Difference between revisions of "חזקה אין אדם פורע תוך זמנו"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
m (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
(2 intermediate revisions by 2 users not shown)
Line 1: Line 1:
אדם ש[[הלוואה|לווה]] כסף וקבע עם ה[[מלוה]] מועד לפרעון ההלוואה, וטוען שפרע את המלוה קודם מועד הפרעון - אינו נאמן, משום ש[[חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]], כלומר: טבע האדם שאיננו פורע הלוואה בתוך הזמן {{מקור|(ב"ב ה:)}}.
+
אדם ש[[הלוואה|לווה]] כסף וקבע עם ה[[מלוה]] מועד לפרעון ההלוואה, וטוען שפרע את המלוה קודם מועד הפרעון - אינו נאמן, משום ש[[חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]], כלומר: טבע האדם שאיננו פורע הלוואה בתוך הזמן {{מקור|ב"ב ה:|כן}}.
  
 
== גדרה וטעמה ==
 
== גדרה וטעמה ==
נחלקו המפרשים האם זו [[חזקת אומדנא]], שיש לנו [[ראיה]] (- [[אנן סהדי]]) שהוא לא פרע בתוך הזמן, והרי זה כאילו יש לנו [[עדים]] שלא פרע בתוך הזמן {{מקור|(ביאור}} [[הגר"א]] {{מקור|חו"מ סי' עח ס"ק ח ויז)}}, ויש מפרשים שטעמו משום שזו טענה חלשה שאינו נאמן {{מקור|(קובץ שיעורים ח"א ב"ב אות לא)}}.
+
נחלקו המפרשים האם זו [[חזקת אומדנא]], שיש לנו [[ראיה]] (- [[אנן סהדי]]) שהוא לא פרע בתוך הזמן, והרי זה כאילו יש לנו [[עדים]] שלא פרע בתוך הזמן {{מקור|(ביאור}} [[הגר"א]] {{מקור|חו"מ סי' עח ס"ק ח ויז)}}, ויש מפרשים שטעמו משום שזו טענה חלשה שאינו נאמן {{מקור|קובץ שיעורים ח"א ב"ב אות לא|כן}}.
  
'''ובסוגיית''' [[חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו]] - דהיינו שהלווה טוען שפרע קודם זמן החיוב, ואינו נאמן - דנו כיצד חזקה זו מוציאה ממון מהלווה, וארבע שיטות נאמרו בזה:  
+
...וארבע שיטות נאמרו בזה:  
@ הרבה ביארו בפשטות שהחזקה מוציאה ממון {{מקור|(שיטה מקובצת בבא בתרא ה:, שערי יושר שם, תורת חסד א-א, מהרי"ק עב, חתם סופר ח"ה חו"מ סז, קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב)}}. וכדעות דלעיל בסמוך שחזקת אומדנא יכולה להוציא ממון {{מקור|(והקונטרסי שיעורים (בבא בתרא ז-א ד"ה ונראה) חידש טעם שמוציאה ממון ואינה כשאר רוב, שבכל רוב יש מיעוט אנשים שהולכים נגד הרוב, כגון שהרוב קונים שוורים לשחיטה ומיעוט האנשים רגילים לקנות לשחיטה. אך בפורע תוך זמנו אין אפילו מיעוט אנשים שרגילים לפרוע תוך זמנם, אלא שכל אדם רגיל שלא לפרוע תוך זמנו, ורק אם נזדמנו לו מעות תוך זמנו יפרע אז. דהיינו, אינו מיעוט בני אדם אלא מיעוט מקרים)}}.
+
@ הרבה ביארו בפשטות שהחזקה מוציאה ממון {{מקור|שיטה מקובצת בבא בתרא ה:, שערי יושר שם, תורת חסד א-א, מהרי"ק עב, חתם סופר ח"ה חו"מ סז, קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב|כן}}. וכדעות ש[[חזקת אומדנא]] יכולה להוציא ממון {{מקור|(והקונטרסי שיעורים (בבא בתרא ז-א ד"ה ונראה) חידש טעם שמוציאה ממון ואינה כשאר רוב, שבכל רוב יש מיעוט אנשים שהולכים נגד הרוב, כגון שהרוב קונים שוורים לשחיטה ומיעוט האנשים רגילים לקנות לשחיטה. אך בפורע תוך זמנו אין אפילו מיעוט אנשים שרגילים לפרוע תוך זמנם, אלא שכל אדם רגיל שלא לפרוע תוך זמנו, ורק אם נזדמנו לו מעות תוך זמנו יפרע אז. דהיינו, אינו מיעוט בני אדם אלא מיעוט מקרים)}}.
@ הגר"א וסרמן כתב שהחזקה עצמה באמת לא מוציאה ממון, אלא רק מחלישה את טענתו של הלווה, ונחשב כ[[הוחזק כפרן]] וממילא חייב {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא ל)}}, שאמנם אין ודאות שלא פרע, אך אין ספק (האם פרע) מוציא מידי ודאי (שהיה חייב) {{מקור|(שיעורי ר' אלחנן בבא בתרא ד ד"ה והשתא)}}.
+
@ הגר"א וסרמן כתב שהחזקה עצמה באמת לא מוציאה ממון, אלא רק מחלישה את טענתו של הלווה, ונחשב כ[[הוחזק כפרן]] וממילא חייב {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא ל|כן}}, שאמנם אין ודאות שלא פרע, אך אין ספק (האם פרע) מוציא מידי ודאי (שהיה חייב) {{מקור|שיעורי ר' אלחנן בבא בתרא ד ד"ה והשתא|כן}}.
@ הרעק"א {{מקור|(שו"ת מהדורא קמא קצז בסופו)}} כתב שהחזקה לבד לא מוציאה ממון, אלא היא מצטרפת ל[[חזקת חיוב]] (שידוע שהיה חייב לו), ושתיהן יחד מוציאות ממון.
+
@ הרעק"א {{מקור|שו"ת מהדורא קמא קצז בסופו|כן}} כתב שהחזקה לבד לא מוציאה ממון, אלא היא מצטרפת ל[[חזקת חיוב]] (שידוע שהיה חייב לו), ושתיהן יחד מוציאות ממון.
@ דעת הסמ"ע {{מקור|(עח-ב)}} שחזקה זו מוציאה ממון רק בתוספת [[טענה|טענת]] [[ברי]], שהמלווה טוען שברי לו שהלווה לא פרע. אך הקצוה"ח {{מקור|(סי' עח ס"ק א)}} חולק על זה וסובר שמועילה גם ב[[טענת שמא]]. והתומים {{מקור|(הובא בנתיבות המשפט עח-א)}} כתב שבטענת שמא לא יוציא ממון, אך אם גם הלווה טוען שמא - כן יוציא.
+
@ דעת הסמ"ע {{מקור|עח-ב|כן}} שחזקה זו מוציאה ממון רק בתוספת [[טענה|טענת]] [[ברי]], שהמלווה טוען שברי לו שהלווה לא פרע. אך הקצוה"ח {{מקור|סי' עח ס"ק א|כן}} חולק על זה וסובר שמועילה גם ב[[טענת שמא]]. והתומים {{מקור|הובא בנתיבות המשפט עח-א|כן}} כתב שבטענת שמא לא יוציא ממון, אך אם גם הלווה טוען שמא - כן יוציא.
  
 
== גבולותיה ==
 
== גבולותיה ==
* המלוה ב[[שטר (הלוואה)|שטר]] ואבד השטר, נאמן הלווה בטענת "פרעתי תוך זמני" {{מקור|(שו"ע חו"מ לט, ה; שם מא, ד)}}. יתירה מזו, אם [[מציאה|המוצא]] שטר לא יחזירנו למלוה ואפילו תוך זמנו, שמא פרעו {{מקור|(שו"ע )}}.
+
* המלוה ב[[שטר (הלוואה)|שטר]] ואבד השטר, נאמן הלווה בטענת "פרעתי תוך זמני" {{מקור|שו"ע חו"מ לט, ה; שם מא, ד|כן}}. יתירה מזו, אם [[מציאה|המוצא]] שטר לא יחזירנו למלוה ואפילו תוך זמנו, שמא פרעו {{מקור|שו"ע |כן}}.
  
  

Revision as of 09:46, 5 September 2012

אדם שלווה כסף וקבע עם המלוה מועד לפרעון ההלוואה, וטוען שפרע את המלוה קודם מועד הפרעון - אינו נאמן, משום שחזקה אין אדם פורע תוך זמנו, כלומר: טבע האדם שאיננו פורע הלוואה בתוך הזמן (ב"ב ה:).

גדרה וטעמה

נחלקו המפרשים האם זו חזקת אומדנא, שיש לנו ראיה (- אנן סהדי) שהוא לא פרע בתוך הזמן, והרי זה כאילו יש לנו עדים שלא פרע בתוך הזמן (ביאור הגר"א חו"מ סי' עח ס"ק ח ויז), ויש מפרשים שטעמו משום שזו טענה חלשה שאינו נאמן (קובץ שיעורים ח"א ב"ב אות לא).

...וארבע שיטות נאמרו בזה:

  1. הרבה ביארו בפשטות שהחזקה מוציאה ממון (שיטה מקובצת בבא בתרא ה:, שערי יושר שם, תורת חסד א-א, מהרי"ק עב, חתם סופר ח"ה חו"מ סז, קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב). וכדעות שחזקת אומדנא יכולה להוציא ממון (והקונטרסי שיעורים (בבא בתרא ז-א ד"ה ונראה) חידש טעם שמוציאה ממון ואינה כשאר רוב, שבכל רוב יש מיעוט אנשים שהולכים נגד הרוב, כגון שהרוב קונים שוורים לשחיטה ומיעוט האנשים רגילים לקנות לשחיטה. אך בפורע תוך זמנו אין אפילו מיעוט אנשים שרגילים לפרוע תוך זמנם, אלא שכל אדם רגיל שלא לפרוע תוך זמנו, ורק אם נזדמנו לו מעות תוך זמנו יפרע אז. דהיינו, אינו מיעוט בני אדם אלא מיעוט מקרים).
  2. הגר"א וסרמן כתב שהחזקה עצמה באמת לא מוציאה ממון, אלא רק מחלישה את טענתו של הלווה, ונחשב כהוחזק כפרן וממילא חייב (קובץ שיעורים בבא בתרא ל), שאמנם אין ודאות שלא פרע, אך אין ספק (האם פרע) מוציא מידי ודאי (שהיה חייב) (שיעורי ר' אלחנן בבא בתרא ד ד"ה והשתא).
  3. הרעק"א (שו"ת מהדורא קמא קצז בסופו) כתב שהחזקה לבד לא מוציאה ממון, אלא היא מצטרפת לחזקת חיוב (שידוע שהיה חייב לו), ושתיהן יחד מוציאות ממון.
  4. דעת הסמ"ע (עח-ב) שחזקה זו מוציאה ממון רק בתוספת טענת ברי, שהמלווה טוען שברי לו שהלווה לא פרע. אך הקצוה"ח (סי' עח ס"ק א) חולק על זה וסובר שמועילה גם בטענת שמא. והתומים (הובא בנתיבות המשפט עח-א) כתב שבטענת שמא לא יוציא ממון, אך אם גם הלווה טוען שמא - כן יוציא.

גבולותיה

  • המלוה בשטר ואבד השטר, נאמן הלווה בטענת "פרעתי תוך זמני" (שו"ע חו"מ לט, ה; שם מא, ד). יתירה מזו, אם המוצא שטר לא יחזירנו למלוה ואפילו תוך זמנו, שמא פרעו (שו"ע ).


פרטי הלכות

הערות שוליים