Difference between revisions of "איסור משכב זכר"
| Line 15: | Line 15: | ||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
על פי [[ספר החינוך]], הטעם לאיסור הוא השחתת הזרע הכרוכה במעשה, כמו גם הכיעור שיש במעשה - הדומה, כך בספר, לנישואין בין ילד לאישה מבוגרת (נישואין "מכוערים") או בין זקנה לגבר פורה. | על פי [[ספר החינוך]], הטעם לאיסור הוא השחתת הזרע הכרוכה במעשה, כמו גם הכיעור שיש במעשה - הדומה, כך בספר, לנישואין בין ילד לאישה מבוגרת (נישואין "מכוערים") או בין זקנה לגבר פורה. | ||
| + | |||
| + | ===התייחסויות מאוחרות למקרא=== | ||
| + | {{להשלים}} | ||
| + | ה[[תלמוד]] ב[[מסכת סוכה]] מונה ארבעה [[חטא]]ים המביאים לליקוי חמה: {{ציטוטון|בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה (ש[[אונס|נאנסה]]) ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד.|[[s:סוכה כט א|סוכה דף כט, עמ' א, גמרא]]}} | ||
| + | |||
| + | ב[[מסכת סנהדרין]] מופיעה הבחנה בין אדם שנרבע על ידי זכר בהסכמתו, שפסול לעדות, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים, שכשר לעדות. בעלי ה[[תוספות]] הסבירו את ההבחנה בכך, שמי שבעל נשים האסורות עליו חטא משום ש"יצרו תוקפו", לעומת מי שהסכים להבעל על ידי זכר, שאין "יצרו תוקפו כל כך".{{הערה|[[תוספות]], על {{בבלי|סנהדרין|כו|ב}}, בפסקה "החשוד"}} ה[[רא"ש]] חלק על התוספות, באומרו שדחוק להבדיל בפסול לעדות בין איסורי עריות שונים, על סמך ההנחה שבמשכב זכור התאוה אינה חזקה כל כך.{{הערה|פסקי ה[[רא"ש]], מסכת סנהדרין, פרק ג, סימן יג}} | ||
| + | |||
| + | ב[[שער הגילגולים]] (מ[[כתבי האר"י]]) מופיע העונש הצפוי למקיימים יחסי מין הומוסקסואלים: "הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל."{{הערה|שער הגילגולים מאת רבי [[חיים ויטאל]], [[s:שער הגלגולים הקדמה כב|הקדמה כב]].}} | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
Revision as of 21:59, 10 February 2013
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
משכב זכר הוא איסור לזכר לבוא על זכר אחר. מקור האיסור בפסוק: "וְאֶת-זָכָר - לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, תּוֹעֵבָה הִוא." (ויקרא יח, כב) ועונשו מצויין בהמשך: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה - תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם." (ויקרא כ, יג).
האיסור
איסור זה מסווג כמצוות לא תעשה. מניינו בתרי"ג המצוות הוא מצווה ר"ט לפי מניין ספר החינוך, והלאו ה-ש"נ למניין הרמב"ם. על פי ההלכה בתורה שבעל פה, העונש לעובר על איסור זה במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא מיתת בית דין בסקילה,[1] והעובר בשוגג חיב חטאת.[2]
דיני המצווה
איסור התורה לשכב "אֶת זָכָר" "מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" מפורש כאיסור על יחסי מין בין שני גברים, מה שמגדיר רש"י: "מכניס כמכחול בשפופרת".[3] יחסי מין ללא חדירה בין שני גברים אסורים משום שפיכת זרע לבטלה. חז"ל הוסיפו סייגים נוספים לאיסור זה, במטרה "להרחיק את האדם מן העבירה", לדוגמה: האיסור על שני רווקים לישון תחת שמיכה אחת.[4]
יחסי מין בין שתי נשים אינם נחשבים על פי ההלכה כביאה,[5] ממילא קיום יחסי מין לסביים (בין שתי נשים) לא נאסר במפורש בתורה. בתלמוד הבבלי[6] יחסי מין אלו מכונים "נשים המסוללות זו בזו",[7] והם מוגדרים על ידי רב הונא כ"זְנוּת",[8] ועל ידי רבא כ"פריצותא בעלמא" (סתם פריצות), אך למרות זאת גם שם הם לא נאסרים במפורש. בעקבות הספרא פסקו הרמב"ם[9] והשולחן ערוך[10] שמעשה "נשים המסוללות זו בזו" הוא איסור שנכלל בפסוק "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו",[11] דהיינו שהמצרים היו עושים שאיש נושא איש ואישה נושאת אישה (נישואיים חד-מיניים) ואישה נישאת לשני אנשים (פוליאנדריה) ,[12] ונחלקו הפוסקים אם איסור זה הוא מהתורה ממש[13] (והוא לאו שבכללות), או שאינו אלא איסור דרבנן[14] (ואיסור התורה הוא רק באישה הנישאת לשני אנשים).
טעמי המצווה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
על פי ספר החינוך, הטעם לאיסור הוא השחתת הזרע הכרוכה במעשה, כמו גם הכיעור שיש במעשה - הדומה, כך בספר, לנישואין בין ילד לאישה מבוגרת (נישואין "מכוערים") או בין זקנה לגבר פורה.
התייחסויות מאוחרות למקרא
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
התלמוד במסכת סוכה מונה ארבעה חטאים המביאים לליקוי חמה: "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה (שנאנסה) ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד." ([[s:סוכה כט א|סוכה דף כט, עמ' א, גמרא]])
במסכת סנהדרין מופיעה הבחנה בין אדם שנרבע על ידי זכר בהסכמתו, שפסול לעדות, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים, שכשר לעדות. בעלי התוספות הסבירו את ההבחנה בכך, שמי שבעל נשים האסורות עליו חטא משום ש"יצרו תוקפו", לעומת מי שהסכים להבעל על ידי זכר, שאין "יצרו תוקפו כל כך".[15] הרא"ש חלק על התוספות, באומרו שדחוק להבדיל בפסול לעדות בין איסורי עריות שונים, על סמך ההנחה שבמשכב זכור התאוה אינה חזקה כל כך.[16]
בשער הגילגולים (מכתבי האר"י) מופיע העונש הצפוי למקיימים יחסי מין הומוסקסואלים: "הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל."[17]
קישורים חיצוניים
- הרב שלמה אבינר, הטעות, מתוך 'באהבה ובאמונה' (אתר מכון מאיר)
- איסור משכב זכר באתר ויקיפדיה
