסור יש שלוש דעות:

א) דעת הראב"ד שמקורו מדאורייתא, מכך שנאמר באיל נזיר "ולקח הכהן את הזרוע בשלה" {{{1}}}, שמבשלים את הזרוע (האסורה לזרים) עם האיל (שמותר לזרים) ומבטלים אותה, והיתר זה הוא חידוש {{{1}}} - מוכח שאת שאר האיסורים אסור לבטל מן התורה {{{1}}}.

ב) דעת התוס' שמקורו מדרבנן, וטעמו כדי שלא יהא כל אחד הולך ומבטל את האיסורים, שאם כן מה הועילו חכמים בתקנתם שאסרו עד שישים, שהרי יכול להוסיף ולבטל את האיסור {{{1}}}. וגם לשיטה זו, אע"פ שמדאורייתא מותר לבטל איסורים, הוא גנאי לעשות זאת {{{1}}}.

ג) החתם סופר {{{1}}} הוסיף מקור נוסף שאסור לבטל יבש ביבש מדאורייתא, שנאמר בטריפה "לכלב תשליכון אותו" {{{1}}} ובנבילה "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" {{{1}}}, ואם היה מותר לבטל ברוב למה ציוותה התורה להשליכו ולתיתו לנכרי, אלא ע"כ אסור לבטל מדאורייתא (ולכן כתב שכל מחלוקתם של הראב"ד והתוס' היא רק בביטול לח בלח, אך לבטל יבש ביבש לכו"ע אסור מדאורייתא).

בדינים שונים

באיסור דרבנן נחלקו הראשונים האם מותר לבטלו, וארבע דעות בעניין:

א) אם אין לו עיקר מן התורה, כגון מוקצה - מותר לבטלו לכתחילה, ואם יש לו עיקר מן התורה, כגון תרומה, שמחויבים בה מדאורייתא בדגן תירוש ויצהר - אסור לבטלו לכתחילה (גם בשאר מינים שמחויבים רק מדרבנן) {{{1}}}.

ב) יש מחמירים שגם איסור שאין לו עיקר מן התורה מותר רק אם כבר נתערב בהיתר אלא שאין בו כשיעור לבטלו, ורוצה להוסיף עליו עוד ולבטלו {{{1}}}.

ג) אם מיקלא קלי איסורא, דהיינו שהאיסור עצמו ישרף, כגון עצי מוקצה שרוצה לערבן בעצים מותרים ולהסיקן - מותר לבטלו לכתחילה, אך אם האיסור ישאר קיים - אסור לבטלו לכתחילה {{{1}}}.

ד) אסור לבטל לכתחילה את כל איסורי דרבנן, ורק בתרומת חו"ל התירו {{{1}}}.

תרומה, לכו"ע אסור לבטלה מדאורייתא, מדין "משמרת תרומותי" שאסור לאבד תרומה, והרי כשמערבה בחולין מבטל את קדושתה וכאילו מאבדה {{{1}}}.

בשר בחלב מעיקר הדין מותר לבטלו, כי דין אחד משישים בבשר בחלב אינו כלל מדין ביטול, אלא שכיוון שאין בו נתינת טעם לא נחשב כלל בשר בחלב, שדרך בישול אסרה תורה (ודרך בישול היא רק כשנותן טעם), ולכן לא שייך בו דין "אין מבטלין איסור לכתחילה", אלא שאסרו חז"ל לבטלו כי נראה כמבטל איסור, ומדין לא פלוג {{{1}}}.

בספק איסור נחלקו הפוסקים האם מותר לבטלו, ויש בזה שלוש דעות {{{1}}}:

א) מותר לבטלו תמיד.

ב) תלוי באיזה איסור מדובר: איסור דאורייתא - אסור לבטל, ואיסור דרבנן - מותר.

ג) תלוי במקור דין איסור ביטול: לדעות שאסור לבטל לכתחילה מדאורייתא - אסור לבטל, ולדעות שאסור לבטל לכתחילה רק מדרבנן - מותר[1].

פרטי הדין

בשעה שהאיסור עדיין מותר, כגון לבטל חלב קודם שיבשלו עם בשר, וכן לבטל חמץ קודם הפסח - נחלקו בזה הפוסקים {{{1}}}.

בדיעבד, אם ביטל את האיסור, בשוגג מותר ובמזיד אסור {{{1}}}, שקנסוהו חכמים על שביטל איסור {{{1}}}.


הערות שוליים

  1. הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורו.