בית הכנסת בבית אלפא

From ויקישיבה
Revision as of 10:05, 5 September 2012 by יוסף שמח בוט (talk | contribs) (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search
רצפת בית הכנסת, המקור:ויקישיתוף, צילם:Talmoryair

בית הכנסת בבית אלפא כולל היום רצפת בית כנסת עתיק מן התקופה הביזנטית בארץ ישראל. ברצפה הפסיפסים, אשר נשמרו היטב וכוללים את גלגל המזלות, אירועים מקראיים וכלי קודש. המבנה הוכרז כ"גן לאומי".

זאב וילנאי כתב : "השם בית אלפא הוא צורה עברית של השם הערבי בית-אילפא. אלפא הוא שם פרטי המצוי בספרות התלמוד. שרידי בית הכנסת שנמצאו פה מעידים על יישובה היהודי של המקום" [1]

שרידי בית הכנסת התגלו בשנת 1928, תוך כדי חפירת תעלה לתעלת השקאה אל קיבוץ חפציבה שלרגלי הגלבוע. החפירה הארכאולוגית נערכה על ידי צוות מן האוניברסיטה העברית בראשותו של הארכאולוג אליעזר ליפא סוקניק, אשר פרסם את ממצאי חקירת בית הכנסת בסקר בשנת 1932. סקר נוסף נערך בשנת 1962 על ידי רשות העתיקות.

בחפירה ובחשיפת רצפת הפסיפס, התגלו שרידים של מבנה בית כנסת קדום יותר, כנראה מן המאה ה-5 לספירה, ממנו התגלו שרידי ריצוף פסיפס קדומים. הערכת החופרים הייתה כי בית הכנסת המאוחר יותר, מן המאה ה-6 לספירה, נחרב ברעידת אדמה בשנת 749, או אף מוקדם יותר. חלקי המבנה אשר נפלו על רצפת הפסיפס הגנו עליה מבליה.

בית הכנסת[edit]

בית הכנסת בנוי בכיוון דרומה, אל ירושלים. הוא כולל את החלקים הבאים:

  • האולם
  • המבוא
  • החצר - מחוץ למבנה

מידות בית הכנסת:
אורך: כולל החצר, 27.70 מטר. הרצפה עצמה רק 10.75 מטר. רוחב : כולל החצר,14.20 מטר. הרצפה עצמה 5.40 מטר.

במבוא אל אולם התפילה שלשה פתחים, אשר המפתנים שלהם נשארו. העמודים חלקו את האולם לשלןשה חלקים מרוצפים בפסיפס. החלק התיכון הוא החלק העיקרי.

הרצפה מצויה תחת מבנה מיוחד שהוקם במטרה לשמש לו מגן.

תאור הרצפה[edit]

רצפת בית הכנסת - המקור:זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל, מהדורת 1948

ברצפה שלוש טבלאות ובכל אחת ציור מיוחד:

  • כלי קודש - ובו ארון קודש, מעליו נר תמיד, בצידו שתי ציפורים המסמלות את הכרובים. משני צידי הארון מנורות. למטה שתי אריה, לולבים, אתרוגים, שופרות ומין כף - אולי כמו המחתה בבית המקדש. משני צידי הטבלה פרוכת.
  • גלגל המזלות - קוטרו 3.12 מטר. באמצע השמש בצורת אישה הנמצאת במרכבה הרתומה לשני סוסים. מעל המרכבה בשמים כוכבים ומעגל הירח. דמות זו היא הדמות המקובלת המיתולוגיה היוונית לדמותו של אל השמש - הליוס. יתכן להסביר כי באותה תקופה כבר לא היה פולחן האלילים נפוץ והדת השולטת היתה הנצרות, ולכן "אל השמש" הוא רק סמל מקובל לשמש הראויה להופיע בתוך גלגל המזלות, ואין בזה שום בעיית עבוד זרה. ניתן גם לומר שתבנית זו מבוססת אולי על מדרש רבה לספר במדבר:" "מרכבו ארגמן" זה השמש שהוא נתון למעלה והוא רוכב במרכבה ומאיר לעולם כמה דתימא 'והוא כחתן יוצא מחופתו וגו (פרשה י"ב, ד'). סביב המרכבה סמלם של חודשי השנה. בארבע הפינות מצויירים סמלים של תקופות השנה, בכל סמל פירות או עופות לפי העונה: תקופת טבת -חורף,תקופת ניסן - אביב, תקופת תמוז - קיץ תקופת תשרי (כתוב:תישרי) - סטיו, אם כי אין התאמה בין התקופות לחודשים שלידם בגלגל המזלות.

לעומת בתי כנסת אחרים שהסתפקו בעיטורים גיאומטרים (כמו בית הכנסת בסוסיא, ובכלל באיזור דרומא - יהודה), צמחים וכדומה מפני האיסור לצייר תמונה (עבודה זרה), בבית כנסת זה לא נשמר האיסור בקפדנות, ויש דמויות אדם, מזלות ואולי אפילו אל יווני.

  • עקידת יצחק - לפי התאור המקראי, הכולל את הנערים, החמור, יצחק, עצי עולה, המאכלת, מלאך ה',ואייל נאחז בסבך בקרניו, כדלקמן (לסרוגין):וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים...ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו... וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה', מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.([[ספר בראשית]],כ"ב,ב'- י"ג).

ניתן להבחין כי האומנים שיצרו את הרצפה לא היו מקצועיים אלא כנראה אמנים מקומיים, שלא הצליחו להקפיד על פרופורציות וכדומה.

בתחילת הרצפה מצויה כתובת הקדשה, לפיה הרצפה נעשץ בשנת מלכות יוסטינוס המלך, אשר פעל בארץ ביין השנים 518-527.

פרטים מהרצפה[edit]

צילום מהחפירות[edit]

המקור: תמונות מחפירות בית הכנסת, ארכיון המושבה האמריקאית.


קישורים חיצוניים[edit]


לקריאה נוספת[edit]

  • זאב וילנאי, מדריך ארץישראל - חיפה העמקים הגליל החרמון, הוצאת "תור" - ארץ ישראל, ירושלים תש"ח - 1948

הערות שוליים[edit]

  1. עמ' 170